טור דעה: ואהבת לרעך כמוך – למה לי חב"ד עכשיו?

מי מאיתנו איננו מכיר את הסיטואציה הבאה:

במפגש צוות המדריכים, אחד מהם מעלה את האפשרות לקיום פעילות המערכת החינוך בקיבוץ על ידי שליחי מצווה של חב"ד. כתוצאה מכך מתחיל דיון שלם, לא תמיד מסודר, בשאלה: "למה?"

מה היתרון, הערך המוסף, הצורך, הרצון, לקיים פעילות של שליחי חב"ד כחלק מפעילויות תכנית ההדרכה של הצוות?

אפתח בספויילר קטן. מעודי לא לקחתי חלק או נכחתי בפעילות המועברת על ידי שליחי חב"ד. אכן היו פעמים בהם הגיעו שליחי חב"ד והעבירו פעילות לילדי הקיבוץ.

מכאן ניתן להבין שנקודת המבט שלי, כפי שתיכף ארחיב בהצגתה, איננה נובעת או מושפעת מפעילות כזו או אחרת, מוצלחת יותר או מוצלחת פחות, של אותם שליחי מצווה.

אם כך, אז איפה בעצם הבעיה?

למה בעצם לא לשלב את שליחי חב"ד כחלק מהתכנית החינוכית?

במה הם פחות טובים או פחות מוצלחים מ"שבי מתנפחים" או "דליה בלונים"?

להבנתי התשובה לשאלה הלכאורה פשוטה הזו, נמצאת במטרות וביעדים אותם אנו מגדירים למערכת החינוך החברתי עליה אנו מופקדים.

ודאי תסכימו איתי כי אחד מ'יעדי העל' של מערכת החינוך החברתי הינה לחנך ולגדל את בוגרות ובוגרי המערכת לכדי אנשים בוגרים, חושבים, המפעילים שיקול דעת וביקורתיות.

כאלו שאינם רואים את הדברים כמובנים מאליהם, בבחינת "כזה ראה וקדש".

אנו מצפים מהם שידעו לבחור בין טוב לרע, בין מותר לאסור.

יתירה מכך, אנו שואפים שהם יהיו בעלי יכולת חשיבה וניתוח עצמאית לצד יכולת שיפוט ערכית של נכון ולא נכון, עשה ואל תעשה.

ופה בעצם מצוי ה"מוקש" אשר בעטיו אני סבור שלפני שנבחר להזמין את שליחי המצווה של חב"ד ראוי שנחשוב פעמיים.

האם אותם שליחי מצווה באמת מעודדים חשיבה שכזו?

האם הם באמת מותירים מרחב ראוי ואמיתי להתלבטות לגבי המסרים אותם הם מעבירים במסגרת הפעילויות אותן הם מקיימים?

האם ילדים צעירים, בגילאי 6 – 12 לערך הינם בוגרים דיים בכדי לדעת להתבונן בעיניים ביקורתיות על האנשים הנחמדים שבאים ומעבירים להם פעילות 'מגניבה', ואולי אפילו מחלקים איזה צ'ופר קטן?

אני סבור שלא.

אני אפילו די משוכנע מתחת למעטה הפעילות שמתקיימת מועברים מסרים מאוד חד משמעיים ובלתי ניתנים לערעור בשלל תחומים ונושאים הנוגעים להוויית החיים של ילדינו, כאשר המוטיב המרכזי של מסרים אלו הינם תשובות ברורות וסדורות, שוב בבחינת "כזה ראה וקדש". אמת צרופה ובלתי ניתנת לשיפוט ולערעור.

תישאל השאלה, והיא תהא נכונה – אז מה?

האם אנחנו צריכים לפחד מלשמוע דעות אחרות, שונות מן המקובל במחוזותינו?

התשובה הינה – כמובן שלא! ההיפך או הנכון.

אפשר להפגיש את חניכינו עם שליחי המצווה של חב"ד, אולם ראוי וחשוב להבנות את המפגש בצורה הולמת.

לעניות הבנתי לא צריכה להיות מניעה לקיים מפגש מעין זה עם נערים ונערות בגיל העשרה (שכבות י' ומעלה). בשלב זה של החיים הנערות והנערים כבר אמורים להיות בעלי כושר ביקורת ושיפוטיות מבוסס די הצורך בכדי שנאפשר להם לשמוע דעות ואסכולות חשיבה שונות.

גם כאן, הייתי מבנה זאת בצורה של רב שיח, פאנל, או כחלק מסדרה של מפגשים וזאת על מנת לאתגר את המחשבה של בני הנעורים ולאפשר להם מימד השוואה ובחינה צולבת.

במקביל לאמור לעיל, ובהתייחס לסוגיית הזהות היהודית שלנו ושל חניכנו, אני סבור ומאמין שנכון נעשה אם נפעל לחיזוק והגברת המודעות והעיסוק בזהות היהודית חילונית-קיבוצית של בני הנוער שלנו, בעזרת פעילות חינוכית מתאימה. כזו אשר תביא אותם לידי כך שכאשר הם מגיעים אל מפגש עם הנושא, הם ידעו שיש יותר מ"יהדות" אחת, וקיימות דרכים שונות ונכונות ל"היות" יהודי או יהודיה.

לסיכום דבריי אומר כי כאשר אנו מקיימים פעילות כלשהי במערכת החינוך, כל פעילות שלא תהא, שומא עלינו לבחון היטב מה המטרה העומדת לנגד עיננו מאחורי קיומה של אותה פעילות והאם היא תואמת את גיל השכבה בה מתקיימת הפעילות.

בהקשר זה, אינני סבור שפעילות של שליחי חב"ד תהלום את המטרות החינוכיות של מרבית שכבות הגיל, ובפרט של גילאי א' – ח'.

שווה מחשבה...

אמנון אביגדור, מנהל החינוך באשדות יעקב, משתתף בתכנית "כזה ראה וחדש", במסגרת "שבילים", אגף החינוך בתנועה הקיבוצית