התנועה הקיבוצית: "לבדוק את מעמדם של כל מבקשי המקלט". ניוזלטר התנועה הקיבוצית

השבוע (ביום שלישי) נפתח כנס החינוך ה-3 של התנועה הקיבוצית והמרחב הכפרי. הכנס התקיים בקיבוץ נחשולים בנושא "עיצוב תמונת העתיד במערכות החינוך במרחב הכפרי". הכנס שהפך כבר למסורת במרוצת השנים, ביקש לייצר מחשבה מחודשת על סדר הפעולה- עבר- הווה- עתיד לסדר חדש של עבר-עתיד-הווה, וזאת מתוך המחשבה שבכדי להיות רלוונטיים בהווה צריך לדעת לצייר את העתיד. 

בכנס נהנו המשתתפים והמשתתפות ממגוון הרצאות וסדנאות שעסקו בנושאים ובהתמודדויות הרלוונטיות לעיסוקם ולהלך הרוח בקיבוצים היום. נפגשו עם אנשים רבים העוסקים בחינוך, מומחים, מתנדבי שנת שירות, וכמובן שמעו רבות מניסיונם אחד של השני בשיחות הבלתי אמצעיות שהתקיימו בין דיוני הכנס. בערב נהנו ממופע אימפרוביזציה מצחיק במיוחד של ההרכב "מצב לתיאטרון- תיאטרון מצבים" בהובלת אבישי סנדנר (המעפיל) שעסק אף הוא בעולמם ועולמן של מנהלי ומנהלות חינוך בקיבוצים. 

הכנס סוכם בהצלחה רבה, המשתתפים הביעו התלהבות רבה מהמפגשים הבלתי אמצעיים עם מנהלי החינוך מהקיבוצים השונים, מהעיסוק בתכנים המעסיקים אותם ביומיום. הכנס מהווה נקודת שיא לעיסוק בתכנים הרלוונטיים לאתגרים וההתמודדויות של מערכות החינוך בקיבוצים, אך ברור כי העבודה הרבה והאתגרים האמיתיים צפויים בשטח בקיבוצים עצמם, וגם בהם עומדים כל אנשי צוות אגף החינוך לשירותכם ולצידכם, להמשך עבודה פוריה ומוצלחת.      

נעה צור- ברוש מהגן הקיבוצי וממארגני הכנס מסכמת: "כארגון חינוכי תפקידנו לחבר את השטח למציאות עד כמה שניתן. היכולת שלנו בו זמנית לראות, לנתח ולתכלל את המגמות הנושקות למערכות החינוך שלנו מאפשרת לנו לייצר כנס חדשני ומעורר שאלות על עתיד החינוך שלנו. מה תפקידו/ה של מנהל/ת החינוך היום? איזו אחריות יש לנו על ילדינו והאם היא באה לידי ביטוי בקהילה? האם זה נכון שמערכת חינוך עוסקת בגילאים של לידה ועד גיל 18, כאשר כל המחקרים היום באופן חד משמעי מדברים על תהליכי התבגרות גם בגיל 25 ומעלה? כאשר קיימת כזו אי ודאות כלפי העתיד, המרקם החברתי בקיבוצים עבר ועודנו עובר שינויים ודור הילדים היום יגדל למציאות שאנו אפילו לא יכולים לדמיין, שאלות על הזהות החינוכית שאנו רוצים להוביל עולות חדשות לבקרים. בכנס החינוך עסקנו ביצירתיות, בהיכרות עם כלים חינוכיים חדשים ונחשפנו למושגים שחלקנו לא הכרנו קודם".

מוזמנים לקרוא את סיכום הכנס של ראשי מחלקות אגף חינוך 

התנועה הקיבוצית קוראת לממשלת ישראל לבדוק מעמדם של כל השוהים הלא חוקיים בישראל ולהשאיר בישראל ולהגן על מי שנקבע שהוא פליט. כמו כן, יש לעשות זאת ללא דיחוי על מנת לפתור הבעיה שכבר נגררת יותר מדי שנים.
מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר: "זהו מבחן מוסרי שאסור לנו כיהודים לטעות בו. ההיסטוריה לא תסלח לנו אם נעמוד מנגד כאשר יש חשש לחייו של אדם נרדף ובטח אם ניתן ידינו, בהסכמה או בשתיקה, למשלוח אנשים, נשים וטף אל מותם. 
על ממשלת ישראל לבדוק את כל בקשות המקלט באנושיות הנדרשת ועל פי כללים ברורים ולאפשר לכל פליט את המפלט הבטוח במדינת היהודים. 
הקריטריון לגירוש לא יכול להיות צבע העור והמדיניות לא יכולה להקבע על פי שנאת הזר או התועלת הפוליטית, אלא על פי הצו המוסר והמצפון היהודי - כי גרים ונרדפים היינו בארץ מצרים, בפולין ובמרוקו ושערים רבים נסגרו בפני הורינו וסבינו.  

ערב יום השואה הבינלאומי, על ממשלת ישראל להמשיך ולהיות נאמנה לצו המוסר ולזיכרון העבר. 
במקביל חייבת הממשלה לשקם את שכונות דרום תל אביב ולא לגלגל את הבעיה לפתחם של אזרחים המתמודדים לבדם עם מציאות בלתי אפשרית.

אנחנו, נערות ונערים מהתנועה הקיבוצית והמרחב הכפרי בישראל, חניכי וחניכות המכינות הקדם צבאיות ומתנדבי ומתנדבות שנת השירות בתנועה הקיבוצית, יוצאים נגד התפיסה של בני נוער בגילנו, הסבורים כי "ההלכה והתורה חשובות יותר מצה"ל", כפי שכתבו במכתב תמיכה לרב מרדכי אליהו."

בדברים אלו נפתחה העצומה עליה חתמו עד היום (חמישי) בצהריים מאות בני ובנות נוער מהקיבוצים, כתגובה למכתב של בני נוער מהציונות הדתית שכתבו לרב אליהו מכתב תמיכה ביום רביעי השבוע.

בעצומה נכתב עוד: "אנו מאמינים כי בצה"ל זכות שווה לכל אדם להתקדם לפי יכולותיו וכישוריו, תומכים ושמחים במינויה של הטייסת רס"ן ט' למפקדת טייסת בצה"ל וקוראים לצה"ל לשמור על צביונו וערכיו ולא לפחד אל מול כוחות המבקשים לשנותו.  לצה"ל יש מפקד אחד – הרמטכ"ל, רא"ל גדי אייזנקוט, תחתיו נמצא פורום מטכ"ל וקצינים והם מקבלי ההחלטות. לא ניתן לכל אדם אחר, בעל כל תואר, לנסות לחתור תחתם.  אנחנו נמשיך ונתגייס לצה"ל, בנות ובנים, כדי לשרת את אזרחי המדינה ובטחון ילדיה, ממש כמו שעשו הורינו, חברינו וכל אזרחי ישראל בהגיעם לגיל 18.
נמשיך להוביל את אחוזי הגיוס בקרב בנים ובנות בכל יחידות צה"ל מתוך הבנה כי משימות הצבא ייקבעו על-ידי לובשי מדים בלבד.
אנו מצדיעים לחיילי וחיילות צה"ל, קצינות וקציני צה"ל ובעיקר לעומד בראש כל אלה – הרמטכ"ל, רא"ל גדי אייזנקוט".

בני ובנות נוער - הצטרפו גם אתם!

בשבת יצוין יום השואה הבין-לאומי בישראל וברחבי העולם. לקראת מועד זה ביקרו כל פעילי התנועה הקיבוצית במוזיאון "משואה" – המכון ללימודי השואה בקיבוץ תל-יצחק.

הסיור נפתח בדברים של מנכ"לית המכון והאוצרת הראשית בו איה בן-נפתלי, שסקרה את פעילות המקום מהקמתו ועד היום ובעיקר את הצורך לשמר את זיכרון השואה לצד לימוד התפשטות האנטישמיות לאורך השנים ועד ימינו אנו והצורך להתמודד עם תופעה זו.

התנועה הקיבוצית שותפה מיום הקמתם במוזיאונים לזכר השואה והגבורה בקיבוצים לוחמי הגטאות ויד מרדכי, עוד מהימים בהם היו התנועות הקיבוציות נפרדות.

מוזיאון ומכון "משואה" הוקם על-ידי תנועת ההתיישבות הקטנה ביותר - "העובד הציוני", שהקימה שישה קיבוצים: תל-יצחק בו כאמור שוכן המקום, כפר גליקסון, הסוללים, עין השלושה, אושה, וניצנים. וכן כמה עשרות מושבים, ביניהם אלוני אבא, המושב השיתופי שמנהיגו היה ח"כ לשעבר וסגן ראש עיריית ת"א יצחק ארצי, אביהם של הזמר שלמה ארצי והסופרת נאוה סמל ז"ל, שעד יום מותה לפני שבועות אחדים שימשה כחברה בוועד המנהל של "משואה" וארבעה כפרי נוער.

לאחר דבריה של איה בן-נפתלי שאף ענתה על שאלות הפעילים, סיירו אנשי התנועה במוזיאון בהדרכתה של המדריכה האקדמית של המקום, ד"ר מלי אייזנברג. בדומה למנכ"לית "משואה" גם ד"ר אייזנברג שיתפה את הפעילים בדילמות של העברת המסרים של ההיסטוריה ושל הימים הללו בעולם בו שורדי השואה הולכים ומתמעטים, וכן כיצד מדברים על שנאת הגזע והאנטישמיות כיום, מבלי ליצור השוואה לזכר השואה.

ביום שישי, 19 בינואר, ג' בשבט, נפתחו ארובות השמיים. גשם, רוחות חזקות, עצים נעקרו, מבנים קלים עפו באוויר, סערה.

באותו זמן התכנסו כמה מאות אנשים לציין בעצב שנה למותו של שמוליק. אולי היה זה סמלי שבדיוק בזמן הטקס בבית הקברות החל... ברד. האיש המיוחד הזה השאיר אותנו לבד טרם זמנו, ובזמן שהתכנסנו סביב הקבר, הטבע הציג לנו מחזה נדיר במחוזותינו, בדיוק כמו האיש ההוא. נדיר, מיוחד, אהוב. אבדה שטרם עיכלנו את גודלה. חבר, מנהיג, איש משפחה. איש ישר דרך ורב פעלים שליבו ופיו תמיד שווים היו, וחברים היו לו אלפים. לא "כאילו חברים". חברים. חברים טובים.

משפחתו של שמוליק בחרה לציין את זכרו בשירה בציבור. שמוליק לא נתן קולו בזמר, אבל אהב מאד את אירועי השירה במועצה, "הטיש הגדול" הגיע אלינו לעיתים מזומנות ושמוליק אפילו עלה לשיר. הוא היה מסתכל סביב וחיוך גדול, עוד יותר גדול מהחיוך הנצחי שלו, היה מתפשט על פניו למראה האנשים השרים.

תושבי רביבים והמועצה, משפחתו וחבריו של שמוליק מכל הארץ הגיעו לחלוק לו כבוד. בין השירים שמענו מהם סיפורים על שמוליק. סיפורים מרגשים, מצחיקים, פסיפס של חוויות ומפגשים שתיארו רק חלק קטן מפועלו. ועם כל מה שנאמר, וכל מה שנכתב, עוד יש דברים רבים שאפשר להגיד ולספר.  שנים ארוכות כראש מועצה, כיו"ר המועצות האזוריות, ברשות לפיתוח הנגב, במפעל הפיס, בקהילות היהודיות בחו"ל, בסוכנות היהודית ובעוד מגוון גדול של תפקידים, סיפקו לשמוליק ולמועצה האזורית רמת נגב, מנה גדושה במיוחד של אירועים, של מפגשים מיוחדים, של רגעים יוצאי דופן. ומתוך כל הסיפורים והחוויות עולה באוויר מילה אחת חזקה ונוכחת. אהבה. שמוליק אהב את מה שעשה. אהב את האנשים איתם עבד, את משפחתו, את ילדי ותושבי המועצה, את חבריו הרבים. והם החזירו לו אהבה. ונכנעו לקסם השמוליקי הידוע.

ואכן כך הוא. אנחנו עצובים על כך ששמוליק הסתלק מאתנו טרם זמנו, ושירת חייו, עשייה אין סופית, נגדעה באיבה. שמוליק לא זכה מספיק לנחת שהגיעה לו, זמן הפירעון לנתינה הרבה. ואנחנו לא זכינו מספיק לראות אותו יושב בקרבנו.
איבדנו כולנו אבא ואח, מנהיג וחבר.

לאורך השנים המושג קליטה וצמיחה דמוגרפית ועולם התוכן הטמון בו עברו חידושים ושינויים רבים. ככל שהקיבוצים והמרחב הכפרי כולו גיבשו לעצמם זהות חדשה, עדכנית יותר, בעלת מאפיינים חדשים השזורים במאפיינים מסורתיים, כך גם הלכה והתעצבה הדיסיפלינה של הצמיחה הדמוגרפית. הקליטה הפכה להיות אתגר שהקיבוצים יכולים לו ושבנים ובנות קיבוץ ואנשים רבים אחרים מעוניינים בו. עם זאת, לצד ההצלחה המסויימת שנרשמה ברב הקיבוצים, השינויים הרבים דרשו ועודם דורשים מהנהלות הקיבוצים ובראשם האחראים על הצמיחה הדמוגרפית בקיבוצים להיות מסוגלים לזהות אותם ולעמוד באתגרים החדשים שהם מציבים ולא להיתקע בתבניות מיושנות.

מתוך ההבנה כי הקליטה והצמיחה הדמוגרפית בקיבוצים כאן בכדי להישאר, וכי לפחות בשנים הקרובות ימשיכו קיבוצים רבים בקליטת חברים וחברות חדשים ובעיקר בגיבוש זהות חדשה ובליכוד החברים החדשים והותיקים סביבה, עלה הצורך בקורס המאגד את הידע והניסיון שנצברו עד היום בתחום. לכן, התנועה הקיבוצית ומכללת "ספיר" שבשדרות, משלבות ידיים לשיתוף פעולה ראשון בקורס קליטה וצמיחה דמוגרפית למרחב הכפרי כולו, שייתן מענה לכל הצרכים, השינויים והחידושים בתחום.

ירון לינדמן, ראש מחלקת צמיחה דמוגרפית בתנועה מתאר: "החשיבות של קורס כזה בהוויה שלו, ביכולת שלו להקנות גם ידע תיאורטי וגם ידע מעשי שנצבר מהשטח. העברת ידע שנצבר הן בקבוצות עמיתים ומניסיונם של העוסקים בתחום בקיבוצים והן ממרצים מומחים בתחום. זוהי הזדמנות ללמוד מניסיונם של אחרים, מההצלחות והטעויות, ולצד זה, זוהי קרקע פורייה לשיתופי פעולה בין הקיבוצים והיישובים השונים על מנת לפתור בעיות רוחביות בתחום הקליטה. בשביל לעשות את זה נכון "צריך לצאת מהקופסא" וזוהי סיבה טובה מספיק כדי להגיע לקורס הזה".

קרני פלג (גבולות), הרכזת האקדמית של הקורס מטעם "ספיר": "הייחוד של קורס כזה ב"ספיר", המיועד לבעלי התפקידים באיזור הדרום, הוא בהתמודדות הספציפית עם האתגרים של החיים בפריפריה: אתגרים כגון - מציאת תעסוקה, נסיעות, סוגיות ביטחון, ניסיון ליצור הטבות עבור התושבים וכו'. ליצור לאנשים סיבות טובות לבחור באיכות החיים שמוצעת ביישובים, גם במחיר של שינוי התעסוקה או במחיר נסיעה לעבודה מרוחקת. היתרונות המרכזיים בקורס יהיו המחשבה המשותפת והניסיון ליצור שיתופי פעולה למרכזי תעסוקה משותפים, מערכת הסעות משותפת ורעיונות נוספים דרך שיתוף המידע, הדילמות והאתגרים של כל ישוב וישוב".

אילת גלס, ראשת אגף חברה וקהילה בתנועה מסכמת: "הקורס שהולך להיפתח בפברואר הוא הזדמנות נהדרת לכל העוסקים והעוסקות בצמיחה דמוגרפית בקיבוצים הדרומיים ובמרחב הכפרי כולו, לקבל בצורה מסודרת ועדכנית את המידע הקיים היום בתנועה, באקדמיה ובקיבוצים בתחום ואנחנו מזמינים את כולם לבוא ולקחת חלק".

לפרטים נוספים והרשמה: המרכז ללימודי חוץ מכללת ספיר 6606*

ב-4/2/97 נגדעה באחת החברות. אלה נהרג ביחד עם 72 לוחמי צה"ל באסון המסוקים, בעת שהיו בדרך לדרום לבנון, לשמור, בין היתר, על האזור בו גדל ועל הקיבוץ שלו. שנה לאחר אסון המסוקים עוד בטרם התאוששו בשכבה מהאסון הגדול שנחת על מדינת ישראל ועל הגליל בפרט, נהרג אילן ב-15/3/98, בעת שירותו כטייס מסוק קרב, בתאונה ביחד עם מפקד בסיס "פלמחים", תא"ל שמואל אלדר מעל חוף הים סמוך לווינגייט. ב-7/4/12 נפטר אמנון ממחלה קשה.

לזכרם של השלושה, החליטו חבריהם לקיים אירוע זיכרון שייערך ב8/2, אירוע שיהיה בצלמם ובדמותם של מי שהיו. החברים חשבו כי המקום הנכון ביותר לעשות זאת הוא מגרש הכדורסל במשחק בין נבחרת החברים של השלושה מכל מסגרות חייהם לנבחרת "הר וגיא" כיום.

עמית שטוי מקיבוץ גדות, חבר של השלושה וממארגני הטקס מספר על היוזמה: "האירוע "מתבשל" אצלנו, החברים בראש ובלב, לא מעט שנים - חשבנו כיצד ניתן לעשות אירוע שיזכיר את כל השלושה כפי שזכרנו אותם בחייהם. הכדורסל הוא מחנה משותף שעלה די מהר כמשהו שמחזיר אותנו למקום בו הם היו מלאי חיים באותם הימים. זה לקח זמן לארגן את האירוע, אבל אני שמח שהגענו ליום הזה העצוב והשמח גם יחד, שכל אוהביהם, חבריהם ובני המשפחה של אילן, אלה ואמנון יכבדו אותם בצורה כזו. אני מזמין את כל מי שהכיר אותם וכל מי שהם נגעו בו בחייהם בכל מסגרת שהיא, לבוא ולהשתתף ביום המרגש והמיוחד הזה.
בנוסף, היה לנו חשוב שיהיה לאירוע פן חינוכי שיעביר לנערים שהיום לומדים בהר-וגיא מי הם היו. מרגע שהחלטנו להוציא לפועל את האירוע, אנחנו זוכים לתמיכה מרגשת ומעוררת הערכה מכל מצוות בית הספר הר וגיא, שנרתמו לנושא בכל ליבם".

האירוע יתקיים כאמור בחודש הבא ב-8.2  
בשעה 11:30 מפגש של המשפחות והחברים
בשעה 12:30 טקס באולם הכדורסל
בשעה 13:00 משחק כדורסל בין נבחרת הר וגיא הנוכחית לבין נבחרת החברים

נשמח מאד לראותכם!

השבוע עלה באתר "Giveback" פרויקט גיוס המונים מיוחד ביוזמתה של אורה פלד נקש (רמת דוד), שמטרתו לשנות את השיח שמציג את תופעת צריכת הזנות (זנאות) כנורמטיבית.
כמקובל בפרויקטים מסוג זה, התומכים תורמים סכומי כסף שונים לפי בחירתם  ומקבלים תשורה בהתאם לגובה התרומה, או שפשוט תורמים מתוך הזדהות עם מטרת הפרויקט.

אורה, בת 38, נשואה לאורי ואמא לשתיים, עובדת בחברת IBM כמעצבת חווית משתמש, מספרת כיצד עלה הרעיון ומדוע החליטה לפתוח ביוזמה: "לאחר פרסום הקלטת של יאיר נתניהו החלו התבטאויות בכלי התקשורת אשר הציגו את הנושא כ"לא פלילי" ולכן ''זה בסדר'' ללכת למועדוני חשפנות. זה מיד העלה בי תחושות קשות לגבי הפגיעה בנשים עצמן ובעיקר למה הן לא מוזכרות כשמדברים על ''הצעירים שחייהם נדרסים''. מבחינה מוסרית המעשים עליהם דובר בקלטת חמורים ועוררו אצלי תחושות קשות. הרגשתי שאני לא יכולה לשבת בשקט. 
התחלתי בציוץ בטוויטר שאמר- "אחי? יש לך 400 שקל לעזור לאחותי?" התגובות החיוביות לציוץ הגיעו מיד, חלקן מנשים שהציעו תרומות. למעשה לא היתה סיבה לא לצאת לדרך, רק נשאר לסגור את הפרטים".

עד כה נתרמו לפרויקט הגיוס מגוון תשורות: כרזות מעוצבות, עגילים, כרטיסים להופעה, שעות ייעוץ בעיצוב, סדנאות סריגה, תמונות אמנותיות ועוד היד נטויה. 
פלד נקש מוסיפה: "אני חושבת שהזנאות היא תופעה חוצת מעמדות ומגזרים, וכחלק מהחברה הישראלית עלינו להעלות את המודעות גם אצלנו בקיבוצים. הפרויקט יצא לדרך באמצע השבוע, ההתגייסות כרגע מעודדת מאוד, אך הדרך עוד ארוכה. על מנת להשיג את היעד אנו זקוקים לעוד תשורות, תמיכה בפועל בכסף ושיתוף ברשתות החברתיות".

אשמח מאד לכל פנייה ותמיכה של מי שירצו להצטרף, ניתן לפנות אליי במייל- Ora.peled@gmail.com וכמובן מוזמנים להיכנס ולתרום לפרויקט המימון

במה להשקיע? בבניית מסרים עסקיים מדויקים, בתוכן איכותי או בעיצוב מרשים או אולי במערכות שיווק באינטרנט? רבים מבעלי העסקים בארץ ניצבים בפני הדילמה. התשובה היא פשוטה – תוכן ועיצוב גרפי באים ביחד ורק יחד הם הופכים למוצר אחד מושלם ועל מנת להפוך אותם לשלם, חשוב לבצע תחילה תהליך חשיבתי עמוק אשר יהווה קו מנחה לעבודת העיצוב והכתיבה. בין המילים לעיצוב הגרפי חייב להתקיים דו שיח, בין אם מדובר בעיצוב לוגו, פלייר או ספר שיווקי. לקוחות הסטודיו שלנו, כבר לא צריכים להתלבט, כי במקום לנסות להכריע מה חשוב יותר, בסטודיו "Totem" אנחנו מעניקים לכם תהליכי מיתוג ייחודיים המאפשרים את דו השיח הזה היוצר בסופו של יום, כתיבת תוכן איכותי באריזה גרפית מיוחדת ומלווים אתכם גם לצעד הבא – יצירת מערכות שיווק באינטרנט, ליווי ובניית תכניות שיווק אשר יהפכו את המותג שלכם למשהו חי שמביא לקוחות לעסק שלכם.

סטודיו "Totem" הוא סטודיו שמקדיש את כל כולו למיתוג עסקים בתהליך ייחודי ומרתק, המפגיש את לקוחותיו עם הסיפור הפרטי שלהם. דרך תהליך המיתוג העסקי. השקפת העולם שלנו, שמה את אתכם, בעלי העסק במרכז. מתוך החיבור למכלול האיכויות, הערכים והאמונות שלכם, אנחנו מספקים לכם מגוון שירותים ומוצרים המחברים אליכם את הלקוחות הנכונים במגע של קסם.

בואו להיפגש- נעמה סקג'ו-נאור, מעצבת, מאמנת ומנהלת מותג
ליצירת קשר:
טל'-052-5223421
מייל- totem.design2014@gmail.com