אל תזלזלו ב"תופעת הליצנים" - דברו על זה בבתי הילדים ובבית

כלי התקשורת עוסקים רבות ביממה האחרונה ב"תופעת הליצנים" – טרנד "מיובא" מארה"ב בו מתחפשים בני נוער לליצנים, מפחידים ילדים צעירים ועוברים ושבים, ולעיתים, כפי שפורסם אתמול תוקפים אותם. בתחילת השבוע הותקפה ילדה על-ידי "ליצן" בגז מדמיע בזמן שהלכה בגן משחקים בבאר שבע, והבוקר פורסם כי נער חמוש בסכין המחופש לליצן נעצר במרכז הארץ. משטרת ישראל ומשרד החינוך פועלים למיגור התופעה, וגם צוות "שבילים" – החינוך החברתי בתנועה הקיבוצית, מבקש להסביר כיצד לסייע להפסקת ההתחפשות המפחידה ודרכי ההתמודדות איתה. דבי ברא"ס העומדת בראש "שבילים" ממליצה לנצל את הבוקר בבתי הילדים על מנת להתייחס לתופעה ובוודאי שלא להקל בה ראש או לזלזל בה. ברא"ס מוסיפה מספר דגשים והנחיות להורים: "שימו לב האם הנושא עולה בקרב הילדים, אפשרו את השיח ותהיו גורם פעיל ומתווך בשיחה. בנוסף, נסו למתן את החששות באמצעות הסברים, וכמובן – הנחו את הילדים לבקש עזרה ולשתף בתחושותיהם ואל תמעיטו בחוויית החשש והפחד של הילדים או ההורים".

ברא"ס  ממליצה לקרוא את הפוסט של הפסיכולוג, איתן טמיר העוסק בנושא -  

תופעה חדשה בישראל: בני נוער מתחפשים לליצנים ומטילים טרור ברחובות -

טוב, מה גורם לפחד מליצנים?
מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת 'The Conversation', ניסה להעמיק בתופעת הפחד מליצנים, והגיע לממצאים מעניינים.
המחקר, שכלל מעל ל-1,300 משתתפים בגירים, מצא כי אנו נוטים לתפוס גברים כמפחידים יותר לעומת נשים, נוטים לתפוס את הבלתי צפוי כמפחיד וכמאיים, ולבסוף שאנו תופסים צורות חריגות של תקשורת שאינן מילוליות כמאיימות במיוחד.

המחקר מצא כי אלה לא בהכרח התכונות הייחודיות כשלעצמן, כמו חיוך או מבט עיניים מוזר, אשר מפחידות אותנו. עם זאת, תכונות חריגות אלה עשויות להגביר את נטייתנו לתפוס אדם כמפחיד. ליצנים הם ברובם גברים, אשר לרוב מאופרים או לובשים מסכה המחייכת חיוך בלתי שגרתי, והתנהגותם כמובן בלתי צפויה. על כן, מממצאים אלה אין זה מפתיע כי אנו נוטים לתפוס את הליצנים כמאיימים. בנוסף לממצא זה, אחד משלבי המחקר ביקש מנבדקים לדרג עד כמה מקצועות שונים הם מפחידים לדעתם, ומצא כי ליצנים היו הראשונים ברשימה.

החוקרים הסיקו מתוצאות המחקר כי אנשים נוטים להיבהל ולחוות פחד כתוצאה מעמימות לגבי איום, כלומר כאשר לא ברור האם ועד כמה גירוי הוא מאיים. כשאנו לא בטוחים לגבי טיבו של גירוי מסוים, אנו מועדים יותר להיבהל ממנו. אחת ההצעות התיאורטיות שעלו בנושא היא שליצנים, מטבעם, מסתירים את זהותם האמיתית מאחורי תחפושת, איפור ומסיכות, ויתכן שכל אלה מייצרים תחושת עמימות מיידית למולם. עצם העובדה שאיננו רואים את האדם שמאחורי התחפושת הגרנדיוזית, מעלה חששות באשר לטבעו ובאשר למה עלינו לצפות ממנו. הצעה זו הולמת את ממצאי המחקר, אשר גורסים גם הם כי תחושת העמימות לגבי זהותם של הליצנים היא שהופכת אותם לבלתי צפויים, וכתוצאה מכך למפחידים.

ממצאי המחקר הזה מצטרפים לספרות מקצועית נוספת שמדברת על הליצנים כסטייה קיצונית מהמוכר, אשר מובילה לתחושת סכנה. ייתכן שזה החיוך שאינו יורד מפרצופם, השילוב הצבעוני של בגדיהם ושיערם או כל פריט בלתי שגרתי אחר, אשר יכול לגרום לליצן לפספס את מטרתו להצחיק ולהשיג את התוצאה ההפוכה- פחד ואימה.