עדנה סולודר הלכה לעולמה בגיל 94: חברת כנסת לשעבר, שליחה נאמנה של הרעיון הקיבוצי ואישה פורצת דרך

עדנה סולודר, חברת קיבוץ גשר, לשעבר מזכירת הפנים של הקיבוץ המאוחד וחברת כנסת מטעם מפלגת המערך, הלכה לעולמה ביום שלישי לעולמה והיא בת 94. עדנה הובאה למנוחות ביום רביעי בבית העלמין בקיבוצה.

עדנה נולדה במרץ 1930 באשדות יעקב והייתה בין הילדים הראשונים שנולדו בקיבוץ, כאשר היה עדיין ממוקם בחצר גשר הישנה ונקרא "משק גשר". בגיל 16 הצטרפה לארגון 'ההגנה', והשתתפה במלחמת העצמאות כקשרית בין המשק לבין יישובי האזור במהלך קרבות עמק הירדן והקרב על קיבוץ גשר, בשעה שהיישובים עמדו מול התקפה קשה מצד צבאות ירדן וסוריה. עם סיום מלחמת העצמאות יצאה ללימודי מוזיקה ופסנתר בקונסרבטוריון למוזיקה בתל אביב, לאחר שמגיל צעיר למדה נגינה בפסנתר. בשנת 1950 נישאה עדנה לרזי (רזיאל) סולודר, מורה למוזיקה בעצמו וממקימי קיבוץ גשר, ובשנת 1953 היא עברה לגור איתו בגשר. עם תום לימודיה, שימשה לאורך כמורה למוזיקה ביישובי עמק הירדן, עד שבגיל 37 קיבלה על עצמה את תפקיד מזכירת הקיבוץ שאותו מילאה בשתי קדנציות שונות (1967-1971 ו-1978-1980). תפקיד זה תחילתה של עשייה ציבורית ענפה שנמשכה לאורך 54 שנים.

כמזכירת קבוץ היא אירחה בקיבוץ אורחים שונים מחוץ לארץ שבאו לחזק את הקיבוץ שהיה נתון תחת אש בתקופת מלחמת ההתשה. פגישותיה וניסיונה במגעים עם גורמים תנועתיים, ציבוריים וממשלתיים בתקופה זו, הובילו אותה לתפקיד מזכירת הפנים של הקיבוץ המאוחד בשנים 1972-1978, במסגרתו הייתה מיוזמי חבורות ההתיישבות בגליל, בבקעת הירדן ובערבה. בתחילת שנות ה-80 הייתה סולודר ממונה מטעם התנועה הקיבוצית על השילוב האזורי עם אנשי עיירות הפיתוח.

בינואר 1982 נכנסה עדנה סולודר לכנסת במקום משה חריף ז"ל שנהרג בתאונת דרכים. במהלך כהונתה בכנסת לאורך עשור ושלוש כנסות שונות הייתה פעילה מאוד וחברה בוועדת הכספים, בוועדת הכלכלה, בוועדת העבודה והרווחה, בוועדת הפנים ואיכות הסביבה, בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת הכנסת. בנוסף, שימשה כ"מצליפת" סיעת המערך וכנציגה קבועה במשלחת הכנסת לאיגוד הבין-פרלמנטרי בשתי כנסות והייתה חברה בוועדה מיוחדת לעניין חוק ביטוח בריאות ממלכתי. במהלך הכנסת ה-12 שימשה כיו"ר ועדת המים, האחראית על קביעת מחירי המים. כנציגת החקלאים נאבקה בהצעות האוצר להעלאת מחירי המים לחקלאות. היא הקימה יחד עם גאולה כהן את השדולה למען יונתן פולארד, ושתיהן היו הראשונות שביקרו בכלא אותו ואת רעייתו בשנת 1989, והעלו בכנסת ב-1990 את הדרישה להעניק להם אזרחות ישראלית.

עם פרישתה ביולי 1992, מונתה סולודר ליו"ר ברית התנועות הקיבוציות, תפקיד אותו מילאה עד שנת 1998, ובנוסף מילאה שורה ארוכה של תפקידים ציבוריים, כגון יו"ר הנהלת התזמורת הקאמרית הקיבוצית, יו"ר הנהלת מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, יו"ר הוועד המנהל של בית לוחמי הגטאות, יו"ר "עמותת מרכז גלילי", חברה במועצת המנהלים של קופת חולים כללית ועוד. מאז איבדה את בתה היחידה, דליקה סולודר ז"ל, שהייתה בת מאומצת, פעילה עדנה בנושאי אימוץ ומונתה כחברה ב"ועדה המייעצת לאימוץ בין-ארצי" שהוקמה על-פי חוק באמצע שנות ה-90.

בשנת 1999, ביום העצמאות ה-51 למדינת ישראל, נמנתה עדנה סולודר עם מדליקי המשואות בהר הרצל כמייצגת את הכנסת. ביולי 2021 זכתה להוקרה על שנות פעילותה הרבות עם פרישתה מתפקידה הציבורי האחרון, במסגרת ישיבה חגיגית של מועצת התנועה הקיבוצית לציון 100 שנה לעין חרוד ו-50 שנה למותו של יצחק טבנקין. באותו אירוע אמרה סולודר בקשר לעשייתה הציבורית הרבה כי "הנתינה והקבלה קשורים יחד. זה אחד הדברים החשובים בחיים. כל מה שנתתי מעצמי בכל נושא, קיבלתי הרבה יותר בחזרה. הקבלה נותנת לך את הכוח להמשיך ולעשות. אני מודה לכל מי שפגשתי בדרך, זכיתי לעשות את מה שעשיתי. לא רצתי לשום מקום, הריצו אותי ממקום למקום".

ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ספד לסולודר ואמר: "התנועה הקיבוצה מרכינה ראשה על מותה של עדנה, שהייתה חלוצה ומגשימה, ומילאה תפקידים רבים בקיבוצה בתנועה הקיבוצית ובכנסת. עד לאחרונה עוד מילאה תפקידים במסגרות חינוך ותרבות תנועתיים. היא הייתה מדור המייסדים של המדינה שלחמו בעוז במלחמת העצמאות והנחילו לנו מדינה חופשית, ולאורם נלך. יהי זכרה ברוך".