דברים לאחר הבחירה לתפקיד המשנה למזכ"ל התנועה
אני מתרגש וגאה לעמוד כאן לראשונה כמשנה למזכ"ל התנועה הקיבוצית. ואני מודה לכולכם על התמיכה בבחירתי.
כבן קיבוץ, שגדל והתחנך על ערכי הקיבוץ, אני רואה בתפקיד זה שליחות ומשימה בעלת חשיבות מיוחדת.
אשתף אתכם בסיפור אישי, לפני כ-5 שנים, הייתי בנסיעה עסקית לדרום אמריקה, סגרתי עסקה גדולה בצ'ילה והמראתי להמשך פגישות בחצי הכדור הצפוני... זה היה כבר סוף היום, המטוס המריא וטיפס לאורך שרשרת הרי האנדים. הדיילות התחילו להגיש ארוחת ערב מפנקת, בדיוק כשאור השקיעה נצנץ על ההרים המושלגים ויצר תמונה מדהימה ביופייה, בשלל צבעים וגוונים.
לכאורה הכל היה טוב, השגתי עוד יעד, הייתי במקום יפהפה, אוכל טוב... אבל משום מה, לא הצלחתי ליהנות מהמחזה המרהיב... כל מה שהרגשתי היה תחושה של ריקנות...
שאלתי את עצמי, מה לעזאזל אני עושה פה? האם אני מתעסק עם מה שבאמת חשוב לי בחיים? האם אני מקדיש מספיק זמן ואנרגיה לדברים החשובים באמת? זה היה חשבון נפש לא פשוט... את מה שעניתי לעצמי אתם יכולים לנחש, כי חודשיים אח"כ כבר הצגתי את מועמדותי לתפקיד מזכיר הקיבוץ במשמר העמק, תפקיד אותו אני מסיים בימים אלו אחרי כארבע וחצי שנים.
מה אם כן הפריע לי אז לפני 5 שנים (מעל הרי האנדים המושלגים)?
למה הרגשתי שמשהו צריך להשתנות?
התשובה אני חושב ברורה, כי זה לא מספיק!
המציאות השתנתה, העולם השתנה, המדינה משתנה בקצב מהיר ומפחיד וגם בסביבה הקרובה שלנו יש שינויים שעלולים לפגוע בכל אחת ואחד מאתנו.
ניר מדבר ומסביר כבר שנה ויותר, על האיומים השונים שעלולים להגיע... והם אכן הגיעו.
אבל אתם יודעים, שבניתוח המציאות יש לא רק איומים, אלא גם הזדמנויות.
אני רוצה לדבר היום דווקא על ההזדמנויות... דיברנו כבר על המצב הכלכלי הטוב בקיבוצים, זה לא נגמר בזה. קם היום בישראל דור צעיר, המחפש משמעות, שמחפש חיי קהילה. יש יוזמות בכל העולם וגם כאן, לשיתוף משאבים, רעיונות של כלכלה שיתופית ועוד...
יש מאות אלפים ואולי אפילו מיליונים כאן בישראל, המאמינים בערכים בהם אנחנו מאמינים.
למה אם כן, הם לא אתנו ? למה אין לנו מאות אלפי שותפים?
איך ייתכן שאחת התשובות הטובות ביותר לבעיות החברה האנושית בשנות האלפיים (ולדעתי האישית התשובה הטובה ביותר) נדחקת לשולי החברה הישראלית, אין לה כמעט נציגות בכנסת, אין לה השפעה בחוגי השלטון והיא זוכה לקיפוח מתמשך בתחומים רבים?
יש לזה הרבה תשובות, ואני לא מתכוון היום להיכנס לניתוח המלא, אני רוצה להתרכז בדברים שלדעתי עלינו לעשות!
אז מה צריך לעשות?
התשובה בנויה ממספר מרכיבים שלדעתי כולם חיוניים:
א. הראשון - חזון ברור:
בלי שבדקתי מראש אני משוכנע שלפחות כאן באולם זה, נוכל להתאחד סביב חזון השואף לקיום חברה ציונית וסולידרית המתבססת על: שוויון ערך האדם, ערבות הדדית ודמוקרטיה. אפשר להתווכח על המרכיבים הנוספים, ובטח עוד נתווכח, אבל אין לי ספק שעל העיקר יהיה לנו קל להסכים.
ב. המרכיב השני שהכרחי הוא - ראיה מפוקחת של המציאות:
המציאות של ימינו אינה פשוטה והאתגרים מורכבים, אבל בהיבטים מסוימים רוח הזמן נוטה לכיווננו. לדור הצעיר נמאס ממה שמציעה לו התרבות הקפיטליסטית, והוא מחפש פתרונות אמתיים לחיים שלמים יותר ומספקים יותר.
אנחנו מסוגלים להציע פתרונות טובים, המבוססים על הערכים בהם אנחנו מאמינים. אבל זה גם מחייב אותנו לחשיבה קצת אחרת, צריך להפסיק את קרב החפירות ולהתחיל ליזום, עם חשיבה יצירתית ותעוזה.
לא "מה שהיה הוא שיהיה", אלא איך נכון להתארגן היום על מנת לשמור על אותם הערכים והעקרונות בהם האמנו כל השנים, ולהציע פתרונות חדשניים.
ג. וכאן מגיע הסעיף השלישי והמאוד משמעותי -
הנכונות להתמודד עם האתגרים האמתיים של הציונות.
רובין שארמה שאל - מי יבכה כשתמות? והתכוון שאם לא תהיה משמעותי עבור אחרים, לאף אחד לא יהיה אכפת גם ממך. זה נכון גם לגבינו הקיבוצים. אם אנחנו רוצים שלמישהו יהיה אכפת מאתנו, אנחנו חייבים להיות משמעותיים גם מחוץ לגדר הקיבוץ, להשפיע באמת על החברה הישראלית, להיות מעורבים, לקחת אחריות ולהתמודד עם האתגרים העכשוויים של הציונות ושל החברה הישראלית... וכאלה הרי לא חסר.
ד. המרכיב הרביעי - דוגמא אישית !
זהו מקום בו אין לנו תחליף. הקיבוצים צריכים להוות דוגמה ליישום המלא והמקיף ביותר של החזון לו אנחנו שואפים: קיום חברה ציונית וסולידרית המתבססת על: שוויון ערך האדם, ערבות הדדית ודמוקרטיה. וכן, נכון, חלק מזה זה נכנס תחת ההגדרה של - קואופרציה... התחלנו כבר ללכת בדרך J.
ה. אבל בשביל להצליח בדרך זו צריך שותפים, והמרכיב החמישי וההכרחי הוא
היכולת לעבוד ביחד וליצור שיתופי פעולה - שיתוף בין שונים!
כאן אני רוצה לפנות אליכם, ולפנות אל כל חברי התנועה הקיבוצית ולבקש,
בואו נעבוד ביחד !!!
לא רק עם אלה הנראים בדיוק כמונו, וחושבים בדיוק כמונו, אלא נדע להתמקד בעיקר, בערכים החשובים לנו ביותר, ונשאף לעבוד ביחד. לכל מה שתיארתי כאן היום, שותפים גם הקיבוצים השיתופיים וגם המתחדשים, גם התק"ם וגם הקיבוץ הארצי.
בואו לא נתעסק במה שמבדיל אלא במה שמחבר!
אלו הם חלק מהדברים שאני מתכוון לעשות בתפקידי, ומה שאני מאמין שהתנועה צריכה לעשות.
אני מתכוון לפעול ביחד עם ניר, לאיחוד מלא ואמתי של כל חלקי התנועה הקיבוצית וגיבוש מתווה פעולה משותף אל מול האיומים עליהם דיברנו הרבה בשנים האחרונות, וגם לבנות תכנית עבודה על מנת לנסות ולממש את ההזדמנויות הגדולות שתיארתי.
אנחנו חייבים לנסח לעצמנו חזון ברור, המגדיר מי אנחנו, וגם נותן תשובות לבעיות המרכזיות של החברה הישראלית. עלינו לשתף פעולה עם כל אלה שתומכים בערכים הבסיסיים המנחים אותנו בחיינו, ולתת בעצמנו דוגמא אישית.
אם אנחנו תאבי חיים, ואם החיים שאנחנו רוצים, הם חיים בעלי משמעות, זה מה שעלינו לעשות.
ואם נרצה, אין זו אגדה!
