מחבקים את תושבי העוטף, מצדיעים לחיילים ומברכים את החקלאים, חג שבועות שמח!

"במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו" - המילים הללו, שכתב  טרומפלדור לפני יותר מ-100 שנה רלוונטיות היום, ערב חג השבועות, יותר מתמיד. 
בשל המצב הביטחוני, קיבוצים רבים בדרום ומרכז הארץ דחו את חגיגות השבועות המסורתיות. קהילות רבות מהערים, הישובים ומקיבוצי העוטף מתארחות בימים אלה בקיבוצים בצפון. אלה שנשארו בקיבוצים בקו האש ועוסקים במלאכות הקיבוץ הדחופות, נשארים קרובים למרחבים המוגנים. שומרים על הקיבוץ ועל עצמם. 
גם עכשיו, תחת אש בלתי פוסקת, החקלאים שלנו ממשיכים לעבוד. לחלוב את הפרות, לקטוף את הפירות, לקצור את החיטה, להוציא לחם מן הארץ.
החקלאות הישראלית, ממנה נהנים כלל אזרחי המדינה, היא לא רק מקור לגאווה ישראלית ולא רק מקור פרנסתנו - החקלאות הציונית מסמנת ומסמלת את ריבונות העם היהודי בארצו. עד התלם האחרון כי החקלאות היא חלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי. 
היום, שעה שאנו מצדיעים לחיילי צה"ל הנלחמים על ביטחוננו, אנו מצדיעים גם לחקלאי ישראל - מגדלי התפוחים והעופות בגבול הצפוני, מגדלי התמרים שבגבול המזרחי, מגדלי תפוחי האדמה והחיטה בגבולנו הדרומי, מגדלי פירות ההדר שבמרכז הארץ, הרפתנים בכל רחבי הארץ. אנו מצדיעים לכל אלה המעבדים את האדמה באהבה ומסירות, מתוך תחושת שליחות, יום יום, שעה שעה, בכל ימות השנה. 
בשם כל חקלאי ישראל, בשם כל חברי התנועה הקיבוצית, לאורכה ורוחבה של הארץ, אנו מבקשים לאחל לכל עם ישראל חג שבועות שמח. 
נמשיך לעבד את שדותינו, בכל עת, בשיגרה ובחירום, גם אל מול אויב, נמשיך לחתור לשלום עם שכנינו גם בעת מלחמה ונפעל לקדם שלום בתוכנו וחיים משותפים בין יהודים וערבים - כי אין לנו ארץ אחרת. 
גם בשעת לחימה, הארץ נתנה יבולה. ארץ זבת חלב ודבש. 
חג שמח, שקט ובטוח לכל בית ישראל.