מבט מגדרי על המשבר באוקראינה

אירועי המלחמה באוקראינה הציפו את המדיה בתמונות של נשים אוקראיניות. אנו רואים אותן כפליטות חסרות כל נעות בקור העז עם הילדות והילדים שלהן, כאשר הגברים נאלצים להישאר מאחור, כי יציאתם מהמדינה נאסרה. אנו שומעים דיווחים נוראיים על ניסיונות לנצל את מצוקתן לסחר בבני אדם למטרות מין, ואפילו שומעות התבדחויות סרות טעם בנושא זה. אנו רואים תמונות של נשים אוקראיניות במדי צבא, נוטלות חלק במאמץ המלחמתי של מדינתן, מול עוצמתו של הצבא הרוסי.

אולם, מה שלכד את עיניי הוא היעדרן של נשים מהתמונות של הגורמים המנהלים - או מתיימרים לנהל - את המשבר, הן מהצד הרוסי, הן מהצד הבינלאומי ואף מהצד האוקראיני עצמו. לאחר שבועות רבים של לחימה, נראה כי המגעים בין הגורמים הללו לא רק שאינם נושאים פרי, אלא שהם תקועים בשיח לוחמני ואגרסיבי, שכשלעצמו היה ככל הנראה מלכתחילה אחד הגורמים המרכזיים לפרוץ המשבר.

אני רוצה להאמין, כי לו הייתה נוכחות נשית משמעותית יותר בהנהגות המדינות המעורבות בסכסוך ישירות או בעקיפין, כמו מנהיגותה של אנגלה מרקל, למשל, שירדה אך לאחרונה מהבמה האירופית, היינו רואים סיכוי טוב יותר למניעת המשבר או לפתרונו באופן מהיר ויעיל יותר מהניסיונות המתנהלים כיום.

כפי שמראים באופן עקבי מחקרים רבים, נשים מביאות לשולחן המשא ומתן קשב והבנה לצרכים של הצדדים האחרים במו"מ ולאינטרסים שלהם, מעודדות שיתופיות וחשיבה קולקטיבית ובאופן כללי מביאות לאווירה עניינית ושקולה יותר.

דוגמא טובה ליעילות של נשים בניהול משברים, ניתנה לנו לאחרונה בעת משבר הקורונה, כאשר מדינות כמו ניו זילנד ופינלנד, תחת הנהגה נשית, נחשבות ככאלו שניהלו את המשבר טוב יותר ממדינות אחרות, והדבר יוחס במפורש ע"י רבים לאיכויות הניהול הנשיות.

צורת החשיבה הנשית נחשבת פעמים רבות כיצירתית יותר, ופחות מקובעת מאשר זו של גברים, ולכן מאפשרת מגוון רחב יותר של פתרונות "מחוץ לקופסא". נשים אינן תופסות בדרך כלל את המשא ומתן כתחרות סכום אפס, בה הישג של צד אחד הוא בהכרח הפסד של הצד השני, והן פתוחות יותר לפתרונות בהן שני הצדדים יצאו מרוצים. נשים נוטות יותר לקבל החלטות של קונצנזוס, ולהימנע ככל האפשר מקונפליקטים.

כפי שמציין, למשל, ד"ר איתמר ריקובר מאונ' בר-אילן, הממצאים על הקשר בין מגדר לניהול משא ומתן אינם תמיד חד משמעיים, אולם הוא מצא כי סגנון ניהול המשא ומתן של מרבית חברות הכנסת והשרות בישראל מתאים למודלים של סגנון שיתופי, התופס את האחר כחלק ממערכת היחסים ואינו מתעלם ממנו ומצרכיו, ולמודל של ניהול פתרון בעיות באמצעות דיאלוג, ולא בצורה כוחנית. כלומר, דיאלוג ושיתוף פעולה עם הצד השני מהווים מרכיבים מרכזיים לפתרון בעיות בקרב נשים.

נשים גם נוטות לקחת פחות סיכונים חסרי אחריות, ונוטות לצפות באופן ריאלי יותר סכנה להיווצרם של עימותים עתידיים, כתוצאה מהתנהגות והחלטות נוכחיים. נשים, בהשוואה לגברים, גם חפצות יותר בדרכי שלום ונמנעות משימוש באלימות.

אני מאמינה כי לו היה ייצוג נשי משמעותי יותר בהנהגות המעורבות בסכסוך באוקראינה, ייתכן והוא לא היה מתדרדר מלכתחילה למלחמה של ממש וגם אם כן, היה נדרש זמן קצר יותר להעברתו משדה הקרב לשולחן המו"מ.