הכל אודות אווה

בית החיילים הבודדים המיתולוגי שכן לו בלב הקיבוץ וכך גם היו החיילים – עמוק בלב. בימים אלה של "צרות" דמוגרפיות טובות, הבית הישן מיועד להריסה לצורך בנייה מחדש עבור בני הקיבוץ. גם באקורד הסיום (הזמני, כך אנו מקווים) תרמה אווה בעלת הלב הגדול את כל הציוד ששימש את החיילים לקיבוצים אחרים המאמצים חיילם בודדים, ובכך ממשיכה את שרשרת אימוץ החיילים גם כשזה לא בביתה הפרטי.

אווה, שהייתה אחראית גם חיילי הקיבוץ, עשתה זאת בשליחות, באהבה ובנתינה אינסופית. את המשימה היא לקחה על עצמה כשליחות אישית לזכר אחיה שנפטר בהיותו חייל, וכך מנימי נפשה ואהבתה לאחיה השקיעה אווה בכל חייל בודד כאילו היה בנה. בדברי הפרידה שכתבה לחברי וחברות הקיבוץ היא ציינה: "עבורי זה שינוי משמעותי שלא תהיה עוד קליטה של חיילים בודדים לחבק, לתמוך, לדאוג, לאהוב ולהיות להם כאמא".

מאות חיילים עברו במשמר השרון במהלך השנים, ומילים רבות נכתבו ונאמרו מלב אל לב לאווה על עשייתה. עשרות מכתבים וקשרים אישיים שלא נפסקו גם לאחר שנים ארוכות. היטיב לתאר אלעד שיפוני מקיבוץ מגל:

"מהיום הראשון שהגעתי למשמר השרון כחייל בודד בשנת 1989, התאהבתי בחיי הקיבוץ והקהילה. זכיתי למשפחה מאמצת שעד היום חלק משמעותי בחיי - צוות אימוץ בראשות אווה מילר היקרה שדאגה לפנק ולהוות בסיס איתן לשירות משמעותי, וכמובן לקהילה מקסימה שהמשיכה לחבק אותי גם הרבה זמן לאחר השחרור. אמנם אני לא גר כיום במשמר השרון, אבל אני נמצא שם הרבה ואם שואלים אותי מאיפה אני במקור, אני מיד עונה - משמר השרון".

יעל אייזנר, מנהלת מחלקת חיילים בודדים בתנועה הקיבוצית, הודתה לאווה: "אווה היא מודל והשראה עבורנו – בעקביות, בהתמדה ובנתינה ללא גבולות במשך פרק זמן כה ארוך. בשם כל החיילים הבודדים, בשם התנועה הקיבוצית ובשמי אני מודה לך  על הכל ומאחלת לך ולמשפחתך חיים בריאים, שמחים וטובים. אוהבת ומעריכה אותך מאוד.

לחברי וחברות משמר השרון שלאורך שנים אימצו ועשו ללא גבול עבור החיילים הבודדים – אני מודה לכולכם.ן על עשייה מרשימה, ומקווה שנמשיך לפעול יחד למען החברה הישראלית."