מייצרים זהב תרבותי מהקש של הקורונה

יעל רז לחייני מספרת כי אחת ההרצאות הייתה בנושא מנהג המקום - טקסי קבורה ואבלות בקיבוצים. מפגשי האבלות נעשו בשיתוף "כזה ראה וחדש", הראשון בהנחיית איתמר לפיד והשני בהנחיית רן רון (יפעת). במפגשים אלה לקחו חלק ממלאי תפקידים שונים בקיבוצים, להם חשיבות  טקסי האבלות בקיבוצים היא רבה, והלמידה המשותפת בנושא תימשך.

מפגש נוסף נערך עם ברק אביעם איש שלום, תחת הכותרת "לאסוף פירורי זהב מהרצפה". הרעיון מאחורי המפגש היה הידיעה שלאורך שבועות ארוכים נדרשו מנהלי התרבות בקיבוצים לפעול בתנאים כמעט בלתי אפשריים ולייצר שינויים והתאמות מהמסורות הקיימות והמסודרות. קיבוצים רבים נערכו מבחינה תרבותית ליום שאחרי... ואמצע יוני כבר נמלא בפעילויות לכלל או רוב הקיבוץ, אך הסרת ההגבלות היא איטית יותר ממוחם היצירתי של התרבותניקים ושוב נאלצנו כולנו לעשות עצירה וחישוב מסלול מחדש. האנרגיה הרבה שאפיינה את מנהלי התרבות בהתגייסותם בשבועות הראשונים גם היא עוברת התאמות כאשר כולנו מבינים שאנו לקראת ריצה למרחקים ארוכים – או למעשה פעילות במתכונת שונה לאורך זמן ארוך יותר. כולנו מבינים שיגיע הרגע והשגרה תחזור, זה כנראה ייקח יותר זמן ממה שחשבנו או קיווינו. 

בינתיים, ברק סייע לרכזי התרבות בחשיבה  כיצד לבצע חיפוש מחדש בתוך הקהילה. משימת החיפוש התחלקה לשניים: הראשון, חפשו משהו מהעבר, מסורת, מנהג מקומי, ארוע קיבוצי מאפיין ותביטו בו מחדש - אל תחשבו למה הוא לא מתקיים אלא תראו מה מתוך האירוע הזה אפשר לקיים בכל זאת בתנאים הנוכחיים. השני – במקביל, חפשו את האנשים, אלה שתמיד נמצאים שם, אלה שגיליתם בזמן קורונה, ואלה שעוד לא גיליתם, ויחד עם האנשים שמצאתם תייצרו משהו חדש. רוצים דוגמאות: קליפ עם תחפושות פורים, קליפ שנעשה על ידי וותיקים, פעילות נודדת בקבוצות קטנות, פעילות אליה מוזמנים לפי קבוצות הגיל של הילדים - אבל משותפת עם ההורים ועוד ועוד.

גם ברק וגם הקיבוצים שיתפו באתגר של תכנון אירועים קיבוציים במצב של אי ודאות ומגבלות התכנסות, אך בקיבוצים מתבססת ההבנה שהתרבות שהיתה היא, כנראה בחלקה, לא זו שתהיה. ואולי, לאירועים מסוימים, זה דווקא טוב.