סמ"ר אגם נעים מקיבוץ משמרות נפלה במהלך לחימת צה"ל ברפיח

אבל ירד על קיבוץ משמרות ביום רביעי בבוקר עם קבלת ההודעה על על נפילתה ברצועת עזה של סמ"ר אגם נעים, שנהרגה ביום שלישי באזור מחנה הפליטים תל סולטאן שבדרום רצועת עזה, לאחר שמטען חבלה שהוטמן במקום שבו שהו התפוצץ וגרם לקריסה חלקית של המבנה. יחד עמה נפלו בתקרית עוד שלושה לוחמים מגדוד שקד של חטיבת גבעתי - סרן דניאל מימון טואף, סמ"ר עמית באכרי וסמ"ר דותן שמעון זכרם לברכה. אגם, ששירתה בתור פרמדיקית לוחמת בגדוד 52 של חטיבת השריון 401, הייתה אמורה לסיים שירות של חצי שנה בעזה, לצאת לחופשה קצרה ולהתחיל להדריך בקורס פרמדיקים בבה"ד 10, בית הספר של חיל הרפואה. אמה, דורית, סיפרה שאגם הגיעה הביתה מעזה ביום שישי האחרון, וביום ראשון נשארה לחופשת מחלה בבית. היא לא הייתה אמורה להיכנס יותר לרצועה. "ביקשנו שלא", שיתפה דורית, "המפקד שלה אמר לה שהיא לא נכנסת שוב, והיא התעקשה איתו, התעקשה להיכנס כדי להיפרד מהחיילים שלה". היא החיילת הראשונה שנהרגה במהלך הקרבות ברצועת עזה מתחילת המלחמה.

אגם נולדה בכרכור, להורים שהם איחוד של משפחת בן לולו מוותיקות כרכור ומשפחת נעים מוותיקות פרדס חנה. כשהייתה בכיתה ו' עברה המשפחה לקיבוץ משמרות הסמוך. היא למדה במוסד החינוכי מבואות עירון שבעין שמר, לקחה חלק בפעילות תנועת הנוער "השומר הצעיר" בקבוצת מעיין בקן המקומי, ולאורך שנות חניכותה הדריכה ואף הייתה רכזת שכבה צעירה בקן. לאחר שסיימה את התיכון יצאה לשנת שירות דרך התנועה הקיבוצית והייתה שינשינית בפנימיית "עדנים", הנמצאת בסמוך לצומת בית קמה ומהווה לבני נוער עם קשיים רגשיים, התפתחותיים ו/או נפשיים, לעיתים לאחר אשפוז פסיכיאטרי, במטרה להביאם למיצוי הפוטנציאל האישי שלהם. היא התגייסה לצה"ל לתפקיד פרמדיקית, שההכשרה אליו היא תובענית וכוללת בין השאר הכשרה מעשית והשתלמויות במחלקות השונות בבתי חולים ובניידות טיפול נמרץ במד"א. היא סיימה את הקורס בחודש מרץ האחרון כחניכה מצטיינת לימודית, הצטרפה לגדוד 52 בעיצומה של המלחמה ושובצה לצוותי הקרב כיוון שהיתה "לוחמת שביקשה לעשות את הכי טוב, הכי חזק והכי עוצמתי", לפי דבריו של מפקד הגדוד.

ביום רביעי אחר הצהריים הובאה אגם למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בקיבוצה בנוכחות מאות רבות של אנשים. היא הניחה אחריה את הוריה דורית ויורם (דודי, בפי כל), ואת אחיותיה פלג ויובל. אביה ספד לה מעל קברה, סיפר כי תמיד היתה מוקפת חברים והצטיינה בכל מה שעשתה, ואמר כי "אני רק רוצה להתפלל שאנחנו נהיה ראויים לך וחברייך ונזכה סוף סוף סוף למנהיגים שישימו בראש מעיניהם את חיי החיילים ולא שום שיקול אחר". אחיותיה אמרו כי "מותה יכול היה להימנע — ויש מקרי מוות נוספים שעדיין יכולים להימנע". התנועה הקיבוצית משתתפת בצערם הכבד של המשפחה, החברים וכל קהילת משמרות. יהי זכרה ברוך.