"ככל שהיה יותר קשה, אהבתי את זה יותר"

פיזרו, שהבטיחה את מקומה במשחקים הפראלימפיים בטוקיו שנדחו ל-2021, נחשבת לאחת הספורטאיות הפראלימפיות המפורסמות והגדולות ביותר בהיסטוריה הישראלית. 

סיבוך בלידתה הוביל את ענבל לשיתוק בגפיה התחתונות, אך כבר בגיל 5 החלה להתאמן בשחייה ומגיל 11 השתתפה בתחרויות ארציות ובינלאומית ואף התנדבה לצבא ושירתה כמדריכת שחייה במכון וינגייט. ברפרטואר הבלתי נתפש של ענבל 9 מדליות פאראלימפיות. לאתונה (2004) הגיעה כשהייתה בת 16, ומשם חזרה עם מדלית כסף ומדלית ארד, מבייג'ין (2008) חזרה עם שלוש מדליות כסף, ומלונדון (2012) עם 3 מדליות ארד. בריו (2016) זכתה במדליית ארד אחת. בנוסף, לענבל 3 מדליות זהב, 7 כסף ו-2 ארד מאליפויות עולם, ו-3 מדליות זהב, 2 כסף ו-4 ארד מאליפויות אירופה.

במסיבת העיתונאים בה הכריזה על פרישתה אמרה ענבל בתרגשות: "השחייה היתה החיים שלי, במים הרגשתי שאני יכולה לעוף, ככל שהיה יותר קשה אהבתי את זה יותר. תמיד היה יחס ישיר בין מה שנתתי מעצמי למה שהשגתי. זה כבר לא כך. כבר אין ביכולתי להיות הספורטאית שהצבתי לעצמי להיות, כדי להיות נאמנה לספורטאית שהייתי, מתוך כבוד לספורטאית שהייתי ולספורט בכלל – היום אני מסיימת".

יעקב ביננסון, מאמנה, התקשה להיפרד מהספורטאית הבכירה: "אם לא היתה ענבל לא היתה נבחרת שחייה. 20 שנה אנחנו יחד. את היום הזה אזכור כל החיים. קשה לקבל את ההחלטה שלה, אבל אני רואה את ענבל שמחה ואני מתרגש איתה."

בעינינו מדובר באחת הספורטאיות מעוררות ההשראה במדינה, מודל לנחישות, אומץ, התמדה וניצחון רוח האדם. אוהבים אותך ענבל ומאחלים לך בהצלחה רבה בהמשך הדרך, בכל אשר תפני ומקווים שתמשיכי להעניק לעולם השראה ואת האומץ להעז, לחלום ולהגשים. תודה!