בלוג מיוחד - מיליארד (ומאתיים מיליון) סינים רוצים להכיר את הגן הקיבוצי

שבוע ראשון

אני לא חושבת שהבנתי, למרות כל ההכנות שהכינו אותי, עד כמה להיות בסין זה עולם אחר מכל הבחינות, למעט אחת. האוכל, המרחב האישי, המחירים, הרגלי ההגיינה, התחבורה – הכל שונה לגמרי, אבל הילדים בדיוק אותו הדבר, חמודים. שיקבלו אותך בחום, לא משנה צבע העור, צורת העיניים או השפה שבה אני מדברת. אני שמחה להגיד שאחרי שבוע וחצי בגן גם הילדים הזהירים מנסים לדבר איתי סינית. למבוגרות זה עוד קצת קשה...

מידי שבוע אכתוב כאן קצת על חויותי בסין בכלל ובגן בפרט. אני כותבת רק את מה שאני רואה לפני, ומזכירה שמבחינתי זה תיאור מקומי, אישי, ולא ניסיון להגיד משהו על סין כולה. אז כהתחלה, ככניסה לעולם האחר של סין, אפשר לדבר על שגרת הבוקר כאן.

סינים לא שותים בבוקר כלום חוץ ממים חמים, וזה גם מה שהם ימשיכו לשתות לאורך כל היום. אולי בגלל זה הם לא מחייכים בבוקר, ואם כן אז זה נראה מאוד מאולץ לשם הנימוס. אין פה בתי קפה ואין טייק אווי של תה או קפה בחנויות. אפילו כוסות רב-פעמיות לשתייה חמה קשה למצוא. כשהבאתי תה מהבית בישראל ורציתי סוכר הם התפעלו: "את שותה סוכר??? אבל את לא שמנה!"

בסין יש חוק שצריך לבדוק כל בוקר חום לילדים לפני שההורה הולך על מנת לשמור על שאר הילדים. זה פשוט מאוד, הבדיקה נעשית עם מד חום חיצוני בלבד ומדידת החום נעשית לכיוון המצח (אין צורך לגעת במצח). אומנם הוא פחות מדויק ממדחום בבית שחי או בפה אבל זה גם יותר היגייני ולא מסורבל. עוד דבר שעושים ישר כשהילד מגיע הוא לרסס אותם עם חומר טבעי נגד יתושים. בסין יש המון גשם ובעקבותיו מגיעים המון יתושים מכמה סוגים. עוד לא פגשתי אדם בלי עקיצות יתוש על הגוף. החומר מריח טוב ודליל כמו מים. בכניסה לגן, הילדים נדרשים לחלוץ נעליים ולנעול נעלי בית לבד וכמובן לשים במקום.

****

גם אם הילד מגיע ברגל לגן תמיד יש אשת צוות שתגיע להרים אותו על הידיים. וכך נותנים להורים הרגשה של ביטחון בזמן של העברת "הבעלות הזמנית". שאלתי את הצוות לגבי חיבוקים ונשיקות, וגיליתי שנשיקות זה ממש לא מקובל, אפילו אם הילד קיבל מכה. הכי הרבה שאפשר לעשות זה "פו", ואפילו לא ליטוף על הראש. אני כמובן לא תמיד מצליחה להתאפק, אבל משתדלת כשהן בסביבה. הפרידה של הילדים מההורים נעשית מאוד מהר, בלי להגיד שלום מהחלון, בלי כניסה של ההורים לגן, בלי משחק משותף ובלי הרבה מגע ונשיקות.

ארוחת בוקר, ואוכל בכלל, זה נושא שקשה לי איתו. אני ממש לא התרגלתי אליו ואני לא יודעת אם אוכל לתאר לכם במדויק עד כמה המרקמים, לא רק הטעמים, שונים לגמרי. ארוחת בוקר היא בדרך כלל איטריות אורז עם רוטב בשרי או דייסת אורז מתוקה עם חתיכות פרי, ביצים קטנות ומנוקדות, וחלב או יוגורט בכוס. קמח לא מגישים פה בשום צורה ובשום שלב של היום. זה יכול להסביר את שני הקילוגרמים שכבר הורדתי מאז שהגעתי לפה.

המשך התובנות והחוויות - בשבוע הבא.

מטרת הפרויקט הוא לקדם ולאפשר לגננות ומטפלות מקצועיות של הגן הקיבוצי חוויה חד פעמית לשלב בין חוויה אינטלקטואלית – חינוכית – תרבותית יוצאת דופן. העבודה החינוכית מתבצעת בגני ילדים סינים דוברי לגילאי 3 עד 5 . מיכל היא חלק מצוות עם גננת סינית.

מיכל שי היא מורה בשנת שבתון. למדה חינוך מיוחד וספרות במכללת בית ברל.

עבדה ארבע שנים במערכת החינוך לגיל הרך בקיבוץ ניר אליהו ולפני הטיסה עבדה בפעוטון בקיבוץ עין גב.