מועצת התנועה הקיבוצית אישרה את בחירתו של ליאור שמחה למזכ"ל התנועה

את הישיבה פתח בברכה מ"מ המועצה האזורית שער הנגב, יוסי קרן, שאמר: "אנחנו שמחים להיות האכסניה לאירוע הזה וזה לא מובן מאליו שבאתם לפה לקיים את האירוע המשמח הזה. אין ספק שנתאושש ונעבור את השבר הזה טובים יותר מאשר היינו בשישה לאוקטובר. כל אחד מאיתנו צריך לחשוב איך אפשר להחזיר את התנועה הקיבוצית לימי תפארתה. זו המשימה של ליאור שמחה בשנים הקרובות ואני מודה לניר על כל פועלו ועזרתו".

את הישיבה ליווה בשירים הזמר והיוצר דניאל וייס מבארי שאביו שמוליק ז"ל נרצח בשבעה באוקטובר ואמו יהודית ז"ל נחטפה מביתה וגופתה נמצאה בעזה. בין השירים שביצע היה גם השיר "אני גיטרה", שכתבה והלחינה נעמי שמר וביצע לראשונה בני אמדורסקי, שאביו מאוד אהב וביקש תמיד שיבצע בהופעותיו.

עו"ד יעקב דרומי, יו"ר ועדת הבחירות למזכ"ל התנועה הציג את סיכום הוועדה להליך הבחירות מרגע הקמתה ועד לסיומן. ואמר שהיה זה יום בחירות שעבר בצורה חלקה ללא רבב ובשיעור הצבעה גבוהים באופן ניכר מהבחירות הקודמות. הבחירות כללו 258 קלפיות, מתוכם 220 קלפיות דיגיטליות, 27 קלפיות פיסיות ועוד 11 משולבות, ובהם 56 קלפיות בקיבוצים מפונים. שיעור ההצבעה הכללי עמד על 49.75 אחוזי הצבעה, בדומה לרשויות המקומיות (לעומת 32.9% אחוזי הצבעה במערכת הבחירות הקודמת), מתוך 63,948 בעלי זכות הצבעה. שיעור ההצבעה בכלל הקיבוצים המפונים עמד על 43.9% אל מול 49.9% בשאר הקיבוצים. שיעור ההצבעה בקלפיות הדיגיטליות בכלל הקיבוצים עמד על 50% ובקלפיות הפיזיות 35.8%.

דרומי ציין כי החלום הדיגיטלי שלו בתחילת הדרך לקבל מספר דקות לאחר סגירת הקלפיות, בלחיצת מקש אחת, את כל התוצאות די התפוגג, בעיקר מהצורך להתגבר על מכשולים רגולטוריים, דיני הגנת הפרטיות, יצירת הסכמות, שיתוף הפעולה בין חמש ספקיות הקלפי לבין הקיבוצים ולבין ועדת הבחירות ובעיקר מכשולים תקציביים. הוא הביע תקווה שעם תקציב מוגדר ותהליך סדור ניתן להגיע לכך, ואין ספק שבבחירות הבאות זה יהיה מובן מאליו.

לסיום אמר יו"ר ועדת הבחירות: "עם כל החששות שהוצפנו בהן, ועדת הבחירות המרכזית מילאה את תפקידה על הצד הטוב ביותר, הבחירות התנהלו כסדרן החל ממועד פתיחת הקלפיות, דרך ספירת הקולות ועד פרסום תוצאות הבחירות. אני וחברי ועדת הבחירות המרכזית מקווים שפעלנו בהתאם לאמון שמועצה זו נתנה בנו, ומברכים על מערכת בחירות דמוקרטית – ואפשר שגם סוערת במינון הנכון".  

לאחר שאישרו צירי וצירות המועצה את תוצאות הבחירות, עלה המזכ"ל המסיים ניר מאיר לנאום אחרון. מאיר ביקש לברך בראשית דבריו את גיל לין, שלומית שיחור-רייכמן ודני עטר שנבחרו לעמוד בראשות המועצות האזוריות שלהם ועמם יצא לו לעבוד באופן אינטנסיבי בשנות כהונתו, ואמר "היום אני למעשה מסיים 27 שנים רצופות של עבודה במרחב "הרב-הקיבוצי", מתוכן שמונה שנים ושמונה חודשים כמזכ"ל התנועה. אף פעם לא חשבתי שכך זה יהיה, אבל כך זה יצא".

מאיר סיפר כי מי שבא אליו לפני תשע שנים כאשר הודיע על סיום תפקידו כיו"ר התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים ושכנע אותו להתמודד לתפקיד מזכ"ל התנועה, היה ליאור שמחה. הוא ציין כי הוחלט לקיים את הישיבה במכללת ספיר, כאות הזדהות עם קיבוצינו בעוטף שספגו מכה אנושה בשבעה באוקטובר והזכיר את ראש המועצה האזורית שער הנגב אופיר ליבשטיין ז"ל שנרצח בקיבוצו כפר עזה והיה חבר מזכירות התנועה עד ליום מותו, ונמנה על שבעת חבריו הקרובים ועשרות מכריו שנרצחו באותו היום. "הדבר הזה הוא דרמה קיבוצית אדירה ואירוע היסטורי שיירשם בדפי ההיסטוריה של העם היהודי לדורות רבים", אמר. "אסור לנו להשאיר את משפחות החטופים לבד. ההפקרה חייבת להיפסק. יש לעשות הכול כדי להחזיר את החטופים הביתה עכשיו".

מזכ"ל התנועה המסיים חזר לימים שלפני הטבח ואמר "ב-6 באוקטובר היה המגזר הקיבוצי בעמדת כוח גדולה, עם האוכלוסייה הגדולה אי פעם, כמו גם מספר החברים ומספר הילדים. עם הכי מעט קיבוצים חדלי פירעון ורשימות המתנה ארוכות להצטרף. ובבוקר שאחרי שמחת תורה הכל השתנה".

לאחר מכן סקר מספר נושאים מרכזיים בהם עסקה התנועה בשנות הנהגתו וביניהם את "פקק" הבנייה והשיוך בקיבוצים שנחלץ, גם אם הקצב איטי. התנועה ביקשה וקק"ל גיבו את הבקשה ששטח המחנה בכל 22 קיבוצי הגדר בעוטף יעבור לבעלותם, והוגשה הצעה כזו על ידי ח"כ משה גפני שתידון במועצת רשות מקרקעי ישראל. "הקרקע הזו שייכת לקיבוצים ולא לינקי קוינט".

בסיום דבריו אמר כי "מזכ"לות התנועה הקיבוצית היא לא מופע וירטואוזי של אדם אחד, מוכשר, חכם ויהיר ככל שיהיה, אלא עבודה משותפת וקבוצתית של כמאה פעילות, פעילים, עובדות ועובדים. תמיד אמרתי – העבודה בתנועה היא שליחות, לכן הקפדתי שממלאי התפקידים הם "פעילים" ולא "עובדים". אני מאמין בזה. לא באים הנה בגלל השכר, באים בגלל התחושה הפנימית והאמונה ברעיון הקיבוצי, בגלל שהתפקיד המרכזי שלנו הוא לאפשר לקיבוצים להמשיך לקיים את התפקיד ההיסטורי הלאומי שעמסו על כתפיהם המייסדים – לקבוע בגופם את גבולות הארץ ולחיות במקום חיי קיבוץ יצרניים וקהילתיים מלאים. זו הייתה השליחות שלי. אני מבקש להודות לכל שותפיי לעבודה ולאחל הצלחה גדולה לליאור שמחה".

 לאחר מכן עלה המזכ"ל הנכנס ליאור שמחה לנאום בכורה בו אמר: "יגעת ומצאת - תאמין. המסע כמזכ"ל התנועה הקיבוצית מתחיל. מעמד זה הוא רגע אישי מאוד מרגש מבחינתי. אולם, כפי שחשתי בעת הגשת מועמדותי למזכ"לות התנועה בחמישה עשר בנובמבר 23, כך אני מרגיש היום: מנעד של רגשות, הנע כמטוטלת בין גלים סוערים, בין כאב גדול לתקווה גדולה.

סבתי נמלטה ממחנה בוכנוולד ועלתה לארץ ישראל בתנאים לא תנאים, עטויה בכסות דלה, כדי להקים כאן בארץ ישראל מפעל ציוני לתפארת. וכמו כל חלוצי הקיבוץ, היא לעולם-לעולם הנחילה לנו, הדורות הבאים, את ההכרה כי נצר סרני איננו קיבוץ של שואה אלא קיבוץ של תקומה. והנה, היום, לאחר השבת הארורה ההיא, בשבעה באוקטובר, אנו ניצבים שוב בפני האתגר החלוצי הגדול - המסע לתקומה מחדש.

אני עומד כאן ביראת כבוד ומודע לגודל האחריות המוטל עליי ועל כולנו. האחריות להיות שם בראש ובראשונה עבור שיקום קיבוצי הנגב המערבי וחיזוק קיבוצי הצפון. להבטיח כי אף קיבוץ לא יישאר לבד, ולדאוג להעמיד חזרה את הקהילות הקיבוציות על הרגליים, חרף הכאב והמצוקה. לתמוך ולסייע בזריעת ההזדמנויות לבנייה מחדש של החוסן הקהילתי, של החקלאות ואמצעי הייצור – נשמת אפה של ההתיישבות העובדת.

יצאתי למסע לפני כחמש שנים. תחושת השליחות ואהבת הקיבוץ הובילו את דרכי.  וככל שהשליחות והאהבה לקיבוץ טבועות עמוק בתוכי, הן התעצמו עוד יותר אל מול גודל השעה ואתגרי המציאות, שהפכה למשימת חיינו. נוכל לעשות זאת רק בדרך אחת – בדרך של הגשמה ועשייה. בחזרה לשורשים שלנו, לתכלית הראויה שלנו, למצפן הערכי שעיצב אותנו: סולידריות, שותפות וערבות הדדית.

חבל וכואב שהיינו צריכים לעבור את הטבח הנורא על-מנת שחלקים גדולים מהחברה הישראלית יחזרו לגלות אותנו, יהיו שותפים לערכי הליבה שלנו. אך, כפי שציינתי את זרעי ההזדמנויות שעלינו לזרוע, הרי זו גם ההזדמנות שלנו לחדש את שליחותם של התנועה והקיבוצים בעיצוב מדינת ישראל ביום שאחרי.

וכדי לממש את משימותינו וייעודנו, עלינו לצופף שורות, לחבר את כל גלגלי השיניים ולרתום קשת רחבה של גורמים לנרטיב הקיבוצי - את הממשלה, את שותפינו בתנועת המושבים והמועצות האזוריות, תנועות הנוער ושותפים בחברה הישראלית, הארגונים הכלכליים והחקלאיים, הפילנתרופיה, ההון האנושי, המוסדות הלאומיים, עולם החדשנות ועוד. 

הובלת חיבורים ושיתופי פעולה מול גורמים אלו, תאפשר לנו להשיג מכפילי כוח וערך, שתכליתם היא הצבת צורכי הקיבוצים, אורחות חייהם וערכיהם על סדר היום.

הגיע הזמן שנהיה גאים במי שאנחנו ובמה שאנחנו. הגיע הזמן שנזקוף קומה ונאבק על המגיע לנו בזכות רבה ולדאבוני הרב גם במחיר דמים כואב מנשוא. כן, מגיע לנו שקט וביטחון כדי שהקיבוצים יוכלו לחזור לבתים; כן, מגיע לנו לשמור ולהעצים את החקלאות ואמצעי הייצור; כן, מגיע לנו שסוף-סוף יכירו בחינוך הקיבוצי כזרם רשמי ולגיטימי, יכירו בערך ובתרומת תנועות הנוער המדהימות שלנו, שנת השירות, המכינות הצבאיות ומפעלי חברה מדהימים נוספים; וכן, מגיע לנו לממש  פתרונות לדיור בר השגה עבור הדור הצעיר להבטחת קיבוצים רב-דוריים צומחים.

המשימות הן רבות ובראשן – לדאוג לאחינו ולאחיותינו בנגב המערבי ובצפון. לתמוך בכל קיבוץ, חברה וחבר – על-פי החלטתם, דרכם ובחירתם, מתוך שאיפה לראות את כולם בוחרים לשוב בבוא העת לביתם הקיבוצי.

חברות וחברים יקרים. בזכות התכלית הראויה שלנו הפכנו חזון למעשה, היינו אור לאחרים. בימים כל-כך חשוכים, אנחנו שבים לתפקידנו ההיסטורי ונאיר שוב את הערך הסגולי שלנו, את האור הייחודי שלנו.

המלאכה רבה וזו העת לעשייה. עשייה מאומצת ונחושה. שכם אל שכם, יחד. עד התלם האחרון. עד שובם הביתה של כל החטופים והחטופות".

לאחר ששלמה גלזר מניר דוד בירך את ניר מאיר על סיום תפקידו בשם צירי וצירות המועצה וחברי וחברות הקיבוצים, אישרה המועצה את הרכב מזכירות התנועה בראשות יו"ר המזכירות החדש, המזכ"ל ליאור שמחה, ולסיום התקיימה קבלה חגיגית לתנועה של הקיבוצים העירונים "מעשה" ו"משעול" שעליה הצביעה המועצה בישיבה קודמת. רוני גבעוני, רכזת תנועת הבוגרים של השומר הצעיר, בת קיבוץ להבות חביבה וחברת קיבוץ מעשה, ועדי שני יו"ר האגודה בקיבוץ משעול, נשאו דברים נרגשים בשם קיבוציהן וסיפרו אודותיהם.