שנה ללכתו של צביקה לוי ז"ל – זוכרים בגעגוע והערכה

צביקה הלך לעולמו לפני שנה לאחר שבשנים האחרונות לחייו נאבק בגבורה במחלת ניוון השרירים בה לקה, ואף הספיק לקבל את פרס ישראל על פועלו כשנה לפני מותו. לוי כונה "האבא של החיילים הבודדים" בזכות עשייתו רבת השנים למען אלפי חיילים מחוסרי אמצעים וטיפול במשפחות השכולות מטעם התנועה הקיבוצית. הוא היה ממונה על התיאום והקישור בין התנועה הקיבוצית לבין צה"ל בכל נושא ההלנה והטיפול בחיילים הבודדים, הפנייתם למשפחות מאמצות בקיבוצים, מעקב אחר היקלטותם ומתן מענה לכל בקשה ומצוקה שלהם. בשנת 1995, אחרי למעלה מעשור של פעולות התנדבות אישיות עם החיילים הבודדים, הטיל עליו ראש אכ"א דאז, האלוף (במיל') יורם יאיר (ייה) לעמוד בראש מיזם החיילים הבודדים בקיבוצים. צביקה עזב את עיסוקיו האישיים והחל להתמסר כל כולו מאותו רגע והלאה למאות ואלפי החיילים שהגיעו ארצה לשרת את המדינה לאורך השנים. 

בערב הזיכרון שנערך בחדר האוכל של קיבוץ יפעת, נכח קהל רב, ודוברים רבים עלו לבמה וסיפרו על היכרותם עם צביקה וזיכרונותיהם ממנו, וביניהם יו"ר כחול לבן והרמטכ"ל לשעבר, רב אלוף (במיל') בני גנץ, יו"ר הסוכנות היהודית יצחק הרצוג, סגן הרמטכ"ל והשר לשעבר מתן וילנאי, אלוף (במיל') טל רוסו ומזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר. בין הדוברים היו גם רעייתו, נעמי, שלושת ילדיו של צביקה, בנו המאומץ כעביה שהיה חייל בודד וכיום הוא חבר יפעת, חברים רבים מהצבא ומהקיבוץ וחיילים בודדים שצביקה דאג להם באופן אישי. הסיפורים הרבים והאנושיים על צביקה ז"ל הרכיבו תמונה מלאה של אדם יוצא דופן – איש של אנשים שנגע בכל מי שהיה עמו בקשר והשפיע על חייהם של חיילים רבים שהחליטו לקשור את גורלם עם מדינת ישראל.

בערב נחנכה מסורת חדשה שבה חילקה "קרן צביקה", שנוסדה בידי חברי ובני משפחתו, מלגות לימודים לתואר ראשון לשבעה חיילים בודדים אשר השלימו את שירותם הצבאי המלא ובחרו להמשיך ללמוד במוסד אקדמי בישראל. עו"ד אבנר צור סיפר כי בכוונת הקרן (שהיא התגשמות חלומו של צביקה) להרחיב את פעילותה בשנים הבאות. 

הערב הסתיים בנגינה ושירה של השיר "חברים" שהיה אהוב במיוחד על צביקה.

בני גנץ שהניח ענף כותנה (כמנהגו הזכור של צביקה) על קברו, כתב בעמוד הפייסבוק שלו:" גיליתי אדם שרדף טוב ומצא טוב בכל מעשיו, אדם שהחל במסע למה שהפך אותו לסמל עוד בחייו - האבא של החיילים הבודדים. 
זה התחיל כתחביב והפך לשליחות. לפעמים זה לדאוג לדירה לחייל בקיבוץ, לקבל בסוף מסע באמצע הלילה או לעלות לקבר של חיילת בודדה ולהשאיר ענף כותנה-הדרך שלו להגיד שלכל חייל וחיילת שיש מי שזוכר אותם."