שומרי הלילה הראשונים / פלה יצחקי, עברון

מתוך ספרה: קיבוץ של פעם 

כאשר שאלת על התינוקות בעין שרה, סיפרתי לך, שבאותה תקופה עוד לא הייתה שמירת-לילה.

אבל למה, סבתא?

חשבנו שזה לא נחוץ, שילדים ישנים טוב בלילה. מאוחר יותר הייתה כבר שמירה חלקית. זאת אומרת, ששומר הלילה ששמר על המחנה, קיבל תפקיד שמירה נוסף - נאמר לו - "אתה תעמוד על יד הצריפים של הילדים, אם תשמע בכי, תיכנס..." לרוב היו אלה בחורים שעדיין לא היו להם ילדים ולא הבינו בדיוק מה יש לעשות עם ילד שבוכה. אולי הם ידעו מה עושים עם ילד שבוכה ביום, אבל בלילה?... לא, לא ידעו.

ופעם היה שומר לילה שקראו לו סובו, ששאל מה עושים עם ילד שבוכה בלילה. אמרו לו: "תראה, סובו, אם תשמע ילד בוכה ובוכה, תתקרב לאט לאט לצריף, תיכנס בשקט שהילד לא יראה אותך. רק כשתשמע בכי חזק חזק, תיגש אליו ותנסה להרגיע אותו." סובו שאל: "מה זה להרגיע?: הוא היה עולה חדש ועוד לא ידע כל כך טוב עברית. אחרי שהבין שאל: "אבל איך להרגיע אותו?" אמרה המטפלת: "אם תראה שהילד בשום אופן לא נרגע, תכניס לו אצבע לפה... מוצצים הרי אסור היה לתת לתינוק... את זה סובו הבין.

השמירה התחילה - סובו שלנו מסתובב במחנה ומנסה לשמוע בכי, אבל שקט בכל המחנה. כמו כל שומר לילה, נכנס קצת למאפיה לשמוע מה מספרים שם. רק יצא ופתאום - בכי חזק. סובו עשה כפי שהוסבר לו, נכנס לאט לאט, התקרב למיטה וחיכה לבכי חזק יותר. כשהבכי התחזק מאוד מאוד, נזכר סובו שלנו בכל ההוראות. חיכה עוד קצת וכאשר החליט שזה הבכי הכי חזק, הכניס את האצבע שלו לפה של התינוק... לרגע הפסיק התינוק לבכות. אבל כאשר הרגיש שהאצבע של סובו לא די מתוקה בשבילו, התחיל שוב לבכות. לא רק לבכות - אלא לצרוח. וסובו עומד ליד התינוק, דוחף עוד ועוד את האצבע שלו לפי התינוק והתינוק צורח וצורח. וכך עמד סובו עד הבוקר כשהאצבע שלו בפה של התינוק. עד שבאה המטפלת, וכשראתה מה שראתה - פרצה בצחוק ואמרה: "נו באמת סובו, הרי מדובר היה באצבע של התינוק ולא באצבע שלך... למחרת בבוקר עברה השמועה על האצבע של סובו ומה אמר סובו? "טוב שהמטפלת הגיעה, כי אחרת הצוציק הזה היה גומר לי את כל האצבע."

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

בתמיכת חטיבת ההיסטוריה של השומר הצעיר מקבוצת חבצלת

קישור לאתר הסיפורים הקודם: http://old-www.kibbutz.org.il/sipurim/