הלכה לעולמה בגיל 110 הניה רבינוב ז"ל מקיבוץ שער הגולן – ותיקת חברי הקיבוצים בישראל 

רבינוב נולדה בשנת 1910 בעיר פינסק, שהייתה אז שייכת לפולין והיום לבלארוס. היא נולדה למשפחה יהודית חסידית מבוססת. בנעוריה הצטרפה לקן המקומי של תנועת הנוער השומר הצעיר, שם נחשפה לרעיונות הציונות, השוויון והשותפות, שהציתו את ליבה, והביאו אותה להגשימם מספר שנים מאוחר יותר בעלייה לארץ ישראל והקמת קיבוץ. 

היא עברה את מלחמת העולם הראשונה, את מגפת "השפעת הספרדית" ב-1918, למדה בגימנסיה 'תרבות', ובסיומה בחרה לצאת ללמוד באוניברסיטת גרנובל, שבצרפת. בגיל 20 לאחר שנת הלימודים הראשונה עזבה הניה את האוניברסיטה והחיים הנוחים, ובחרה לעלות עם חבריה לארץ ישראל, על אף התנגדות הוריה. היא נישאה לאפריים רבינוב ז"ל, והשניים שעלו ביחד עבדו בסלילת כבישים, בפרדסים, היו חלק מהקבוצה שהתגבשה משנת 1930 בעיר ראשון לציון, מתרגלים חיי קיבוץ, וממתינים עד להסדרת רכישת הקרקע הרחק בעמק הירדן. האות ניתן בחודש מרץ 1937, אז עלו הצעירים הנרגשים על הקרקע הנוקשה במסגרת הקמת יישובי חומה ומגדל. 

בקיבוץ מילאה הניה שורה של תפקידים. היא עבדה בגן ירק, בכרם, בחינוך, הייתה מזכירת הקיבוץ, ובמשך 45 שנים עבדה בהנהלת החשבונות. היא הייתה חברה פעילה ודעתנית, ניהלה חיים עצמאיים לחלוטין עד מעבר לגיל 100, כולל רכיבה על אופניים והגעה לחדר האוכל. בשנים האחרונות התגוררה רבינוב ב"בית הדר" – הבית הסיעודי בקיבוצה, שם טופלה בכבוד רב, השתתפה בארוחות ובחלק מהפעילויות. 
היא זכתה לביקורים קבועים של בנה אמנון ונכדיה. 

הניה רבינוב היא אחרונת מייסדי קיבוצנו. צעירים אידיאליסטים, חלוצים, אשר חלמו על עלייה לארץ ישראל והקמת קיבוץ, האמינו קמו ועשו. תאר זאת נתן אלתרמן על דור טרום הקמת המדינה ואנשי הפל"מח "לא תקע לפניהם השופר, לא לוטף קדקודם לעת חורף". 

הניה הותירה אחריה בן, אמנון, נכדים ונינים. 

יהי זכרה ברוך.