מטה התנועה מסייר בקיבוצים: והפעם – גבעת השלושה ועינת

הסיור נפתח בקיבוץ גבעת השלשה שם חזו חברי המטה בפיתוח המרשים שחווה הקיבוץ מאז סיור המטה הקודם לפני כשלוש שנים.
הקיבוץ הוקם בשנת 1925 על ידי גרעינים שהשתייכו לתנועת "החלוץ". בסוף שנות ה-20 וראשית ה-30 הצטרף לקיבוץ גרעין גדול של פועלים מ"קיבוץ חוצבי האבנים" בקלוסובה שבפולין. הקיבוץ נקרא על שם שלושה מפועלי פתח תקווה - מנחם גרויליך, שמואל שטרייפלר ואייזיק מרינג - אשר הואשמו במהלך מלחמת העולם הראשונה בריגול, נשלחו על ידי השלטון העות'מאני לכלא דמשק, עונו ומתו שם בשנת 1917 מיקומו המקורי של הקיבוץ היה ממערב לפתח תקווה, באזור שנמצא כיום בתוך העיר. כיום פועל בשטח הקיבוץ הישן מוסד גריאטרי השייך לעירית תל אביב-יפו. בקיבוץ פעל אחד מחדרי האוכל הגדולים ביותר בארץ ישראל שהיו קיימים באותה העת, שתוכנן על ידי האדריכל אריה שרון, שתכנן בקיבוץ עוד מספר מבנים. מבנה חדר האוכל הוכרז כמבנה המיועד לשימור. בשנת 1932 על רקע של תחרות קשה על עבודות עפר באזור פתח תקווה, הקיבוץ היה בין יוזמי הקמת חברת חריש שהייתה חברה לעבודות עפר יהודית ראשונה בארץ. בתקופה שקדמה להקמת המדינה היה גבעת השלושה אחד הקיבוצים שבהם התאמנו ועבדו הכשרות הפלמ"ח, ובסליקים שבקיבוץ הוסתר נשק של ההגנה. לפיכך הבריטים פשטו עליו, ועל קיבוצים נוספים, באירועי ה"שבת השחורה". עם עליית שארית הפליטה קלטה גבעת השלושה חברות נוער רבות במסגרת מפעל עליית הנוער. בשיאו (חצי יובל להיווסדו) מנה הקיבוץ כ-900 חברים. באמצע שנת 1950 הוחלט לעזוב את המקום,

בעקבות התרחבותה של פתח תקווה, ולעבור לאדמות החקלאיות של הקיבוץ ב"נזלה" בין פתח תקווה וראש העין. לקראת המעבר, על רקע של מתיחות בין חברי מפא"י שהיו מיעוט בקיבוץ, לחברי מפ"ם שהיו הרוב, הודיעו חברי מפא"י שבמהלך המעבר הם דורשים לחלק את הקיבוץ לשניים. ההודעה זעזעה את הקיבוץ. האספה הכללית דחתה את הדרישה. מזכירות הקיבוץ המאוחד הביעה גם היא התנגדות לפילוג. אולם בעקבות התעקשותם של חברי מפא"י מונתה בדצמבר 1950 ועדה לפיצול הקיבוץ. במאי 1951 החליטה מועצת הקיבוץ המאוחד על הוצאה משורותיה של המתפלגים בגבעת השלושה ובאשדות יעקב ובעקבות זאת אירע הפילוג בקיבוץ המאוחד, ובין דוברי מפ"ם ומפא"י התנהל ויכוח האם פרשת גבעת השלושה הייתה תירוץ או הגורם לפילוג.

במרץ-אפריל 1952 הונחו אבני פינה ליישובים החדשים של שתי הקבוצות. גבעת השלושה של חברי מפ"ם שנשארו בקיבוץ המאוחד והקיבוץ שלימים קיבל את השם עינת של חברי מפא"י, שלאחר הפילוג השתייכו לאיחוד הקבוצות והקיבוצים. בשנת 1953 עברו חברי הקיבוץ ליישוביהם החדשים. במסגרת הפילוג פוצל גם מפעל הנעליים וכל קיבוץ הקים מפעל נעליים משלו.

 בשנת 2004 הושלמו בקיבוץ תהליכים של שינוי אורחות חיים. כיום ענפי המשק העיקריים בקיבוץ הם: לול, גידולי שדה, רפת, מפעל לנעליים, בריכת שחייה, מועדון ספורט וגני אירועים.

חברי הצוות הבכיר, יאיר מרום, דרור ליפשיץ, ניתאי יערי יעל חדד ואיציק דותן ואיתם חברים נוספים, הציגו בפני חברי המטה את מצבו הדמוגרפי הפיזי והחברתי של הקיבוץ. היה מרשים מאד לחזות במהפכה שנעשתה בתחום התשתיות. כבישים שבילים מדרכות ותשתיות תת קרקעיות חודשו ונבנו מחדש. הוותיקים שבין חברי המטה התרשמו מהשינויים המשמעותיים שחלו בקיבוץ, מאז נחלץ מניהולם של וועדים ממונים לפני שנים אחדות.

יאיר מרום, יו"ר הקיבוץ, וניתאי יערי, המנהל העסקי, הציגו את התוכנית המאתגרת, בה עוסק הקיבוץ בימים אלה - הקמת תחנת כוח בגודל של 400  מגה וואט, ויותר. המיזם מוקם בשותפות עם קבוצת מאיר שמיר.

הצוות סקר את מאפייניו של הפרויקט ואת התהליך המורכב של קבלת ההחלטות, גיבוש ההסכמות והמעורבות הערה של הציבור שאפשרו לקדם פרויקט גדול ומורכב כל-כך.

הצוות המנהל של קיבוץ עינת המתין לחברי המטה בבית דרור (על שמו של דרור בר שנפל בג'נין במהלך מבצע חומת מגן). קיבוץ עינת הוקם, כאמור, בשנת 1953 ונקרא בשנותיו הראשונות "גבעת השלושה - איחוד". בכניסה לעינת ניצבת האנדרטה "יד לשלושה", מעשה ידי הפסלת בתיה לישנסקי. הפסל הוקם לזכרם של שלושת פועלי פתח תקווה שעל שמם נקרא קיבוץ גבעת השלושה. עינת הינו קיבוץ "מתחדש" שעבר תהליך שינוי ארוך ומהותי. כלכלת עינת מתבססת על חקלאות, מפעלים (מאפיית עין-בר, עינת תעשיות מזון), השכרות נדל"ן, תחנת דלק ומרכז מסחרי עינת-אלון ועוד מגוון של עסקים קטנים. בתחומי הקיבוץ נמצאים גני ילדים ובית ספר יסודי אזורי "מעבר-אפק".

אורי מרגלית מקיבוץ רמת הכובש (משם יצאו חלק ממקימי עינת) הציג בפני חברי המטה, בעזרת מצגת מרשימה, את ההתפתחות של קיבוץ עינת לאורך השנים. חגי כהן, המנהל העסקי, ויותם אלף, מנהל הקהילה, סייעו לאורי בהצגת הקיבוץ. רפי עשת, שאמון על תחום הקרקעות בתנועה הקיבוצית, הסביר את סטטוס הגשת החומרים לרמ"י לגבי חלופת האגודה.

סמדר וורבין, אור רונן וסיוון כהן, אשר אמונות על החינוך, הציגו את נקודת המבט שלהן והדגישו את האתגרים במערכת החינוך ואת הציפיות שלהן מהתנועה הקיבוצית.  תמר עשת, שאחראית על תחום הרווחה והבריאותי הציגה את נקודת המבט שלה.

קיבוץ עינת עבר כברת דרך ארוכה מאז קיבלו חבריו החלטה לא קלה להפסיק קליטת בנים, עם פרוץ המשבר באמצע שנות השמונים. דרך הסדר חובות ייחודי ועד "יציאתו למרחב" כמערכת עסקית גדולה, תוך קליטת גלי חברים חדשים. כיום, עוסק הקיבוץ בקושי להמשיך ולבנות ובניסיונות נחושים לקדם את שיוך הדירות במסגרת  חלופת האגודה. הצוות המנהל חידד את הצורך לבנות ולהעצים מערכת של ערכים וכלים לעיצוב קהילת החברים כקהילה קיבוצית מגובשת.

רכז האזור, אייל אלקלעי הדגיש כי חילופי הגברי שנעשו לאחרונה בהנהלת הקיבוץ מאפשרים לפתח מערכת יחסים הדוקה ופורייה יותר בין הקיבוץ והתנועה.

הדס ילין ,מנכ"לית התנועה, ומנהלי האגפים השונים הציגו בפני ממלאי התפקידים של עינת את מטה התנועה על אגפיו ויכולותיו והזמינו את ממלאי התפקידים בעינת ליהנות מהניסיון הרב שנצבר בתנועה הקיבוצית בשאלות בהן מתחבטים גם ממלאי התפקידים.