הפרדה מגדרית ודמוקרטיה, הילכו שניהם יחדיו?

בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות והקואליציה המתגבשת, נשמעו קולות מקרב חלק מחברי הקואליציה המיועדת, הקוראים לבלום את ההתערבות המשפטית בנושא ההפרדה המגדרית באירועים ציבוריים של הציבור הדתי. ח"כ רוטמן מהציונות הדתית, צוטט כמי שאומר ש"מה שקורה היום זה שיש כפיה חילונית בניגוד לחוק". עד שנת 2000 לא הייתה חקיקה שאסרה על הפרדה מגדרית בישראל, ובאותה שנה נחקק חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. החוק נחקק בזמנו בעיקר כדי להפסיק את הנוהג של "סלקציה" גזענית בכניסה למועדונים. החוק אוסר להפלות בכניסה למקום או במתן שירות מחמת דת, גזע, לאום, ארץ מוצא, השקפה, גיל, נטייה מינית, מעמד אישי, לבוש ומין. 

הסעיף בחוק זה אליו מפנה רוטמן, המאפשר לכאורה הפרדה מגדרית שאינה אסורה, הנו הסעיף הקובע כי הפרדה לא תחשב כאפליה, בין היתר: "בקיומן של מסגרות נפרדות לגברים או לנשים, כאשר אי הפרדה תמנע מחלק מן הציבור את הספקת המוצר או השירות הציבורי, את הכניסה למקום הציבורי, או את מתן השירות במקום הציבורי, ובלבד שההפרדה היא מוצדקת, בהתחשב, בין השאר, באופיו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, במידת החיוניות שלו, בקיומה של חלופה סבירה לו, ובצורכי הציבור העלול להיפגע מן ההפרדה". קצפו של רוטמן יוצא כנגד הפרשנות המשפטית הקיימת שקבעה, למרות סעיף זה, כי הפרדה בקיום אירוע אמנותי למגזר החרדי, למשל, תחשב כאפליה.

מאחורי המחלוקת, עומדת הגישה המניחה שיש פער או סתירה לכאורה בין עקרונות דתיים המוגנים ע"י העיקרון הדמוקרטי של חופש הדת, שההפרדה המגדרית הנה כביכול אחד מהם, לבין עקרונות החברה הדמוקרטית, שאיסור אפליה מגדרית הנו כיום אחד האדנים המרכזיים שלה. האם אכן המצב הוא כזה? ואם כן, מה גובר?

מהדברים שאנו שומעים נראה כי ההפרדה המגדרית אינה, ככל הנראה, מעקרונות היסוד של הדת היהודית, והיא נמצאת במחלוקת גם בתוך הקהילה הדתית עצמה. שומרי הלכה ופוסקים מסוימים (בעיקר חרדים) ידרשו הפרדה, ואילו שומרי הלכה ופוסקים אחרים אינם מחייבים אותה או שאינם רואים בה כלל עניין הלכתי. מאידך, איסור אפליה מגדרית (כמו גם אפליה על רקע גזעי וכו') הנו מאבני היסוד של החברה הדמוקרטית המודרנית. במקרה כזה, האם לא נראה כפתרון הנכון שהחקיקה – כמו גם הפרשנות שלה, וככל האפשר גם הפרשנות הדתית עצמה – צריכים לקבוע עדיפות לאיסור האפליה על פני הפרשנות הדתית המחייבת אותה?

מצב זה דומה לאיסור הפוליגמיה שמצא את ביטויו גם בחקיקה הישראלית וגם בחקיקה הדתית של חרם דרבנו גרשום, בו אימצה הדת היהודית את עקרונות החברה המודרנית הכללית לעניין ריבוי נשים. כמו כן, מתן לגיטימציה להפרדה מגדרית נרחבת בחלל ציבורי בנסיבות של "הסכמה" (של הנשים החרדיות, במקרה זה), כביכול, נראית כמתן לגיטימציה להקצנה דתית הנשענת על תחרות פוליטית בעיקרה, ואשר עלולה להביא למדרון חלקלק של הפרדה הולכת וגדלה גם במצבים שאין בהם הסכמה. ואוסיף, בלי ציניות, שבכל מקום שאכן מתקיימת בו הפרדה "לגיטימית", יהיו דווקא הגברים אלו שיושבים מאחור או מופנים ל"עזרת גברים" וכיוצ"ב...כלומר, אלו ש"משלמים את המחיר" בגין ה"צורך" שלהם להיות נפרדים...

אני קוראת לקואליציה שלא להפוך את הנושא המגדרי לשדה משחק ציני ולחגיגה של שכרון כוח פוליטי. קידום מעמדן של הנשים בחברה הישראלית הנה משימה על ידי שקודמה באיטיות במשך שנים רבות, שבחלק הארי שבהם הייתה הקואליציה השלטת לא שונה מאוד מההרכב של הקואליציה הנוכחית. אל תהפכו את חילופי השילטון ליום שחור לנשים באשר הן.