מאמרים משולחן ההדרכה של הגן הקיבוצי: מעורבותו של מנהל/ת הקהילה במערכת החינוך – לא רק מספרים

בעשור האחרון זוכים הקיבוצים לעדנה בכל הקשור לקליטה וצמיחה דמוגרפית – רבים מהם פתחו את שעריהם לקליטה ונהנים מחזרה של בנים לחיק הקיבוץ וכן מהצטרפות של אוכלוסייה חדשה, שחלקה פוגש את חיי הקיבוץ בפעם הראשונה. 

הקליטה הזו הביאה יתרונות רבים כגון: פתיחתם מחדש של בתי ילדים, החדרת דם חדש לועדות השונות, תחייה מחודשת של הפעילות הקהילתית והצערת האוכלוסיה. יחד עם זאת, היא הביאה איתה גם מורכבויות שונות ואילצה את הקיבוצים להתמודד עם שיח, שלעיתים מערער ומאתגר הנחות שנתפסו בקיבוץ "הישן" כאקסיומות. שיח הזהויות הזה יכול להוביל לאמירות של "אנחנו" (הוותיקים) מול "הם" (החדשים), או להבנה שהקליטה החדשה מביאה בעצם להיווצרותה של קהילה חדשה, שצריכה למצוא את זהותה, כלומר "אנחנו ו-הם". שינוי מסוג זה לא חייב להיתפס כדבר מאיים, ניתן וחשוב לראות בו גם הזדמנות לחידוד הזהות המקומית ולחיזוק החוסן הקהילתי.

הדבר נכון אף יותר כשמדובר במערכת החינוך. 

מערכת החינוך הקיבוצית מהווה חלק משמעותי בחיים הקהילתיים. מערכת החינוך יוצרת סביבה חינוכית ולימודית המותאמת לצורכי הילדים, לצורכי ההורים והקהילה, תוך דיאלוג מתמיד ביניהם. היא זו שאמונה בין השאר על יצירת קשר של הילדים עם הקהילה ועידוד מעורבות בה ועל הקניית ערכי ומסורות הקהילה. לא לשווא נאמר "חינוך בונה קהילה". בנוסף, משמשת המערכת כסוכן חברות משמעותי – לילדים ולהורים כאחד.

לאיכות מערכת החינוך השפעה רבה על איכות החיים בקהילה. יתרה מכך, מערכת החינוך נוגעת כמעט בכל שכבות האוכלוסיה – השכבות הצעירות של הילדים עצמם, הורים צעירים שלהם ילדים בגיל הרך, הורים מבוגרים יותר עם ילדים בגילאי בית ספר או נערים, סבים-סבתות, משוחררים טריים וגילאי ביניים שבאים לעבוד במערכת ועוד.     

לכן מהותי כי מנהל הקהילה יהיה בקיא במערכת החינוך ויכיר היטב לא רק את המספרים היבשים המופיעים בתכנית התקציב או מספר הילדים במערכת. עליו להכיר גם את מדיניות החינוך, חזון המערכת והערכים אותם היא פועלת להקנות. עליו לקחת חלק בישיבות ועדת/מנהלת החינוך ולהיות ער לקשיים איתם מתמודדת המערכת – בצוותים, עם הורים וגם בהתלבטויות שעולות לגבי ילדים ספציפיים. הוא לא זה שצריך לנהל בפועל את המערכת – זה תפקידו של רכז/מנהל החינוך - אבל אין הדבר מקטין מאחריותו כלפי המערכת ועליו לוודא כי היא מנוהלת כהלכה ולתת תמיכה וגב, בעצמו או באמצעות אנשי מקצוע אחרים, במידת הצורך. על מנהל הקהילה להביא את נקודת המבט הרחבה שלו, לזהות נקודות השפעה צולבות בין מערכת החינוך והקהילה, ולדאוג לביצוע ההתאמות הנדרשות כדי שמערכת החינוך תתפקד בצורה מיטבית.

מנהל קהילה שיעמוד במשימה האימתנית הזו בהצלחה, יידע לזהות סוגיות הדורשות את התערבותו ולמנוע מבעוד מועד את התדרדרותן למצב משברי, שעשוי להוות איום על החוסן הקהילתי.

נושא הקליטה למערכת החינוך הוא דוגמא לחשיבות מעורבותו של מנהל קהילה ברקע. התהליך הזה משלב שני תחומים הנמצאים תחת אחריותו של מנהל הקהילה – חינוך וקליטה. במסגרת תהליך הקליטה, מקבל כל נקלט תדריך על המערכת הקיימת, ושילוב הילדים בפועל, נעשה בהתאם לקצב שקובעת המערכת בדיאלוג עם ההורים על פי צרכי הילדים וצרכי המערכת כאחד, וזאת במטרה להבטיח קליטה רכה וקלה ככל האפשר ושילוב אופטימלי. היות ואצל חלק מהנקלטים החדשים, החינוך הוא זה שהיווה את המניע המרכזי למעבר לקיבוץ, הציפיות ממנו גבוהות, ומנגד, מתפתחת ציפייה במערכת, לפיה "הם יודעים לאן הם נכנסים". למרות כל זה, עדיין קיימת האפשרות שיהיו קולות המעלים תהיות - בנוגע לאיכות המערכת, סדר היום, התוכנית החינוכית, התקנים, הערכים המועברים בה או כל עניין אחר, גדול כקטן. השאלות והקולות האחרים האלו, באם לא יטופלו כיאות ובשקיפות מלאה עשויים להביא להיווצרותו של משבר גדול יותר בקהילה, היות וחוסר אמון במערכת החינוך משקף לא פעם במקרי קיצון גם את חוסר האמון בממסד כולו – מועדת החינוך, דרך הנהלת החשבונות ועד הנהלת הקהילה ומנהל/ת הקהילה.

עלינו לקבל את העובדה כי החברה הישראלית כולה נמצאת בעיצומו של תהליך שבו ההורים מבקשים לממש את זכותם שותפים ולהשפיע על החינוך הניתן לילדיהם וההורים בקיבוצים אינם יוצאים מהכלל. יתרה מזאת, עלינו להכיר בכך, שדברים שנתפסים על ידינו כאמיתות קבועות וידועות אינם בהכרח כאלה – לא עבור הנקלטים החדשים המגיעים מרקע שאינו תנועתי, וגם לא בהכרח עבור הבנים החוזרים, שהכירו את המערכת כל חייהם וחונכו בה בעצמם. הדבר מצריך מאיתנו לדברר נכון את המערכת - לדייק לעצמנו את המדיניות של המערכת וערכי הליבה פנימה ולחשוב כיצד אנחנו מציגים את הדברים בצורה הנכונה ביותר כלפי חוץ. שום דבר אינו בבחינת "מובן מאליו"– את הכל יש להגדיר במדויק ולשיים, בכדי שאפשר יהיה להסביר את המערכת כיאות לאנשים החדשים שנקלטים אליה. אגב, זו הזדמנות לעשות זאת גם עבור האנשים שכבר נמצאים בתוך המערכת – כפי שנאמר, אין לקחת שום דבר כ"מובן מאליו", לאף אחד. 

פתיחת השיח אינה חייבת להיות לקהילה כולה או להוביל בהכרח לשינויים במערכת – לעיתים השאלות מטופלות ברמת ההורה הבודד, ובמידה והוא מקבל מענה כיאות, גם אם התשובה אינה לטעמו, בזאת זה ייגמר. התשובות יכולות להינתן על ידי מובילת המערכת הרלבנטית, רכזת/מנהלת החינוך או ועדת חינוך ומנהל הקהילה, בהתאם לנושא שעל הפרק. תפקיד מנהל הקהילה במקרה כזה הוא לוודא שהדברים מטופלים ושאכן חוזרים עם תשובות לכל הפונים. במקרים בהם יזהה מנהל הקהילה כי ישנן עדיין שאלות שנותרו ללא מענה, שאלות החוזרות על עצמן, או תשובות שאינן מספקות את הקהילה, עליו לשקול קיומו של שיח פתוח לקהילה כולה, במסגרתו של תהליך כולל רחב יותר.

שיח מעין זה חובה להכין במחשבה תחילה ותוך תיאום עם ועדת חינוך. ככל שאנו נדע לדייק לעצמנו את זהות מערכת החינוך המיטבית, כך יהיה לנו קל יותר לשתף אחרים בשיח. יש לקחת בחשבון, כי עשויות לעלות בו גם שאלות ובקשות, המערערות על תפיסות ערכיות מהותיות של מערכת החינוך, לדוגמא: הורדת עלות בתי הילדים באמצעות צמצום אנשי הצוות לתקן משרד החינוך/הכלכלה או הוספת מסלולים של חצאי ימים. במקרים כאלו, תצטרך המערכת לאסוף נתונים ולהציג לקהילה את המשמעויות  הפדגוגיות וארגוניות הרחבות של הצעדים הנדרשים, בכדי שניתן יהיה לקיים דיון מושכל לפני קבלת החלטות בפורומים השונים.

אם נשכיל לאפשר לקולות להישמע, נאפשר מעורבות ונקיים שיח פתוח, אולי נצליח למנוע התערבות לא מאוזנת. לעיתים עצם קיומו של התהליך והשיח, יענה על השאלות ויביא לפתרון רוב הבעיות בלי להביא לשינויים נוספים. אנו עשויים גם לגלות שהדבר יסייע לנו לדייק את החזון החינוכי שלנו ולשפר את פעילות המערכת. תהליך של שיח על מערכת החינוך בחברה הקולטת המשתנה, יכול לשמש ככלי לבינוי וחיזוק החוסן הקהילתי ולהביא ליצירתה של קהילה אחת פתוחה לקיום מתמשך של דיאלוג בין כל השותפים. 

==========

מירב צרי, מנהלת קהילה בקיבוץ מבוא חמה
מדריכה ויועצת ארגונית בשולחן ההדרכה של "רשת הגן הקיבוצי"