פרידה מ"זקן השבט" שלנו

ביום א' בשעות אחה"צ נפרדנו מ"זקן השבט" שלנו אהרן ידלין, אדם מיוחד, איש אהוב שבע ימים ומעש. הייתה הלוויה מכובדת, מאופקת, מדוייקת מאוד, כראוי לאדם הנדיר שהיה. 

אהרן ידלין ממנו נפרדנו השבוע היה אולי שריד אחרון לדור מנהיגים שהיו ואינם. אנשים שנשלחו בצו מצפונם או בצו התנועה לפעילות ציבורית ונשאו בה בסוג של חרדת קודש. במועצת התנועה החגיגית שערכנו בבארי לפני שש שנים, בכדי לציין 90 שנים לאהרון ו-70 שנים לעליית 11 הנקודות בנגב, העיד: "במהלך כל חיי היתה פעם אחת... פעם אחת ויחידה, שבה הרשיתי לעצמי "לעשות לעצמי פרוטקציה". היה זה כאשר שיבצתי את שמי לרשימת חברי הגרעין שעלו מגדרה לנחביר במוצאי יום הכיפורים 1946".

לא כאן המקום לתאר את הביוגרפיה המרשימה של אהרן ידלין ואת שלל התפקידים והפעילויות בהן לקח חלק, אולם אין חולק כי גולת הכותרת של פעילותו לאורך שנים ארוכות היו תפקידיו בשדה החינוך ובראשם תקופת כהונתו כשר החינוך בממשלת רבין הראשונה. בדברים נכוחים שנשא ביום הולדתו ה-95, ניתן היה להבחין באמונה, בערכים ובעומק החשיבה שבאו לידי ביטוי בתכנית אותה הוביל והתחיל לממש כשר החינוך, ובכאב על כי נגדעה באיבה עם המהפך של 1977. למשמע דבריו הנוקבים קשה היה להתחמק מן השאלה מה היו פניה של החברה בישראל אילו זכה לבצע את תכניתו עד תומה.

היו באהרון ידלין צניעות ידענות ודבקות יחידות במינן והיה בו עוד מאפיין נדיר אחד:

ארבעים וחמש שנים מאז סיים את תפקידו המיניסטריאלי, ארבעים ושלוש שנים מאז תמה שליחותו הפרלמנטרית, ושלושים ושלוש שנים מאז הסתיימה הקדנציה שלו כמזכיר התק"ם, המשיך אהרן בפעילות ציבורית נרחבת, לקח חלק בכל כינוס של ועידת המפלגה ובכל מועצת תנועה (אליהן הקפיד להגיע בתחבורה ציבורית) בהם הביא לידי ביטוי את כל ניסיונו המעשי הנרחב, אותו העמיד לרשות הגופים אליהם השתייך בגופו ובנשמתו. בשלל תפקידיו הקיבוציים והציבוריים שמר תמיד על היגיון בריא, צניעות רבה ודיבור "בגובה העיניים" עם כל בני שיחו. ראייתו הרחבה ועצתו הנבונה שימשו את מזכירי התנועה הקיבוצית לדורותיהם. הוא ידע לנסח את עמדותיו בצורה מתונה אך צלולה וברורה לכל.

בחרתי לסיים את דברי בהגדרה התמציתית של אהרון ידלין על מהותו של הקיבוץ, בעיניו:

ערכיות, משימתיות ורווחיות!

התנועה הקיבוצית שינתה את פניה בדור האחרון, אך אם נשכיל לשמור על שלושת הציוויים הללו נשמר את היצירה המופלאה הנקראת "קיבוץ" לעוד שנים ארוכות וטובות, כפי שבוודאי היה רוצה.

תנחומים מקרב לב למשפחת ידלין הענפה, יהי זכרו ברוך.

ניר מאיר