ניהול המשאב האנושי בימי קורונה

אחרי כמה ימים של תגובה, עכשיו הזמן לדיון משותף בהנהלת הקיבוץ כדי לקבוע מדיניות  וכדי לקבל גיבוי מלא בעת הביצוע ולתת לכל הקולות להישמע:

• במה תתבטא הערבות ההדדית שלנו בתחום הפרנסה?
• האם הערבות ההדדית היא רק לחברי הקיבוץ או גם לשכירים העובדים איתנו?
• האם אנחנו ערוכים לתת חלף דמי אבטלה לחברי הקיבוץ המושבתים מעבודה?
• עד כמה המערכת התקציבית של הקיבוץ יכולה לספוג הוצאות בלתי צפויות בתחום עלויות העבודה ללא הכנסות?
• אם נותרו מעט מקומות עבודה, למי לתת אותם מבין אלו שכרגע מחוסרי עבודה? כיצד אנו מתעדפים?
• האם להמשיך להפריש לפנסיה כשאין הכנסה מעבודה? לחברים? לשכירים? כיצד אנו מתעדפים?
• איך תומכים בעובדי החוץ שנמצאים בחל"ת ובבעלי העסקים הקטנים שכרגע לא פעילים?
• איך לייצר מערכת התנדבות אפקטיבית שתשפיע על כלל הקהילה?
• האם חלוקת מזון למבודדים וקשישים כהתנדבות או בתשלום למי שכרגע מחוסר עבודה?
• איך תומכים בהורים לילדים צעירים שעבודתם מוגדרת כחיונית (בתי חולים, חקלאות, רשתות מזון)?

אין פיתרון אחד שהוא הנכון לכולם. אנחנו בתקופה של חוסר ודאות וברור שכל אחד פועל בהתאם למה שהכי נכון בקיבוצו. החשוב ביותר זה לעשות הכל בדיאלוג ישיר עם העובדים ובהסכמתם, מתוך הנחה שבקרוב הם ישובו כולם לעבודה בתחושה שגם כשהיה קשה היה איכפת לנו מהם ושהם חלק מקהילת קיבוצנו.
וכן, לתמוך ולסייע למנהלי הפעילויות בזמני חוסר ודאות ובתהליכי קבלת החלטות בזמנים קשים על ידי חיזוק, הצפת הצורך בתמיכה רגשית, הרגעה, תיקוף המציאות ופרגון על ההתמודדות עם המצב.