צעירי וצעירות הגליל העליון מצאו עמיתים בגרמניה

כשנרשמתי לתכנית לפני חצי שנה לא באמת ידעתי לקראת מה אני הולכת. פגשתי קבוצה של חבר'ה מהגליל העליון, שלמרות המחשבה שהמקום קטן ואנחנו מכירים את כולם, היה כיף לגלות שתמיד אפשר להכיר אנשים חדשים. 

ממש עם תחילת התכנית, כבר הגיעה הקבוצה הגרמנית ונפגשנו בשבוע שבו ציינו בישראל את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. היה מאוד מעניין לראות עד כמה חלקם מושפעים מהמלחמה וכמה תחושת אי הנוחות והאשמה מבעבעת גם בדור הזה. חלקם היו בהלם מהטקס שאותו זכינו לחוות בבית ספר ״מבוא הגליל״ באיילת השחר. הם נדהמו לראות ילדים ישראלים משחקים תפקידים של חיילים גרמנים ועוטים על בגדיהם טלאי צהוב, גם אם זה רק ״בכאילו״. החוויה הזו נצרבה אצלם והם מציינים כי היא הייתה המשמעותית ביותר מכל השבוע שעברנו יחד בישראל. 

במשך חמישה חודשים לאחר מכן נפגשנו פעם בשבוע משתתפי התכנית מהגליל העליון, ובכל פעם עסקנו בנושאים הקשורים בחלק שאנו לוקחים בקהילות שלנו, במהן האפשרויות שעומדות מולנו בתור צעירים בתנועה הקיבוצית ובמועצה האזורית הגליל העליון, איפה אנחנו יכולים להשפיע ובהמשך גם בהכנה מנטלית ולימודית לקראת השבוע בגרמניה. 

המפגשים שעברנו הביאו לגיבוש של הקבוצה ויצרו חברויות שאותן ניקח עמנו הלאה. כך הגענו לשבוע בגרמניה קבוצה מאוחדת שחבריה סומכים אחד על השנייה, מודעים לקשיים ולחששות, ויודעים שהם יהיו שם אחד עבור השני בכל רגע. לטיסה התייצבנו נרגשים ועם רצון לפגוש את הקבוצה הגרמנית, ואכן המפגש היה משמח מאוד. חזרנו להיות קבוצה אחת מהר מאוד, החברויות התחדשו והאווירה הייתה מעולה. 

ההבדל בין התרבויות הורגש לאורך כל השבוע. המנטליות הישראלית כל כך שונה מהמנטליות הגרמנית שלפעמים זה הביא למתחים קטנים בין הקבוצות. הצורך שלנו בעיבוד רגשי ובהתגמשות תוך כדי תנועה בעקבות מה שאנחנו חווים, התנגש עם הצורך של הקבוצה הגרמנית להספיק לדבר הבא ולא לאחר. לפעמים הצלחנו להוציא אותם מהקופסא, ולעיתים לא. 

היה מדהים לראות כמה הפריפריה שלהם שונה משלנו. כמה המרחקים הם לא מה שאנחנו מכירים ורגילים. הצלחנו להבין בזכות זה עד כמה תנועת הצעירים שלהם משמעותית עבורם ולמה היא תופסת כזה משקל בחיים שלהם. התנועה שלהם מורכבת ברובה ממתנדבים והערך הזה ראוי להערצה בעיניי.

עבורי החלק הכי מרגש בשבוע היה הביקור הקבוצתי שלנו במחנה ״ברגן-בלזן״. כבר בנסיעה זכיתי לשמוע סיפור משפחתי אישי של אחד המשתתפים. יש לומר שהם לא מרבים לשתף בסיפורים מתקופת המלחמה, הן מהמידע החסר שברשותם והן מהבושה וחוסר הנעימות. השיתוף האישי היה מאוד משמעותי עבורי, בעיקר כי אנחנו לא זוכים לשמוע סיפורים ״מהצד השני״. בהמשך, כשסיפרתי למדריך כי סבתא רבא שלי הייתה במחנה, היה לו מאוד חשוב לבדוק בארכיון מה אפשר למצוא אודותיה. הרגע שבו הוא קרא לי וסיפר כי מצאו מידע אודותיה ופגשתי את האישה שעובדת בארכיון, היה מאוד מרגש עבורי ועבורם. הם התרגשו לראות ולשמוע כי סבתא רבא שלי שרדה את המלחמה והתרגשו מאוד לראות את הנינה שלה נמצאת במחנה בו היא הייתה. 

אני רוצה להודות בשם הקבוצה הישראלית לכל מי שלקח חלק במשלחת ובתוכנית. תודה ענקית לאריאל ושי המלוות המדהימות שלנו - הייתן שם עבורנו בכל רגע וזכינו בכם. תודה לדנה ולמרכז צעירים שפתחתם עבורנו את ההזדמנות וליוויתם אותנו בכל הדרך. תודה לקרן, רותם ואורטל מהתנועה הקיבוצית, על ההובלה לאורך כל התכנית הזו ועל כך שהגעתן לפגוש ולראות אותנו והרגשנו את נוכחותכן.