דילוג לתוכן העיקרי
fw_before_content
content

"לא רק מספר"

בחודש האחרון קעקעה על ידה שיר גורן (מעלה החמישה), נכדתו של יעקב (קובה) צוקר ז"ל את המספר שקיבל סבה על הרמפה באושוויץ מידי הגרמנים. הקעקוע מכיל בתוכו פריטים נוספים אשר משמעותם היא האנטי-תזה למהות שהגרמנים ניסו לייחס למספר
"לא רק מספר"

"אוטוטו שנה לפטירתו של סבא, נדרתי נדר וקיימתי. אזרתי אומץ וקעקעתי בליבי ובידי את המספר. המספר מסמל עבורי את החשיבות בשימור הזיכרון וההיסטוריה המשפחתית של כל אחד מאיתנו", מספרת שיר גורן.

אז מה מיוחד? הקעקוע נכתב בכתב ידה של שיר וכולל סימן א.ק.ג ובסיומו חמש ציפורים בתעופתן.

לדברי גורן, "סימן החיים (הא.ק.ג) מבטא את החשיבות בשימור הזיכרון והעברתו לדורות הבאים וחמשת הציפורים בתעופתן מהוות תזכורת יומיומית לחמישה ילדים יתומים (יעקב (קובה) צוקר ז"ל, דוד רובינשטיין ז"ל, יעקב (יענקל'ה) רפפורט ז"ל, אליעזר (לוזר) קופרוס ז"ל ורפאל (פולק'ה) טוכמן ז"ל) שהפכו לאחים במהלך המלחמה ושרדו יחד את תלאותיה, בעוברם גהינום מתמשך של פחד, רעב, קור מקפיא, עבודות כפייה, סלקציות, נסיעה ברכבות בקר ועוד.. (אלו חלק מהמחנות שעברו:
וולנוב, סטרחוביצה, אושוויץ-בירקנאו, "צעדת המוות", נורטאאוזן דורה וברגן בלזן). סבי קובה היה השורד האחרון מבין החמישה, עכשיו נשמותיהן חופשיות כציפור. בזכות מזל, תושייה, זריזות וחוכמה הערימו על הנאצים, עלו לארץ ישראל והקימו משפחות לתפארת".

בשנת 2000 בעודה תלמידת כיתה י"ב, כתבה גורן שיר בשם "מספר על היד":

פעם שאלתי את סבא:
מה יש לך שם על היד?
סבא שתק ואחר כך אמר:
"שתגדלי אספר".

חלפה שנה, חלפו גם שנתיים,
שוב שאלתי את סבא על המספר.
סבא הביט בי ואמר:
"פעם, בארץ רחוקה,
במקום אחר, קר ואפל
פלנטה אחרת.."
הוא ממשיך לספר
"הם- כך אמר,
לקחו הכל ולא השאירו דבר
היד מזדקנת והמספר נשאר
אי אפשר למחוק
אי אפשר לתקן"

המספר, שוב הוסיף ואמר:
"כמו שעון שעצר, על היד נשאר
שם- המספר היה כל מה שחשוב
אתה- כבר לא בן אדם
רק מספר.

אין לך אופי ואין לך שם
את הנפש הם רצחו לי שם"
הוא אומר.
"נשארתי בלי דבר- רק מספר".


עכשיו אפשר לומר שזה לא רק מספר.

הוספת תגובה חדשה