שישו ושמחו בשמחת תורה – שבעים נשים עלו לתורה בקבוצת יבנה בחג

        
כידוע, בכל קהילות ישראל יש מנהג בשמחת תורה שכל הציבור עולה לתורה, מברך ומתברך, עם קריאת הפרשה האחרונה בחומש – "וזאת הברכה".  כמובן שקריאה זו, כמו בשאר ימות השנה, ברוב מוחלט של הקהילות היא נחלתם הבלעדית של גברים. בשמחת תורה מצטרף לכך גם עניין ההקפות הראשונות והשניות עם ספר התורה, שגם מנהג זה נעשה על-ידי גברים בלבד. 
בקבוצת יבנה מזה עשרים שנה יש קריאת תורה של נשים עבור נשים, כביטוי של רצון של הנשים להתקרב לעולם התורה ולהיות חלק משמעותי בעולם זה. יש מי שרואות את העניין כניסיון לפרוץ את המסורת הלא שיווינית הזאת, לפיה נשים הנמצאות בתפקידים משמעותיים בקיבוץ ובשוק הפרטי והציבורי בכל ימות השנה, צריכות לצפות מהצד באחד הרגעים המשמעותיים לכל יהודיה ויהודי. 
כאמור, פריצת הדרך המהפכנית של קריאת תורה בשמחת תורה בידי נשים לנשים החלה כבר לפני עשרים שנה בקיבוץ, ועם הזמן גם קריאת מגילת אסתר של נשים לנשים בפורים. בשלוש השנים האחרונות החל להתקיים  בקיבוץ, במקביל למניין המרכזי, מניין נוסף, משותף, של גברים ונשים בערבי שבתות פעם בחודש, בו יושבים הגברים והנשים בנפרד ומאחורי מחיצה, אך הנשים מובילות חלק מתפילת קבלת שבת.  
בחג האחרון השתתפו בקריאת התורה כמאה נשים ונערות, מתוכן עלו לתורה שבעים נשים. מספר חסר תקדים בקנה מידה ארצי.  בין העולות לתורה, יש נשים שהגיעו מתוך תפיסה פמיניסטית, והן משתתפות בכל השנה במניין המשותף, אך גם כאלו שלא מחפשות לשנות את מקומן המסורתי מאחרי המחיצה, ואחרות שבהתרגשות רבה עלו לתורה לראשונה בחייהן, וברכו בקולן את הברכות שהן שומעות מכל נער שהגיע לגיל 13 בעזרת הגברים. ביבנה מספרים שזאת הזדמנות לברך את מי שהגיעה לגיל עגול, אישה שילדה, התחתנה או כזאת שמבקשת שידוך. בקיבוץ מוסיפים כי לא כל הנוכחות בחרו לעלות לתורה. יש מי שצופה מהצד בטקס המרגש והלא רגיל הזה למי שגדלה בקהילה אורטודוקסית, אך עדיין קשה לה להשתתף בו. לעיתים, תחלוף שנה או שתיים עד שגם היא תעז או תרצה בכך. על מנת להספיק להעלות את כל מי שחפצה בכך  התקיימו שלושה מוקדים של קוראות וגבאיות ברב דוריות מרשימה: הקוראת המבוגרת ביותר היתה בת 79 ואילו הצעירות  חגגו השנה בת מצווה.
חשוב לציין כי בקבוצת יבנה נהוג מזה שנים כי נשים רוקדות ושמחות עם ספר התורה בשמחת תורה. 

נושא מעמד ומקום האשה ביהדות האורטודוקסית הוא נושא 'חם', שעולה בשנים האחרונות לסדר היום בהרבה קהילות, כולל בקיבוצים הדתיים, ומגיע גם לדיונים באסיפות חברים. להבדיל מהעיר, בה כל אחד בוחר את בית הכנסת שלו ואת הקהילה שלו, בקיבוצים וביישובים הדתיים, הנושא מורכב יותר, כי בית הכנסת הוא אחד לכולם. לצד הרצון לכבד את אלה שכל שינוי במסורת פוגע בהם ומעורר בהם חששות, יש כיום דור חדש של נשים וגברים דתיים המבקשים לעצמם יהדות הלכתית אך שיוויונית יותר,  ושותפות רבה יותר ומשמעותית יותר של נשים בחיים הדתיים-הקהילתיים.