"מאמץ משולב של אלף זרועות למען הנפגעים"

שבת, שבעה באוקטובר 2023 בשעה 07:41 – הודעה ראשונה בקבוצת הוואסטאפ של צוות מזכ"ל התנועה הקיבוצית על אירוע גדול שמתרחש בעוטף, ובמקביל התקשורת מדווחת ואזעקות באזור המרכז.

מנסים להבין מה קורה, שברי מידע. הודעות עפות לכל עבר. בשעה 10:34 אביב, דובר התנועה, שולח את ההודעה שסימנה, לפחות לי, שאנחנו באירוע שונה. לא עוד סבב. "אופיר ליבשטיין נפל". בשעה 18:00 החל לפעול מוקד החירום של התנועה. בערב שורדי כפר עזה מתחילים להגיע למלון בשפיים. ביום ראשון בצהריים "זום" ראשון עם נציגי שער הנגב, ובדרך אל חמ"ל המועצה ברוחמה. מכאן – ארבעה חודשים של הימתחות אין קץ. מאמץ משולב של אלף זרועות.

שנה עברה. אני מביט לאחור מתוך הודיה ומתוך הבנה כי היינו שם כולנו, כל אחד ואחת לפי יכולותיו. היינו שם כאנשים. היינו כתנועה לעזרת חברי וחברות הקיבוצים שהיו צריכים אותנו. טיפלנו בפינוי – אוכלוסיית 56 קיבוצים פונו ביומיים הראשונים, ועוד אלפים רבים מערי הדרום שרבים מצאו בית חם בקיבוץ. הקמנו מרכז לוגיסטי שנתן וממשיך כל העת לספק מענה מידי לצרכים פיזיים של מפונים שפונו בלי כלום, סייענו בהקמת מכבסות במקומות הפינוי וארגון עשרות רכבים זמניים לקיבוצים. סייענו לקיבוצים הקולטים, עבדנו מול משרדי הממשלה בהנפקת תעודות זהות ודרכונים, מול מס רכוש, מיצוי זכויות הנפגעים ועוד.

עיבינו את מערך הדוברות והיינו בקדמת הבמה מהרגע הראשון מתוך הבנה כי יש כאן מאבק על הנרטיב. טיפלנו בסידורי הלוויות, פעלנו לאפשר קבורה זמנית, אספנו מידע ונתונים על הנפגעים, הנעדרים, החטופים, בשעה שמשרדי הממשלה והרשויות היו בעלטה וחוסר אונים.  

הגדרנו אנשי קשר לליווי צמוד של הקהילות המפורקות, שעטפו, וסייעו בכל מה שהיה נדרש. סייענו למאות בקשות פרטניות בתחומי בריאות ורווחה, פעלנו לעזור לקיבוצים לשמור על רציפות העבודה בענפי החקלאות, ובנושאי האנרגיה והחשמל בקיבוצים המפונים. בחינוך – בנינו גני ילדים, סייענו למערכות החינוך הבלתי פורמלי, ושיתפנו פעולה בהקמת בתי ספר לילדי המפונים. הקמנו מערך סיוע ותמיכה נפשית של מאות פסיכולוגים מתנדבים שנרתמו. הקמנו את קרן התרומות שכבר גייסה עשרות מיליונים עבור שיקום קיבוצים וחיזוק הקהילות. ולכל אורך הדרך אנחנו מסייעים למשפחות ולמטה משפחות החטופים. היינו שם מתוך שליחות שאף נפש לא תישאר זנוחה. בצניעות ובמחויבות עמוקה ומלאה.

המדינה לא הייתה. לראש הממשלה לקחו ארבעה חודשים להוציא את המילה "קיבוץ" מהפה. נאלצנו לבלום ניסיונות של גורמים בציונות הדתית להשתלט על קיבוצי העוטף. 

במבט לאחור, אני מוקיר את הבחירה - להיות נוכחים ברגע היסטורי, לא כי חייבים, אלא כי מבינים את גודל השעה. 

בתוך הכאוס ששרר, אמרתי לנטע (מנכ"לית התנועה לשעבר), שזה מדהים בעיני איך אף אחד לא אמר "לא" לשום בקשה שהעלנו כמנהלי מערך החירום של התנועה. על אף הקושי, על אף שחלקנו פונו מבתיהם, על אף שרובנו ככולנו הכרנו אנשים שנפגעו. זה לא מובן מאליו.

הבחירה הערכית לא מטשטשת את הקושי הנפשי ואת הצורך בעיבוד החוויה. האחריות לא מורידה מהחוויה הנפשית המורכבת של כולנו. אני זוכר בכאב את המראות של המשפחות מכפר עזה שהתארחו בשפיים מקבלות את בשורות האיוב על יקירים - וקורסות. אלה היו מחזות קשים שלא אשכח. כמו גם את העוצמות האדירות של כל המשפחות להמשיך את החיים עם כל הכאב הנורא. היה לנו חשוב להחזיק אחת את השני, עבורנו, עבורם.

בתוך כל הכאוס בו אנחנו נמצאים כבר כל כך הרבה זמן, זהו מצפן ערכי ונפשי, ציבורי ואישי. אני מבקש להודות לכולם על ההזדמנות להיות שותף, אז והיום, על הערבות והחברות, הדאגה והנכונות להיות.