רלוונטיים כתמיד, בכל החזיתות

בערבו של יום שלישי השבוע סיימו חקלאי ניר עם ,נחל עוז וניר-עוז לכבות עוד שרפות בשדות החיטה שלהם, שהוצתו שוב ושוב ב"טרור ההצתות".

באותה השעה בדיוק קיבלו הנהגות מרום גולן , עין זיון ושאר קיבוצי רמת הגולן - 10 במספר, הוראה, לפתוח את המקלטים.

ביום רביעי בבוקר הוזמנתי לדיון בועדת השרים בראשותו של השר לבטחון פנים, גלעד ארדן, בשאלת שיפור ההתמודדות עם "הטרור החקלאי" הפוגע בשדות, ברכוש ובציוד, בכל רחבי הארץ.

בלילה בין רביעי לחמישי כבר נשמעו אזעקות בחלק מקיבוצי וישובי הגולן.

מה ניתן להקיש מצרוף האירועים הזה? אם אתה אזרח מן השורה, זה נראה כמו אוסף אירועים מקרים. אך אם אתה חבר קיבוץ, אתה מבין, מייד, את הקשר.

הקרב הניטש בין העמים החיים בין הירדן והים על הריבונות באדמת ישראל, הוא קרב מתמשך - ראשיתו בראשית ימי הציונות. הוא פושט צורה ולובש צורה, אך לא הסתיים עד היום.

ובקרב הזה, בכל החזיתות, תמצא, תמיד, את התנועה הקיבוצית, חבריה וחקלאיה.

זהו אחד מתפקידנו ההיסטוריים. לקחנו אותו על עצמינו בהתנדבות ואנחנו ממשיכים לשאת בו ברציפות מיום היווסדה של התנועה הקיבוצית ועד לרגע הזה.

גם בימים רגועים, כאשר החברה הישראלית עסוקה בשלה (וטוב שכך) אנחנו ממשיכים ומקיימים את תפקידנו. יום יום שעה שעה.

מצאתי לנכון להזכיר את הדברים, כיוון שבתודעה הישראלית הקולקטיבית, תפקידה של התנועה הקיבוצית הסתיים.

ובכן... לא ! כאשר בוערים הגבולות, מעת לעת (גם בגבולות אחרים, גבול לבנון, או עמק הירדן ועמק בית שאן...)

תמיד, תמיד תמצאו אותנו שם. משליטים את הריבונות העברית על אדמת ישראל ומשמרים אותה עד התלם האחרון.

אל תשכחו זאת ואל תתיחסו אל העובדה הזאת כמובנת מאליה. אין זה כך !