"מתוך הקושי הם הקימו ישובים, יצרו זהות חדשה, רקמו מחדש את האמון בבני אדם. מתוך הזוועה גדלו ילדים שהמשיכו במימוש החזון הציוני, מתוך הזוועה גדלו ילדים שהתגייסו לצה"ל והפכו למפקדים"

הטקס התמקד בילדים שניצלו במסתור והיו קורבנות להתעללות, השפלה, וסכנת חיים מתמדת. מרביתם איבדו את היקרים להם מכל וילדותם נגזלה מהם. אלה ששרדו בזהות בדויה ובחסדי זרים, חיו בפחד מתמיד שמא תיחשף יהדותם, ילשינו עליהם ויסגירו אותם ואת מציליהם. היה עליהם לסגל לעצמם דפוסי מחשבה והתנהגות שהותירו מאחור את עברם ובית גידולם, ולהתכחש להוריהם, שמם ודתם, ולפעמים לשפת אימם. הם למדו לשתוק, להדחיק רגשות ולא לבטוח באיש כדי לשרוד.

שר הביטחון, רא"ל (במיל') ח"כ בני גנץ, אמר בנאומו בעצרת: "עם הקמת המדינה הייתה שתיקת הניצולים. כדי שניתן יהיה לכתוב מחדש את סיפורו של העם היהודי החזק, שאיננו הולך כצאן לטבח. אצלי, במושב בכפר אחים, בלטה השתיקה הזו לאורך שנים, זה לקח זמן רב, אבל כשהתבגרנו הבנו כי סיפורם אינו סיפור של חולשה, אלא עוצמה שבתוכה גלומה ההבטחה.

מתוך הקושי הם הקימו ישובים, יצרו זהות חדשה, רקמו מחדש את האמון בבני אדם. מתוך הזוועה גדלו ילדים שהמשיכו במימוש החזון הציוני, מתוך הזוועה גדלו ילדים שהתגייסו לצה"ל והפכו למפקדים. מהי אותה הציונות, שבשמה עלו לארץ ובשמה לחמו אותם נערים שורדים - היכולת של העם היהודי להיות אדון לגורלו, להבטיח בכוחות עצמו שלעולם לא עוד. זכות הבחירה שעליה דברה אימי, לאורך שנות ילדותי היא הציונות. הבחירה של כל אדם במוסר והבחירה של העם היהודי כולו לחיות.

עלינו להיות חזקים, לדעת להגן על עצמנו בכוחות עצמנו, זהו לקח חשוב של העם היהודי לדורי דורות ועלינו להיות מוסריים כדי שיהיה לנו עבור מה לחיות. עלינו מוטלת המשימה לשמור על החברה הישראלית חזקה - לפני כל ויכוח אידיאולוגי. זהו צורך לאומי וקיומי ראשון במעלה, לא פחות ממוכנות לתקיפת מתקני הגרעין באיראן. שמירה על המוסר האנושי והערכים ההומאניים הם חלק מלקחי השואה המרכזיים. שני אלו העוצמה מזה והמוסר מזה, נובעים מיכולתנו לחיות כחברה אחת חזקה ומלוכדת לא כעם המפוזר בגלויות שסוע ומפורק".

מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר: "איש מהיושבים כאן אינו יכול להשלים עם אובדנם של מיליון וחצי ילדים, כל אחד ואחת מהם גילם את הפוטנציאל האנושי והיצירתי הגדול ביותר שהיה לעם היהודי ושהושמד. עם זאת, בזכות גבורתם ונחישותם אני ניצב כאן מולכם, במדי צבא הגנה לישראל ומצדיע לגבורת הילד היהודי בגטו, שחרף נפשו למען בני משפחתו, לאומץ ליבם של ילדים וילדות, נערים ונערות, שלחמו ביערות לצד הפרטיזנים עד טיפת דמם האחרונה".

שישה ניצולים, שהיו ילדים עת פרצה המלחמה והינם סמל לאלפים שילדותם הייתה בין אובדן לתקווה, הדליקו בטקס משואות זיכרון: אלוף (במיל') יוסי פלד - שנמסר עם שתי אחיותיו למשפחה נוצרית, אליהו יקיר - ששרד את השואה בזהות שאולה, אלכס בובר - ששרד לבדו כילד ברחובות ורשה, נילי גורן - שהוסתרה ע"י חסידי אומות העולם בהולנד, תת אלוף (במיל') אפרים חירם (פיחוטקה) שהסתתר במשך שנתיים בכפר הפולני בזהות בדויה של ילד פולני שהוריו נהרגו בהפצצות וחוה ניסימוב - שהסתתרה למעלה משלוש שנים מאחורי ארון בביתה של משפחה פולניה. 

פרופ' גליה רהב, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בבית החולים "שיבא" תל השומר, הוזמנה להדליק את המשואה השביעית, משואת התקומה, כמופת של חדשנות ברפואה ומסירות לכל אדם ללא הבדל דת גזע ומין. סבתה של גליה רהב שימשה בתקופת השואה כרופאה מנתחת ביערות ואביה כרופא ביחידת הפרטיזנים. כבת להורים רופאים שתרמו בימי האימה של השואה להצלתם של רבים, בחרה גליה בלימודי הרפואה והייתה למומחית בעלת שם עולמי במחלות זיהומיות.

"אנחנו עומדים בצומת היסטורית של פרידה מהדור האחרון של הניצולים, מרביתם ילדים שניצלו בזהות שאולה ובמקומות מסתור", אמרה איה בן נפתלי, מנכ"לית מכון משואה. "מאבקם להישרדות כמו גם הניסיון לאסוף את שברי חייהם למחרת השחרור, מעידים לא רק על תעצומות הנפש שעמדו להם בימי מבחן אלא גם על היכולת האנושית להתמודד גם עם האובדן הנורא מכל ולהקים עולם אישי ועולם לאומי יש מאין. הערב הדליקו את משואות הזיכרון שישה שהם סמל לאלפים שילדותם הייתה בין אובדן לתקווה. הם הפכו להיות חלק מתוך אבני הבניין שממנה קמה מדינת ישראל".