מטה התנועה מסייר בקיבוצים: והפעם – בארי וצאלים

תחילה, הגיע מטה התנועה לבארי בבוקר יום שני. הביקור החל בסיור ב"צריף הנוסטלגיה" – הצריף שהיה "הבית הכולל" – בית הילדים הראשון בבארי. הפריטים בתערוכה שמוצגת במקום לוקטו ממחסנים שכוחים או נתרמו על ידי חברי קיבוץ בארי. הפריטים אינם מקוטלגים לפי תקופות, אלא משמרים את אווירת השנים הראשונות, ימי חלוציות צנועים. תיאור חלקי של הבמה עליה התרחשו חיי הקיבוץ הצעיר, וביתר פירוט - החינוך המשותף.

בארי הוא היישוב הצפוני ביותר מבין יישובי המועצה, והוקם במוצאי יום כיפור ה'תש"ז - 1946, במסגרת מבצע הקמת 11 הנקודות בנגב. הקיבוץ נקרא על שם ברל כצנלסון, שבארי היה שמו העברי. הקיבוץ עלה על הקרקע באזור ואדי נחאביר, על השפך של קניון באר שבע-עזה הקדום. מקימי הקיבוץ היו משני גרעינים - הכשרת הנוער העובד והלומד במעוז חיים וגרעין של הצופים ב' - ואליהם הצטרפה קבוצה של עולים מעיראק שעברו הכשרה ברמת הכובש. בשנים הראשונות ישב רק חלק מהגרעין בקיבוץ עצמו ושאר הקבוצה ישבה בגדרה, מטעמים ביטחוניים וכלכליים. במהלך מלחמת העצמאות הופצץ הקיבוץ על ידי הצבא המצרי, ליד הקיבוץ הוקם משלט והתושבים היו חמושים במספר מצומצם של רובים ומרגמה. לאחר המלחמה התחברה הקבוצה כולה והקיבוץ הועתק 3 קילומטר דרום מזרח, למקומו הנוכחי.

לאחר הביקור בצריף התכנסו במועדון לחבר חברי וחברות מטה התנועה, ראש המועצה, גדי ירקוני, דרור אפרתי ממחלקת היישובים במועצה, ממלאי תפקידים מהקיבוץ וחברים נוספים לשיחה משותפת.

בארי הוא קיבוץ שיתופי מבוסס החווה אתגרים ביטחוניים כחלק מהיישובים הקרובים לרצועת עזה, ויחד עם זאת חיי קהילה תוססים של יישוב רב דורי הצומח דמוגרפית באופן מרשים וממשיך בתהליך הצמיחה החברתית והכלכלית. במהלך מבצע "עלות השחר" בחודש אוגוסט התפנו חברים מהקיבוץ כחלק מתכנית "מרחק בטוח" של המדינה. המועצה האזורית אשכול נערכה מראש להגדיר מקומות פינוי לכל יישוב הנמצא בטווח של עד 7 ק"מ מרצועת עזה. רחלי בנקוט, יו"ר צח"י בקיבוץ, ציינה את שביעות רצונם מתהליך הפינוי.

מקור הפרנסה העיקרי של הקיבוץ הוא מפעל דפוס מודרני "דפוס בארי", המתבסס על דפוס שהוקם בשנים הראשונות של הקיבוץ. כמו כן, קיימת גם חקלאות – גידולי שדה, פרדס הדרים, מטעי אבוקדו ומנגו, רפת הנגב המשותפת עם גבולות ומגן, ומרכז אופניים "לה-מדווש".

מטה התנועה הציג בפני ממלאי התפקידים בקיבוץ את עיקרי פעילות התנועה והזמין את ממלאי התפקידים בקיבוץ להיעזר בו. אנשי התנועה הודו לממלאי התפקידים בקיבוץ ובמועצה האזורית על האירוח הלבבי והביקור המעניין.

לאחר ארוחת צהריים בחדר האוכל של בארי, המשיך מטה התנועה ליעד הבא – צאלים. הקיבוץ נוסד בינואר 1947 על ידי גרעיני תנועת נוער ממזרח אירופה ומצפון אפריקה. חלק מחברי הקיבוץ הקימו את הנקודה בנגב והתיישבו בה בחודש זה, ושאר חברי הקיבוץ התיישבו בינתיים, באפריל 1947, ליד רחובות, מערבית לגבתון, כקבוצות עבודה, עד שהנקודה תוכשר לקלוט את כולם. שם הקיבוץ היה בהתחלה שרשים. לאחר זמן קצר נאלצו לשנות את השם לצאלים, כי הייתה פעם קבוצה בשם שרשים. אך המשיכו לקרוא למקום שרשים במשך זמן מה. הקיבוץ נקרא על שם עצי השיטים הנפוצים באזור, שזוהו בטעות כעצי צאלה מקראיים.

צאלים הוקם בהמשך למגמה שהנחתה את ייסוד 11 הנקודות בנגב. חשיבותם של יישובים אלו הייתה שהם עלו כהיאחזויות שעל קו המים לנגב. קו מים זה היה עורק החיים של יישובי הנגב טרום הקמת המדינה ובעת מלחמת העצמאות. במלחמת העצמאות שכנה במקום מפקדת הגדוד השמיני של חטיבת הנגב.

לאחר המלחמה עברו במרץ 1949 כל חברי צאלים, הן אלה שבנגב והן אלה שליד רחובות, אל הקיבוץ כפר החורש שליד נצרת, שסבל מעזיבת תושבים. עם עזיבת אנשי צאלים את הנקודה בנגב, או קצת לפני עזיבתם, הגיעה במקומם קבוצה של עולים צעירים, ניצולי השואה ממזרח אירופה וחניכי תנועות נוער מצפון אפריקה, ויישבו את המקום. מיקומו הקבוע של הקיבוץ הוא מעט מדרום למיקומו בהתחלה. באתר המקורי נשארו כמה שרידים, אחד מהם הוא בית הביטחון הישן, שהוכרז כאתר לאומי.

מטה התנועה, יחד עם דרור אפרתי מהמועצה האזורית, ממלאי תפקידים מהקיבוץ וחברים נוספים התכנסו במועדון לחבר לשיחה משותפת. צאלים קיבוץ שיתופי שעסוק בשנים האחרונות בעיקר בתהליך שינוי אורחות חיים, שנתקל בקשיי התקדמות בשל הקורונה והקושי לקיים דיונים בתקופות הסגר. הקיבוץ נמצא בשלבים האחרונים לקראת ההצבעה על שינוי אורחות החיים.
ניכר היה שהתהליכים נעשים באופן משתף, מתוך ראייה רחבה ובחינה מעמיקה של כל המשמעויות.
הייתה הסכמה רחבה לכך שיש חשיבות רבה לסיום התהליך בהקדם ויציאה לדרך חדשה לאחר ההחלטה כדי לאפשר עיסוק באתגרים המרכזיים של הקיבוץ: צמיחה דמוגרפית, חברתית וכלכלית שתקדם את הקיבוץ. 

מטה התנועה הציג בפני ממלאי התפקידים בקיבוץ את עיקרי פעילות התנועה והזמין את ממלאי התפקידים בקיבוץ להיעזר בו.

הביקור הסתיים במוזיאון "מורשת צאן ברזל" בקיבוץ אותו הקים בעז קרצ'מר - נכדו של אמן המתכת שמואל קרצ'מר, שהקים את בית המלאכה הירושלמי לסמלים, מטבעות ומדליות והעביר אותו לבניו שהמשיכו את פועלו. בשנת 2003 סגר אליהו קרצ'מר אביו של בעז את בית המלאכה. בעז הביא כמה מאות פריטים מתוך האלפים שהיו בבית המלאכה והצליח ליצור (לאחר לא מעט שנים ועבודה מאומצת) תערוכה מרשימה השוזרת בתוכה מבט אל ההיסטוריה של מדינת ישראל וסיפורים אנושיים מרתקים.

עם תום הביקור המעניין הודה מטה התנועה לממלאי התפקידים בקיבוץ ובמועצה האזורית על האירוח הלבבי.