מטה התנועה מסייר בקיבוצים: והפעם – רביבים

ביקור מטה התנועה ברביבים החל בשעת צהריים חמה של יוני, בסיור קצר במצפה רביבים, אתר מורשת המשחזר את סיפור המקום וראשית ההתיישבות היהודית בנגב לפני קום המדינה. המצפה הוא אחד מתוך שלושה מצפים אשר הוקמו בנגב בשנת 1943 על מנת לחקור את צפונות ארץ המדבר ולבחון את מידת התאמתה להתיישבות יהודית ענפה, ונחשב לקיבוץ הישן. לאחר מכן התרשם מטה התנועה גם מגן העצים המפוסלים שמטפח חבר הקיבוץ אהרון נווה, שהיה במשך שנים איש הנוי של רביבים. אהרון למד לכופף את גזעי העצים לעיניהם המשתאות של חברי הקיבוץ ובהמשך ארגן חלקה קטנה, ניסיונית, שבה הוא מפסל בסוגי עצים שונים.

בשנת 1938 הוקמה בראשון-לציון פלוגת הכשרה, שחבריה היו בוגרי מערכות החינוך בקיבוצים שונים. לאחר הקצאת המשבצת הקרקעית, עלו לרביבים 12 מחברי הפלוגה. היישוב, שעל פי חוקי "הספר הלבן" של שלטון המנדט הבריטי נמצא בשטח שהיה אסור להתיישבות של יהודים, נקרא תחילה תל צופים. זאת, מאחר שהמקום היה מצפה שנועד לבדוק את היתכנות ההתיישבות בנגב, לצד שני מצפים נוספים: גבולות ובית-אשל. את השם רביבים נתן ברל כצנלסון, ממנהיגי תנועת העבודה, שביקש להדגיש את הזיקה של היישוב החדש לקיבוץ-האם, גבעת ברנר (הסופר י.ח.ברנר, שעל שמו נקרא קיבוץ גבעת ברנר, ערך בשעתו ביטאון בשם "רביבים"). לאחר העלייה לקרקע, היה רביבים במשך שבע שנים היישוב היהודי והקיבוץ הדרומי בארץ. במלחמת העצמאות היה הקיבוץ נתון תחת מצור מצרי, וסבל מהפצצות חיל האוויר המצרי.

במטרה לשרת נאמנה את הקהילה, החליטו מייסדי רביבים, עוד בראשית הדרך, לפתח את תחומי התרבות והחינוך. כבר בשנות ה-50 האמינו המייסדים, כי גם לחיים בנגב הרחוק מגיעה תרבות איכותית – והקימו את בית אליהו גולומב, הכולל ספרייה, חדר זיכרון לנופלים ואולם אזורי להופעות. ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, שהתה לפרקים בקיבוץ בעת כהונתה (עמדה לרשותה דירה ששימשה לביקורים אצל בתה, שרה רחבי, שהייתה אז חברת הקיבוץ), ועל שמה נקרא מרכז התרבות במקום, וכן פארק תיירותי בסמוך לקיבוץ. הקיבוץ מארח גם את משרדי המועצה להנצחת זכרה של גולדה מאיר, אשר הוקמה על ידי חבר הקיבוץ, משה אולניק.

לאחר הסיור התכנסו אנשי התנועה עם ממלאי התפקידים בקיבוץ וחברי המזכירות, לצורך הצגת הקיבוץ והאתגרים המרכזיים שלו והיכרות עם פעילות התנועה הקיבוצית. את מאפייני הקיבוץ הציגה מנהלת הקהילה – לימור אביבי כהן (חברת להב) ואת הפעילות הכלכלית הציגו המנהל העסקי –  דוד בן לולו והיו"ר הכלכלי –  דורון שטייגר. רביבים הוא קיבוץ שיתופי בו חיים כיום כ-800 נפשות, מתוכם כ-320 חברים וכ-200 ילדים. הקיבוץ שומר על איתנות כלכלית וחברתית ותורם רבות בתחום המעורבות החברתית. בקיבוץ פועל "בית לחיים" שהוקם בשיתוף עם עמותת "גוונים" ועם משרד הרווחה, וכמו כן "בית ראשון במולדת", אולפן קיבוץ, תכנית מתנדבי חו"ל, קומונת שנת שירות וגרעין צבר של חיילים בודדים. גם תכנית תל"מ של התנועה הקיבוצית צפויה להגיע לקיבוץ בהמשך, ומלבד זאת תורם הקיבוץ בתחומים נוספים. 

מבחינה כלכלית מתפרנס הקיבוץ מתעשייה, חקלאות ותיירות. בתחום התעשייתי מחזיק הקיבוץ בקבוצת רבל (Raval) העוסקת בפיתוח פתרונות לתעשיית הרכב הבינלאומית וכוללת את מפעל רביב להזרקת פלסטיק מדויקת ומפעל ארקל בבית זרע שנרכש על ידי רביב. בתחום החקלאות, לקיבוץ רפת, לול, מדגרה, כרם זיתים המשתרע על כ-3,000 דונם ובית בד. בענף התיירות, מפעיל הקיבוץ את "חי נגב" (שמארח בשנים האחרונות את כנס י"א של התנועה), הכולל כפר אקולוגי, גן זואולוגי, חדרי אירוח, גן אירועים ועוד. גם בתחום הסולארי יש פעילות מגוונת בשותפויות שונות. הקיבוץ יישם את חלופת האגודה.

בין האתגרים המרכזיים שעלו בשיחה ואיתם מתמודד הקיבוץ  – בניית שכונה חדשה + תכנית אב, קרן הורשה, תחזית דמוגרפית, צמצום פערי דיור, בנים במסלול בנים, צמיחה דמוגרפית איטית, בין היתר בשל קשיי פרנסה ותחבורה באזור, וכמו כן אתגרי ביטחון מול האוכלוסייה הבדואית. בשונה מקיבוצים אחרים אין בעיות כ"א בחינוך, למרות התקינה הגבוהה יחסית.

מטה התנועה מצדו הציג בפני ממלאי התפקידים בקיבוץ את עיקרי פעילות התנועה ברמה הלאומית והפוליטית והאתגרים שעמם הוא מתמודד, ואת פעילות האגפים השונים בתנועה והזמין אותם להיעזר בו במה שיצטרכו. אנשי התנועה הודו לקיבוץ על האירוח ומסרו את התרשמותם הרבה מהקיבוץ.