ההזדמנות של ג'יסר א זרקא

שש מלחמות, שתי אינתיפאדות, משברים כלכליים – תמיד הישובים במשולש הזה, שכל כך שונים אחד מהשני, ידעו להכיל בהדדיות ולחיות יחד בהרמוניה: תושבי ג'יסר ידעו להכיל את האופי החקלאי הירוק של שכניהם ממעגן מיכאל ובית חנניה, וכיבדו את המנהגים שלהם – וכך גם להפך. גם כשלא היו הסכמות ועל אף הישנות מקרים של דיג לא חוקי מברכות הדגים – ידעו החברים במעגן מיכאל להכיל ולהבליג. חלקם גם עברו לצדו השני של שמורת נחל התנינים כדי ללמד ולהעשיר את בני הישוב הערבי.

בעשר השנים האחרונות מתמודדים תושבי הישובים הללו עם אתגר תכנוני שמטרתו שיפור האזור כולו וג'יסר בראשו. בקיבוץ מעגן מיכאל שותפים להבנת הצורך לטיפול בבעיה האורבנית-חברתית בג'יסר, מתוך הכרה כי אם הבעיה לא תטופל הרי שהבעיה תהפוך לאתגר לאומי.

כחברי קיבוץ מעגן מיכאל סירבנו ועודנו מסרבים להיות אויבים של ג'יסר. אנו מוצאים את עצמנו במאבק מול רשויות תכנון שלא מבינות את המרקם החברתי, ושבמקום לתכנן חיים אחד עם השני מנסות לייצר פתרונות די הזויים של חיים אחד על חשבון השני.

לתוך הכאוס התכנוני והמצוקה האוביקטיבית של ג'יסר, מהישובים החלשים והעניים בארץ, נכנסו שחקנים בעלי אג'נדה זרה שמנסים כביכול לעזור לתושבי ג'יסר, אבל בפועל מדובר ביועצי אחיתופל. הרי ברור הוא שג'יסר זקוקה לפתרון ארוך טווח ובראיה מרחבית ולא לפתרון זמני שהוא פלסטר לחולה אנוש. הפתרונות שהוצעו אחרי גיבוש תכנית מתאר חדשה ע"י יועצי ג'יסר הינם טלאי על טלאי לישוב צפוף, שנמצא רגע לפני הפיכתו לעיר של ממש! הפוטנציאל של ג'יסר, השוכן לצדו של חוף ים נפלא, שביל ישראל, אזור רווי עתיקות ושמורת הטבע נחל התנינים הוא אדיר. רק פופוליזם ואטימות לב יכולים להוליך את ג'יסר למצב בו הישוב מוצא את עצמו מתנגד לתכנית מתאר שהוא עצמו היה שותף לתכנונה. 

על ועדת התכנון המחוזית להתייחס לג'יסר כאל עיר, שכן תחזיות התפתחות הישוב מעידות שכבר בשנים הקרובות מספר התושבים יחצה את ה-20 אלף תושבים – המספר המאפשר הכרזה על יישוב כעיר. לכן, התחדשות עירונית ופינוי בינוי לגובה הם פתרון ריאלי ואף הכרחי לישוב הצפוף, בדומה לפתרונות דיור בשאר ערי ישראל. גם אצלנו, בקיבוץ מעגן מיכאל, לדוגמה, החלטנו להיות הקיבוץ החלוץ והראשון שיוזם תכנית לבניה לגובה. למרות אופיו החקלאי-הכפרי של הקיבוץ, קיבלנו אישור לכך והכרה מאותם מוסדות התכנון. הבקשה באה מתוך הבנה שהקיבוץ חסום מצד אחד בים ומצד שני בכביש 2, ממש בדומה לג'יסר, ולאור ההבנה כי יש לשמר שטחים פתוחים חקלאיים ולהשתמש בעתודות הקרקע בצורה מיטבית.

מדובר בתהליך חברתי שדורש זמן, סבלנות, ומשאבים. ומעל הכל – חשובה השותפות ולא קידום תכניות שהן אחת על חשבון האחר. לאחר מיצוי הליכי תכנון פנימיים במועצה המקומית ג'יסר יש לראות כפתרון מציאותי הכשרת קרקע באזור עם עודף תכנוני של 7,750 יחידות דיור כדוגמת הישוב פוריידיס ועבור תושבי ג'יסר. אסור שרשויות התכנון ויועצים למיניהם יכפו על האזור מתחים ואיבה בשונה ממרקם החיים המשותף לישובים זה שנים רבות.

כל בר דעת שנוסע מחוץ לאזור המרכז יודע שלא חסרים שטחים להתפתחותם של ישובים ובכלל זה ג'יסר. מה שחסר זה רצון טוב של מוסדות התכנון, יצירתיות, תכנית רב שנתית ובטח לא תכנית אזוטרית שכל תכליתה היא ליצור אשלייה לתושבי ג'יסר, ולהפוך את שכניה לשותפים לעתיד תכנוני חסר מעוף וחזון. מבחינתם של מקבלי ההחלטות על עתיד האזור יש כאן הזדמנות להניע מהלך היסטורי – לא פחות – ולהוכיח שאפשר לקיים יחסי שכנות הלכה למעשה לרווחת האזור כולו. אם לא ייעשה כן הם יהיו חתומים בדפי ההיסטוריה על פארסה תכנונית שתהיה בכיה לדורות.