"כולנו היינו תלמידיך אהרן!"

בין המאות שליוו את ידלין ז"ל למנוחות היו השרים עמר בר-לב ונחמן שי, יו"ר מפלגת העבודה והשר לשעבר, עמיר פרץ, כל חברי סיעת העבודה הנוכחית בכנסת ואנשי מפלגת העבודה בהווה ובעבר, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית והיו"ר בפועל של הסוכנות היהודית, יעקב חגואל, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר והמשנה למזכ"ל, הדס דניאלי ילין, בני משפחה, חברי חצרים ומכריו ומוקיריו הרבים.

נשיא המדינה יצחק הרצוג, שהיה ראשון המספידים, נפרד מידלין: ״אהרן היקר, במקורותינו נאמר: "הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן: אוֹהֵב שָׁלוֹם, וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה". "הוי מתלמידיו של אהרן". הרי בכל כך הרבה מובנים – כולנו היינו תלמידיך אהרן! כולנו תלמידיך, כי תמיד אהבת שלום ורדפת שלום, אהבת את הבריות בכל מאודך, וקרבת אותן אותנו לתורה, לחינוך, ללימוד, למורשת. היית איש תנועת העבודה בכל נימי נפשך, היית איש של חזון ומעש, היודע לחלום ולראות למרחוק, ובאותה עת ממש גם לעמול ולהגשים בשתי ידיך.

שנים רבות זכיתי לפעול איתך וללמוד ממך. ותמיד ראיתי בך מנהיג ציבור האוחז בעקרונות ברזל, דמוקרט אמיתי, שתפיסת עולמו מוצקה ומבוססת. איש של פשרה והידברות, של אהבת האדם, הבנה והקשבה לאחר ולאחרת. תמיד כל כך צנוע ועניו, ללא שמץ של גינוני שררה, הנוסע בכל רחבי הארץ באוטובוס, בסנדלים וכובע טמבל, ומגיע תמיד לכל אתר ואתר בארץ, לפרוש את משנתך ולעשות עוד פעולה למען המטרה הנעלה". 

עוד הוסיף: "יותר מכל דבר אחר, תיזכר אהרן יקירנו בקורותיה של המדינה כמר חינוך. מורם ומחנכם של דורות. מפעל חיים של ממש. כהונתך כשר החינוך בממשלתו הראשונה של יצחק רבין ז"ל הייתה מהפכה של ממש. חיזקת את החינוך הישראלי, הפכת אותו לשוויוני יותר, למגוון יותר, ואם יורשה לי לערכי ומתקדם יותר. דורות שלמים במדינת ישראל היו "מתלמידיו של אהרן", והתעצבו ברוח ההחלטות שקיבלת והובלת במערכת החינוך, החלטות ששיקפו עולם ערכים עמוק, עשיר, יהודי, ציוני, שוויוני, הומני וישראלי".

לבסוף נפרד הנשיא הרצוג: "בשם מדינת ישראל, בשם דורות של אזרחיות ואזרחי ישראל, אני מודה לך היום. תודה לך אהרן על תרומתך האדירה למדינה ולחברה: להעצמתה של מערכת החינוך ובניית עתידה, לחיזוקה של ההתיישבות העובדת, ועל היותך מגדלור של אהבת הארץ ואהבת האדם. נחסר אותך מאוד, אחסר אותך מאוד. תהא נשמתך הברוכה והטובה צרורה בצרור החיים".

עדינה הנדלר לינדבורג, רעייתו של ידלין, ספדה לו: "אהרן אישי היקר, קשה להאמין שאדם כל-כך פעלתן שוכב כאן לפינו בארון, אהבת כל כך להיות בכל מקום מעורב בכל מה שמתרחש. ועכשיו אתה כאן לפנינו. חלקנו את השקפת העולם, את ההומניות שלך, את אהבת האדם ועוד מרכיבים כמו היופי שבציור, בקולנוע, באופרה, בקונצרטים ובמחקרים הרבים שעסקת בהם ותמכת בהם. הייתה לי הזכות להכירך וללוות אותך בכל פעילותך. הכרתי בזכותך פסיפס מעניין של אנשים מכל שכבות הציבור. אתה התייחסת לכולם באופן שווה. חיפשת תמיד איך אפשר לעזור ולקדם כל אחד. מסטודנט מתקשה ועד משורר, מוזיקאי וכל אדם שהיה צריך את עזרתך. הפצת אנרגיה טובה בכל פועלך, ראית את עצמך כמו אהרון בתנ"ך.

אהרן, היית נהדר, סובלני וטוב לב, כל כך טוב לב. זכיתי לחלוק את כל זה איתך. נוח בשלום על משכבך באדמה שכל כך אהבת, אדמת חצרים, אדמת הנגב ואדמת המדינה שלנו. אוהבת ומתגעגעת עדינה שלך".

בנו הבכור של ידלין, ראש אמ"ן לשעבר אלוף (במיל') עמוס ידלין, סיפר על הפעם האחרונה שנפגש עם אביו: "ביום חמישי שמחת כמו תמיד לקראתי. ביקשת שאאחוז בידך. שבעים שנה ואינני זוכר ולו מקרה אחד של החזקת ידיים. אנחנו הבנים רק לחצנו ידיים והחלפנו טפיחה על השכם. ביום חמישי האחרון לא נתת לי לעזוב את ידך. שלוש שעות ישבנו כך. הרגשתי מצד אחד שאתה נאחז בחיים בכל כוחך, ומצד שני הרגשתי שאתה נפרד ומעביר לי את המטען הרגשי והאנושי שלך, שהאצילות והענווה שלך תועבר לנכדים ולנינים. ידעתי שאתה אוהב את כולנו בדרך המיוחדת, הנבונה והביישנית מעט שלך, ומצווה לנו לעולם את הדרך הנכונה".

"אבא שלנו היה שילוב מופלא של הרמוניה וניגודים", הוסיף עמוס. "אבא היה איש של אידאולוגיה סדורה ובהירה, אך הפגין גמישות מחשבתית ובחינה מתמדת של תקפות התפיסות, עם שינוי הנסיבות. אבא היה איש עקרונות, אך בה בעת איש פשרות. הוא הבין היטב שקיימים מתחים בין ערכים, והפתיע את כולנו כל פעם מחדש ביכולת ליישב את הניגודים ולתת פתרון מנוסח היטב ומושכל לכל דילמה קשה. הוא ידע לשלב ציונות וסוציאליזם, שלום וביטחון. שיתוף ושוויון ללא ביטול מצוינות וחדשנות. והכל לטובת העם, המדינה, התנועה הציונית, תנועת העבודה, וכמובן הקיבוץ  - תמיד. 

"חלקנו את אבא יחד עם כל ילדי ישראל. להם הוא היה מחויב כמורה וכמחנך. תפקידיו כסגן שר החינוך, ומאוחר יותר כשר החינוך, היו עבורו הזדמנות ליישם ולהגשים את כל מה שהאמין בו – יום לימודים ארוך, מפעל הזנה ממלכתי, קידום תנועות הנוער, חינוך אינטגרטיבי והעדפת הפריפריה. הוא נתן לנו להבין שעם כל הכבוד לביטחון ישראל , החינוך הוא המשימה הלאומית החשובה ביותר במדינת ישראל. וכן, אבא שלנו היה גם פוליטיקאי אבל מזן אחר, מאחרוני הנפילים שראו בפוליטיקה שליחות. הוא ראה בפוליטיקה שליחות שהיא נשיאה בעול, לקיחת אחריות, אתיקה מוקפדת, ללא זכויות יתר וללא נהנתנות. אבא היה מונחה ערכים ואידאות, הוא דגל בחזון של אליטה משרתת, אליטה שהייתה לה תחושת שליחות, תרבות, מוסר וצניעות, שלא הייתה נגועה בצורך לגרוף ממון, כבוד ושררה.

"וכעת אבא, אתה מסיים חיים מלאים בהם היית עבורנו מגדלור של אידאות ומצפון ערכי. אנחנו מבטיחים להמשיך ולאמץ את המטרה והדרך שהראית לנו".

בתו של עמוס, נכדתו של אהרן וראשת המועצה האזורית גזר, רותם ידלין, נפרדה בשם הנכדים: "עבור כל הקהל הגדול שבא להיפרד ממך היום היית מחנך ומורה, אבל אנחנו – הנכדים והנכדות שלך – רוצים לדבר על סבא אהרן שלנו. סבא אהרן שמעולם לא לקח אותנו לקולנוע או לאכול גלידה, אבל הוא לקח אותנו לכנסת או לכנס של המפלגה. לא דיבר איתנו על הבלי עולם אבל תמיד היה נכון לתת לנו עצה טובה. כשהתלבטתי אם להצטרף  לשירות הציבורי והתקשרתי להתייעץ איתו, הוא השיב במילים שהפכו להיות המוטו שלי – "אין משרה חשובה כמשרתו של משרת הציבור". הבהרת לכולנו כאוהבי ואוהבות הארץ הזו שחובתנו להיות מעורבים, להיות משפיעות ותבעת מאיתנו להמשיך ולשנות את מדינת ישראל לטובה.

סבא אהרן שמושיב סביבו ביום הולדתו ה-96 את נכדיו רכי השנים עם ילדינו ומספר להם על חוויותיו עם בן גוריון ומסביר להם על התלבטויות בנוגע להקמת המדינה, ליישוב הנגב ולתפקידו של הנוער בעיצוב העם, והם תולים בו עיניים גדולות ושותים את דבריו בשקיקה. סבא אהרן שמעולם לא ידע באיזה כיתה אנחנו, אבל תמיד היה חשוב לו לדעת מה אנחנו לומדים השבוע בתנ"ך או בספרות. שביקש לשמוע על כל מורה ומורה שלנו. שהקפיד לוודא שאנחנו פעילות בתנועת הנוער ושנצא לשנת שירות.

"סבא אהרן שהקפיד לנאום בכל יום הולדת משפחתי, של בן שבעים או של בת חמש. זה רגע השיא של אירוע יום ההולדת, שבו דממה משתררת בחדר, כל הילדים תולים בו מבט נפעם ונוצרים את הרגע; והברכה תמיד תדבר על שירות שליחות, על ציונות והגשמה, על מקומנו בשרשרת הדורות של העם היהודי ותסתיים בברכת השלום עם שכנינו. 

"סבא, אתה חלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו. בדרכך הצנועה תמיד הורית לנו את הדרך. בדוגמא אישית תמיד הארת לנו את המסלול. נזכור אותך בגדולתך ועוצמתך, ביופי ובקסם שבפשטותך, עם אוזניים קשובות, עיניים טובות, חיוך שובב, לבושך הפשוט, מבטך החומל ולבך הרחב והאוהב. נוח בשלום על משכבך סבא, אנחנו נמשיך את דרכך".

לבסוף, הספיד נציג חצרים בשם הקיבוץ: "לנו, חברי חצרים, היה אהרון מנהיג, הוגה דעות, מורה דרך, ובעיקר חבר, חבר לחברים וחבר קיבוץ מאמין ונאמן. מימיו הראשונים של הקיבוץ ובמשך למעלה משבעה עשורים, במקביל לעשייתו הציבורית הבלתי נלאית, הן בשנים בהם היה שליח הקיבוץ והן בשנים בהם פעל בתחומי הקיבוץ, היה אהרון תמיד מעורב, מתעניין, פעיל, בעל דעה, נושא באחריות וממלא תפקידים בנכונותו לשרת את הקיבוץ. אהרון היה תמיד מעורה בחיי החברה בקיבוץ, התעניין בכל חבר וחברה, בכל צעיר וצעירה, רצה להכיר. לדעת מה קורה. עד ימיו האחרונים הגיע אהרון לדיונים, לישיבות, להרצאות ולמפגשי תרבות.

אהרון לימד אותנו, חברי חצרים, שהקיבוץ חייב להתבסס על שלושה עיקרים: על הערכיות, על המשימתיות, ועל הרווחיות. עיקרים אלו היו לעמודים עליהם עומד קיבוץ חצרים, היו לדרך חיים ולתכנית פעולה. מורשתו של אהרון והמצפן יורו לנו את הדרך. בהערכה ובאהבה נזכור את אהרון, חברנו ומורה דרכנו".