זוכרים בגעגוע את השיתופיסט הנצחי – אמרי רון

ביום שישי שעבר התכנסו בחדר האוכל המחודש של משמר-העמק מאות חברים ומוקירי זכרו של חבר הכנסת לשעבר ממנהיגי התנועה הקיבוצית אמרי רון, חבר הקיבוץ שהלך לעולמו לפני ארבע שנים. יום העיון המרגש שנערך לזכרו עמד בסימן השקת הספר "שיתופיסט" – סיפור חייו, פועלו והשקפתו של אמרי רון, שכתבה וערכה בשמו ומפיו בתו, לילך רון.

השיחה ביום העיון נסובה סביב נושאי חברה, דמוקרטיה וערכי השיתוף, השוויון והסולידריות כפי שבאו לידי ביטוי בעשייתו של אמרי לאורך השנים.

הכנס נפתח בהופעה קצרה של תזמורת המנדולינות "הר ועמק" בה ניגן אמרי.

בין הדוברים היו אורה רון, אלמנתו של אמרי; אורי אופיר, מזכיר משמר-העמק; עמרם גורדון, מנכ"ל הוצאת ספריית פועלים לשעבר וחבר מערכת הספר; גיל לין, המשנה למזכ"ל התנועה; אלישע שפירא, מזכ"ל הקיבוץ הארצי לשעבר; מוקי צור, מזכ"ל התק"ם לשעבר; דני זמיר, חברו לדרך של אמרי; ח"כ שלי יחימוביץ'; וראש השב"כ לשעבר, כרמי גילון.

כמו כן, התקיים רב שיח מעניין בהנחיית דורון נדיב, מארגן האירוע, עם נציגים של צעירים מגשימים מקבוצות שיתופיות עירוניות, שנמצאו בקשר הדוק עם אמרי לאורך השנים. בנוסף לכך, הקריאה לילך רון, בתו של אמרי, קטע מהספר "שיתופיסט" שכתבה וערכה. 

בכנס נכחו בין השאר גם חברי הכנסת איתן ברושי מהעבודה ואילן גילאון ממרצ, ומספר חברי כנסת לשעבר וראשי התנועה הקיבוצית מתקופת כהונתו של אמרי כמזכ"ל הקיבוץ הארצי וכמתאם הכלכלי של הקיבוץ הארצי.

בשל נסיבות משפחתיות, נבצר ממזכ"ל התנועה, ניר מאיר, להגיע לאירוע, והמשנה למזכ"ל, גיל לין, הקריא מדבריו. בין היתר כתב מאיר: "באחד מהדיונים שקיימנו, כאשר אמרתי לאמרי שלצערי התקדמות השינוי בקיבוצים היא מהלך בלתי נמנע, הוא ענה כך: "מיום שאדם נולד, יש רק דבר אחד בטוח... הוא ימות! אבל עוד לא מצאתי שום סיבה טובה לזרז את התהליך"... רק אתמול השתמשתי באמירה המדויקת הזאת, ממש באותו הקשר, בוויכוח מר בצובה. לא שכחתי, כמובן, לציין את המקור ולהחמיא לאמרי על האמירה השנונה והמדויקת. במאה ושבע שנותיה, צמחו בתנועה הקיבוצית על זרמיה השונים מנהיגים לא מעטים. הזמנים המשתנים והזמן החולף הופכים חלק מעמדותיהם של רבים מאלה ללא רלוונטיות. עמדותיו ועוצמת אמונתו של אמרי רון נשארו רלוונטיות לחלוטין עד היום הזה. קיבוץ משמר העמק איננו תוצר של אדם יחיד, כזה או אחר, הוא יצירה משותפת של רבים וטובים לאורך דורות. אך משמר העמק של היום הוא ההוכחה הניצחת לצדקת עמדותיו של אמרי רון, ובעיניי, לפחות, מסמל הקיבוץ הזה את האדם המיוחד שצמח כאן".

לין, חבר משמר-העמק, ששימש לפני תפקידו הנוכחי מזכיר משמר-העמק, הוסיף דברים משלו, ובין היתר אמר: "כמה חסרים לנו כיום מנהיגים כאלה, כמה הפוליטיקאים של ימינו חסרים את כל אותן התכונות שהיו לאמרי... אמינות, יושרה, לקיחת אחריות, ראיית האינטרס הכללי ולא הסקטוריאלי והתייחסות לתפקיד כשליחות ציבורית ולא כהזדמנות לקבלת שוחד וטובות הנאה. אפשר לדבר שעות על חשיבות הערכים שבהם האמין אמרי וכמה הם רלוונטיים גם לימינו, תארו לעצמכם איך הייתה נראית היום המדינה אילו היינו חוזרים לאותם הערכים: סולידריות חברתית, שוויון הזדמנויות, ציונות ולקיחת אחריות, יהדות חילונית וכלכלה שיתופית. "ובכן, לשמחתי הפכו לאחרונה כל אותם ערכים לאבני היסוד המוסכמים לפעילות התנועה הקיבוצית כולה, במטרה להשפיע (ביחד עם שותפים רבים נוספים) על החברה הישראלית ולחזור לשפיות".

לין סיים את דבריו בפניה לבנות המשפחה, "אורה, רינת, לילך, יסמין ומורן, אני יודע שאתן לא זקוקות לתזכורת, ואמרי חי בלבכן כל הזמן, אבל עכשיו, בזכות הספר הנפלא שערכה לילך, נוכל כולנו לקבל תזכורת ועדות לדרך שבה צריכה לנהוג... מנהיגות אמיתית".

באי היום זכו להתמוגג ממופע חינני ספרותי וערכי שנתן מזכיר התק"ם לשעבר מוקי צור, רותקו לאמירותיה הסוציאל-דמוקרטיות הנוקבות של ח"כ שלי יחימוביץ' – על חברת "טבע" כמקרה בוחן להתנהלות קפיטליסטית הפוגעת במרקם הכלכלה, החברה והמוסר בישראל – והופתעו לשמוע סקופ קטן מראש השב"כ לשעבר כרמי גילון. גילון גילה, שבעת שהיה ראש החטיבה היהודית בשב"כ ועקב ביחד עם פקודיו אחר כנופיית ליפתא ותוכניתה לפוצץ את הר הבית (עוד לפני המחתרת היהודית המוכרת, שגם עליה ועל חשיפתה סיפר בהמשך), הוא נתקל בשמו של חבר כנסת עקשן בשם אמרי רון, שלא עשה לו חיים קלים. אמרי דרש לקבל הסברים בנוגע לדוח ביקורת משטרתי פנימי שנגנז, ובו היה מידע מודיעיני שהזהיר מהסיכונים שמהווה כנופיית ליפתא. כשהתברר שהטיפול במסקנות הדוח ובפרסומן מתעכב ומדשדש, ביקש אמרי לקדם את הדברים בפנייה רשמית מתוקף תפקידו וחברותו בוועדות הכנסת. . היות שגילון וחבריו כבר הבינו שמדובר בקיבוצניק רציני,  ישר דרך ומכוון מטרה, אחד שלא ירפה מהעניין, הם נאלצו לאסור את חברי הכנופיה עוד לפני שהשלימו את החקירה, כדי שפרטיה לא יתגלו במסגרת הדיונים הפרלמנטריים.