הזכויות במקרקעין ובדיור בקיבוצים ובמושבים

מבין כל מדינות ה-OECD, ישראל היא יוצאת דופן. הרוב המוחלט של הקרקע החקלאית והיישובים החקלאיים-שיתופיים הם על מקרקעי הלאום. ההחלטות הממלכתיות בדבר הזכויות במקרקעין בקיבוצים ובמושבים משתנות לבקרים, בדרך כלל במגמה של החלשת סל הזכויות או מסחורן הכפוי. זאת, בכיוון הפוך לתהליך החל על מקרקעי ישראל  העירוניים, שעברו תהליך של "הפרטה זוחלת". התוצאה היא אי ודאות המזיקה לעתיד לאופיים של המושבים והקיבוצים ולקרקע החקלאית עצמה. המדיניות הקרקעית והתכנון במושבים מעודדים הפיכת הנחלות לאחוזות יוקרה. בקיבוצים המתחדשים, המדיניות שכופה המדינה לגבי שיוך ותמחור של יחידות הדיור גורמת בעקיפין לג'נטריפיקציה ופירבור ולפגיעה ביסודות השיתופיות כ"חברה רצונית" בעלת רגולציה עצמית. במצב הלימבו הקנייני הנוכחי נוצרת מדיניות כאוטית ותזזיתית, ואף עוינות רבה כלפי המגזר הכפרי וכלפי הערכים והתרומות שאותן הוא מייצג.

דוח זה כולל רק חלק מממצאי המחקר הרחב. מדווח כאן על סקר עמדות ראשון אי-פעם, שהופץ בין כל הקיבוצים והמושבים. הסקר השואל על דעותיהם של חברי הקיבוצים והמושבים עצמם בדבר העתיד הרצוי של זכויותיהם במקרקעין ובדיור. הממצאים מראים דעות שונות, בחלקן מפתיעות. הם מאפשרים הצצה לעתיד בהתחשבות בדעותיהם של המיעוט הכפרי המנפיק עבור כל תושבי ישראל – העירוניים -תועלות ציבוריות כה רבות. המחקר משרטט קווים למדיניות כוללת, יציבה ועקבית, המאפשרת בחירה בין רמות הפרטה שונות, לפי סוגים שונים של תחזיות עתידיות ליישוב ולפי רצון חברותיו וחבריו.

לקריאת הדו"ח המלא לחצו כאן