בקיבוצי הצפון חוששים מירי הטילים, כמו גם משלמות הקהילה לאחר הפינוי

ביום שני נערך סיור של מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר בין קיבוצי הצפון, המופגז בטילים מלבנון כבר שלושה חודשים וחצי. 19 קיבוצים מהמועצות האזוריות מטה אשר והגליל העליון פונו בהחלטת הממשלה ותשעה נוספים נדדו דרומה בהמלצת ראשי המועצות שלהם. עשרות אלפי תושביהם, יחד עם תושבים רבים נוספים מהגליל, נמצאים במלונות או ביישובים שמחוץ לטווח הישיר. על כך אומר מזכ"ל התנועה כי המציאות הנוכחית לא הייתה מוכרת ואין מענה הולם לקיבוצים שלא נמצאו מתאימים לפינוי משום מיקומם, אך החיים בהם הפכו בלתי נסבלים במצב הלחימה הנוכחי. "המדינה צריכה להחליט על קריטריונים אזרחיים לפינוי, בנוסף להוראות הצבא. חיים ליד סוללת תותחים שיורה במשך שלושה חודשים הם סיוט", אמר מאיר.

הסיור במטה אשר החל בראש הנקרה, ואליו הצטרפו גם ראש המועצה משה דוידוביץ', סגנו אייל רייז (כפר מסריק) וקב"ט המועצה ישי עפרוני (מצובה). השלושה הביעו הערכה רבה ליחידות הצבא, אך מצד שני גם לא חסכו ביקורת מצה"ל המתנהל לדבריהם בתוך היישובים האזרחיים כמו במחנה צבאי. העובדה הזאת, כך אמרו, הפכה את היישובים האזרחיים למטרה "לגיטימית" עבור כוחו רדואן של החיזבאללה וארגוני טרור נוספים. 

מהגליל המערבי המשיך הסיור לגליל העליון, והביקור הבא התקיים בכפר סאלד, השוכן בסמיכות רבה לגבול פינוי היישובים (200 מטר) וחווה שלוש-ארבע פעמים ביום מטחי תותחים בקרבתו המיידית. ממלאי התפקידים סיפרו על החלטות קשות שנאלצו לקבל בכדי לנסות לקיים שגרת חירום בקיבוץ ש-60% מתושביו מצאו עצמם נאלצים לחזור הביתה עקב היעדר תמיכה בפינויים. עם זאת צף ועלה התסכול על היעדר מוחלט של אופק לסיום מצב המלחמה שהרחיק את תושבי קו העימות מביתם והותיר את היישובים נטושים, למעט כיתות כוננות, עובדים חיוניים וחיילים, כאשר קריית שמונה, עיר המחוז, נטושה כמעט לחלוטין ואין בכוחה לספק שירותים מכל סוג שהוא.

בהמשך ביקרו את מפוני קיבוץ שניר במלון באיילת השחר ונחשפו לחשש "מהתפזרות" הקהילה. כ-40% מתושבי שניר ממוקמים במלון, אליו הועברו ממלון בנצרת, והיתר מפוזרים בסביבה או במרכז הארץ. הקהילה אינה מצליחה לקיים פעילויות משותפות באופן סדיר וחלק מן הפעילויות עדיין אינן מאורגנות כראוי, אף כי איילת השחר שייך גם הוא לאותה מועצה אזורית. גם מתושבי שניר נשמע החשש בדבר הקושי הגדול לחזור ולהתאחד בבית עם סיום הלחימה. מזכ"ל התנועה עדכן את מפוני שניר כי באגף חברה וקהילה של התנועה יצרו לאחרונה הצעה למתווה שיוכל אולי לסייע לשמור על הקהילה גם כשהיא מפוזרת, וכי פעילי התנועה יציגו את המתווה לכל קיבוץ שיבקש להיעזר בו.

ניר מאיר סיכם את התרשמותו כי בניגוד לקיבוצי הנגב המערבי שרובם פונו יחד כקהילות, התושבים שפונו מקיבוצי הצפון מאוד מפוזרים (בין היתר בגלל פינוי "פחות מסודר" וגודלן של הקהילות בצפון למלון אחד או שניים סמוכים). כך למשל 17 אחוז מתושבי אילון פונו לשדה בוקר. כשיתר תושבי הקיבוץ מפוזרים במקומות אחרים, ומרוחקים זה מזה, תושבי דפנה מחולקים בין שמונה מלונות. "כך קהילות לא ישרדו", אמר מאיר. "כולם מבינים שצריך לעשות מאמץ ולרכז מחדש את הקהילות, אבל כרגע עדיין אין מאמץ מצד המדינה להתמודד עם הקושי הזה".