פסטיבל סרטים על החיים של כולנו

בסוף השבוע השני של חודש ספטמבר (8-9/9) יתקיים במעלות סוף שבוע של סרטים ישראלים חדשים וישנים. המנהלת האומנותית של הפסטיבל היא שלומית קובנר (עין החורש) ועוזרת לה בהפקה חנה ברניר בת קיבוצה, כשלצידן עומד מנהל הסינימה במעלות פרץ טסה. כל הסרטים העליליתים והדקומנטרים מביטים על תהליכים רגשיים וחברתיים בקיבוץ, בסמלי הארץ - הכותל, המוזיאון, נופי הארץ וכו' ובחברה הישראלית בכלל. שורשיהם של מרבית היוצרים או נושאי הסרטים בקיבוץ, בנופי הארץ וסמליה ובהם רן טל – בן בית השיטה, אמיר הרגיל – חבר יקום, עקיבא טבת - ניר דוד, מאיר אריאל ז"ל – משמרות, אידו סלע – כפר הנשיא, גולן רייז -עין צורים, עמיקם קובנר – נכדו של אבא קובנר מעין החורש, אורי ברבש- נח"לאי לשעבר, והנציגות העירונית בפסטיבל - מורן איפרגן מבאר שבע. 

אחד מיוזמי הפסטיבל, מוקי צור: "פסטיבל  הקולנוע המתרחש  בגליל  הוא מפגש מיוחד בין סרטי עבר וחלומות עתיד. חלומות, כידוע, הם עניין פרוע למדי. הם לא  נכנסים לשום מגירה, אינם מתוחים ומסודרים כחזון אך מפרנסים אותו כל הזמן. אמנות הקולנוע בשילוב התמונה, התנועה והמוסיקה היא  הקרובה ביותר לחלום.
התנועה הציונית הייתה מודעת לכוחו של הקולנוע כשביקשה להגיע ללבבות מעבר לבית הכנסת ולקהילה היהודית המאורגנת. כבר מ-1909 הופיעו סרטים ציוניים. הם צילמו את מה שהיה והניחו כי התמונה תעורר את החלום שידחוף לעשייה. והנה, סרטים אלו הופכים  למקור של חשבון נפש, ביקורת, ראייה כואבת המנווטת את האנשים לקראת הבאות. בהם מתחולל מפגש של עבר וחזון עתידי, שריטות פוצעות ונחישות לרקום מן הניסיון דרך לריפוי. הגליל, לא  רק  בסרטים, אלא גם בהווייתו, נשאר מעבדה בה צמחו וצומחים ניסיונות חברתיים רבים. מבחינה זו הפריפריה היא סְפַר  אמיתי. לא אל מול אויבים אלא עם האנשים הבונים בית, המבקש להיות פתוח חלונות ובלתי נכנע בתקוותיו. המפגש של הגליל עם הסרטים הללו הוא טבעי ונכון".