כל מה שמעניין בתנועה הקיבוצית ובקיבוצים - בניוזלטר השבועי

בשנה בה בוטלה האזכרה הממלכתית השנתית, חשוב מתמיד שאנחנו, שזכר יצחק רבין ומורשתו יקרים לליבנו, נגיע ונשתתף באירועי הזיכרון:

שישי 30.10 משעה 12:00 בצהריים בירושלים – קבלת שבת מיוחדת בבלפור בסימן "25 שנים של הסתה".
מוצ"ש 31.10 משעה 19:00 בירושלים – צעדה מכיכר ציון לבלפור.
רביעי ה-4.11 משעה 19:00 בכיכר רבין בת"א – העצרת המרכזית: 25 שנה לרצח - העצרת המרכזית לזכר יצחק רבין ז"ל

כל האירועים יתקיימו בכפוף להנחיות משרד הבריאות. אנו קוראים לכל המשתתפים להקפיד על עטיית מסיכות, שמירת מרחק חברתי וכל הנחיה וצעד הנדרשים למניעת הדבקה בנגיף הקורונה.

במקביל, ההפגנות השבועיות ממשיכות: המצב הכלכלי בכי רע, עסקים קורסים, שוב מיליון מובטלים ופרשה חדשה שצריכה להרעיד את המדינה - מכירת מטוסי 35-F על ידי האמריקאים, באישור ראש הממשלה ומבלי לעדכן את שר הביטחון ומערכת הבטחון. שוב.

אנחנו נמשיך להילחם ולתת תקווה לכל מי שרוצה לבנות פה עתיד טוב לכולנו. נתאים את עצמנו לחורף שמגיע ולחשיכה שמקדימה, המחאה תתעצם ברחובות בכיכרות בצמתים במרפסות ובבתים. במוצ''ש הקרוב כולנו יוצאים לגשרים, לצמתים, למרכזי הערים וכמובן לבלפור לערב גדול וחזק מתמיד.

לא הכרתי אישית את יצחק רבין. לא הייתי בן דורו, לא חברו לנשק וגם לא פקודו. הפעם היחידה בה פגשתי אותו (בתמונה) הייתה בהזדמנות בה בלטו לכל עין הבדלי המעמדות בינינו. ועם זאת, כל ימי הייתי רביניסט מושבע. למה? כי הוא הצטייר באמת כ"אחד משלנו". בדמותו, בביוגרפיה יוצאת הדופן אשר שמשה מודל להערצה לבני דורי, בערכיו, בישירותו, בחספוסו, בבוטות החריפה שהפגין מידי פעם, וגם בעמדותיו המדיניות שלא היו ממש יוניות. היה קל מאוד לבן קיבוץ כמוני להזדהות איתו הזדהות מוחלטת.

יצחק רבין ניחן באומץ לב אזרחי ואינטלקטואלי נדיר. כאשר האמין כי צריך להתייצב באומץ להגנה על ערכיו - לא היסס ונקט עמדה ערכית גם כשלא היתה פופולארית או "מתגמלת". כך היה כאשר הלך ב- 14 באוקטובר 1949 לכנס השלישי של יוצאי הפלמ"ח, אף שהבין כי בן גוריון לא יסלח לו על זה (ואכן, הוא "הוכנס למקרר" לשנים ארוכות), כך היה כאשר אישר את מבצע החילוץ מאנטבה ולקח אחריות מלאה, מראש, למקרה של כישלון, כך היה כאשר סרב לנטוש את לאה רעייתו שהואשמה ב"פרשת הדולרים" ונשא באחריות יחד איתה, כך היה כאשר נכשל המבצע לחילוצו של נחשון וקסמן וכך היה כאשר גמלה בו ההכרה כי  באה העת לשינוי והגיע הזמן "לתת צ'אנס לשלום".

רבין ידע להתגבר על שנים ארוכות של מטענים כבדים ולנסות לקדם את המהלך המסוכן, הלא ודאי, של ניסיון לקדם שלום עם הפלסטינים. הוא האמין, וגם אמר לא פעם, כי "אם אנחנו (הדור שלו) לא נעשה את זה... יהיה קשה מאוד לעשות זאת בעתיד". המהלך הנועז שבא לידי ביטוי בהסכם אוסלו לא צלח, אולם לנו, קציני צה"ל בסדיר ובמילואים, היה חשוב, חשוב מאוד שהניסיון הזה ייצא לדרך. היה חשוב לכל העם בישראל לדעת כי אכן ניסינו "להפוך כל אבן" בכדי להביא סיכוי לשלום.

אין אנו יודעים כיצד היתה ההיסטוריה מתגלגלת אלמלא אותו בן בליעל ששם קץ לחייו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין. אנחנו כן יודעים בוודאות גמורה כמה אנו כמהים ומתגעגעים עד אין קץ למנהיגות מהסוג שהביא לידי ביטוי יצחק רבין המנוח.

הצניעות, האמת, היושרה הקיצונית, ההיפך הגמור מן החוויה המנהיגותית שאנחנו חווים בשנים האחרונות.

יהי זכרו ברוך,

ניר מאיר

שנת השירות בתנועה הקיבוצית מאופיינת בתרומה לחברה ולמדינה בפעילות חינוכית, חברתית, קהילתית והתיישבותית. לצד העשייה ההתנדבותית, במחלקת שנת השירות עוסקים לאורך השנה ביצירת שיח מלמד ומעשיר עם הש"שנים סביב נושאים מגוונים: החברה הישראלית, יציאה לשירות צבאי משמעותי, מעורבות חברתית, אקטיביזם ועוד.

העיסוק בנושאים אלו, לאורך שנת השירות, מעמיק את תחושת המשמעות של העשייה ההתנדבותית ונותן ערך מוסף לשנת זו. כמו כן, תהליך חינוכי זה מעודד את הש"שנים להיות אזרחים מודעים ומעורבים הלוקחים אחריות על החברה ועל עיצובה.

השבוע, מציינים את יום הזיכרון ה-25 לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. רצח רבין  היווה נקודת שבר בחברה הישראלית וזימן חשבון נפש בכל חלקיה. ביום זה ישנה חשיבות רבה, מלבד ציון זכרו ומורשתו של רבין, לבחון את השלכות מקרה רצח זה על החברה ולשאול את עצמנו: האם משהו השתנה בתרבות השיח בחברה הישראלית? ומה אנו יכולים לעשות על מנת לשנותה?

לקראת יום זה התקיימו מפגשי זום, בשיתוף ארגון בינ"ה ובהובלתה של רות ברנד - רכזת העשרת ש"ש בתנועה הקיבוצית, עם מתנדבי שנת השירות של התנועה הקיבוצית. במפגש בחנו הש"שנים את עקרון חופש הביטוי בחברה - חשיבותו, מגבלותיו והיכן עובר הגבול בין ביקורת לגיטימית לבין הסתה. כמו כן, דנו בתרבות השיח בחברה הישראלית ומה הם יכולים לעשות על מנת לשנותו.

בסוף המפגש קיבלו הש"שנים מערכי פעילות, למגוון גילים, על מנת שיעבירו הלאה את נושאי המפגש לחניכיהם במסגרות ההתנדבות.

בפתיחת הפגישה, הדגיש ניר מאיר פעם נוספת בפני מנהל רמ"י את חשיבות החלופה עבור התנועה ועבור קיבוצים רבים, ודרש ממנו להימנע מפגיעה בחלופה. מאיר ביקש במיוחד להימנע מפגיעה בקיבוץ פלך, הצומח באופן מרשים ומבקש אף הוא ליישם את חלופת האגודה. מאיר הזמין את הנהלת רמ"י לביקור בפלך, בכדי שיוכלו להתרשם באופן בלתי אמצעי מההתפתחויות המרשימות בקיבוץ. 

בנוסף, ביקש מזכ"ל התנועה לבחון מחדש את השינויים שנערכו בהנחות לאזורי עדיפות לאומית, אשר פוגעים בקיבוצים רבים. בנושא אחר, שב ניר מאיר וביקש להרחיב את "סל השימושים החברתיים" בקיבוצים כך שניתן יהיה לקדם הקמה ותפעול אולפנים ללמידת עברית, תוכניות תל"מ ואימוץ חיילים בודדים, נפגעות אלימות במשפחה ועוד, והודה למנהל רמ"י ובמיוחד למנהלת האגף החקלאי, גלית ויטנברג, על החלטת הנהלת רמ"י שהתקבלה לאחרונה, המאפשרת שימוש חברתי נוסף של דיור מוגן ושילוב חברתי לבעלי צרכים מיוחדים במסגרת פרוייקט "בתים לחיים" בקיבוצים.

בסיום הפגישה אמר מאיר: "לא על הכל אנחנו מסכימים, יש חילוקי דעות מובנים בינינו לבין הנהלת רמ"י, אך שמחתי לגלות תמיכה וקשב הן מצד אנשי משרד החקלאות והן מצד הנהלת רמ"י."

בימים אלו מגייסים בקיבוצים את הצוותים וממלאי התפקידים להערכות לשנה הבאה, לסכם את השנה הנוכחית ולבנות את תוכניות העבודה לשנה הבאה. רבים מאיתנו לוקחים את התוכנית של שנה שעברה, בודקים מה עבד ומה פחות ומבצעים מאין עדכון לתוכנית. אבל מה קורה כשמסיימים שנה כל כך שונה, מאתגרת וייחודית כמו שנת 2020?

אגף חברה וקהילה בתנועה הקיבוצית הפיץ השבוע בין ממלאי התפקידים מסמך מסייע. לפני מספר חודשים התכנסו (בזום..) ממלאי וממלאות תפקידים מקיבוצים בכל רחבי הארץ ותרגלו למידה מותאמת למצבי חירום מתמשכים. בעקבות הלמידה ושיתוף העמיתים, יצא המסמך "יציאת חירום" ובו שורה של כלים שימושיים להובלת הקהילה בשגרה ובחירום.

הכלים הללו מהווים את הבסיס לתהליך בניית תוכנות העבודה לשנה הבאה. בבואנו להתחיל את תהליך סיכום השנה וכתיבת תוכניות העבודה, מומלץ לקיים מיפויים בקהילה, לעודד עבודה משותפת של ממלאי התפקידים והוועדות וכמובן - עבודה משותפת עם הציבור. בנוסף, חשוב לא להתעלם מהכלים החדשים שנוספו ועוד יתווספו לסל הכישורים של ממלאות וממלאי התפקידים. כאשר תמונת המצב רחבה ומכילה זוויות שונות של הפעילות בקיבוץ בשנה האחרונה, ניתן להיטיב ולייצר את התוכנית לשנה הבאה ולקחת בחשבון גם את הבלתי צפוי.

והרי זה כל הסוד – דווקא בתקופות של חוסר סדר בכל כך הרבה תחומים מסביב, עלינו להיצמד ליסודות הבסיסיים של עבודה לפי תוכנית, להגביה עוף ולהרחיק ראות וכל הזמן לפעול למען קהילה קיבוצית מיטבית.

לחצו כאן לקריאת המסמך המלא

ישראל קסה הגיע לקיבוץ צרעה במסגרת תוכנית תל"מ בשנת 2017, לדבריו – מתוך מטרה "לרכוש מקצוע ולהכיר עולם חדש". והשתלב בקיבוץ צרעה בחינוך הבלתי פורמלי.

הוא מעיד על תקופת עבודתו בחינוך הבלתי פורמלי -  "היה לי מאתגר מאוד כי זה תחום שלא הכרתי והגעתי ללא ניסיון, אבל לאט לאט הבנתי שזה סוג של שליחות – כמו להיות אח בוגר, וזה לימד אותי ופתח בפניי עולם חדש".

במסגרת תל"מ למד ישראל קורס בודקי תוכנה וזה פתח לו צוהר לתחום ההיי-טק, בו עבד עד פרוץ משבר הקורונה. בעקבות הוצאתו לחל"ת התפטר וחיפש עבודה אחרת וכיום עובד בחברת הזרע בתחום הטכני במחלקת מחקר. שינוי זה פתח בפניו של ישראל אופק לימודים נוסף וכיום החל את לימודיו לתואר הנדסאי ביוטכנולוגיה!

כששואלים אותו על תל"מ, ישראל אומר ש"התוכנית תרמה לי בפיתוח עצמאות וחשיפה לתרבות אחרת, היכרות עם תכנים חדשים. למדתי להתאקלם במקום שהוא מאוד שונה ממה שהכרתי וזה נתן לי סוג של בטחון לגבי מקומות חדשים שאגיע אליהם. תל"מ זו תוכנית מאוד טובה כי היא נותנת התחלה ועזרה בבחירות הראשונות שלנו לקראת יציאה לחיים".

וכמו תמיד, אנחנו אוהבים סוף טוב - בתל"מ צרעה פגש ישראל את בת זוגו לחיים שגם הייתה חלק מתל"מ, הם חיים כיום ברחובות, עירו של ישראל. 

בתחילת השבוע התקיים באנדרטה לחללי הקיבוצים במועצה האזורית מגידו ביקור של נציגי אגף ההנצחה במשרד הביטחון בראשות הרצל שמואל ובהשתתפות אשר הלפרין, דינה הילרוביץ – מפקחת ארצית על בינוי אנדרטאות, יו"ר יד לבנים הקיבוצי-אירית בר נתן והממונה על האנדרטה מטעם התנועה הקיבוצית והמועצה האזורית איציק שפרן. 

המשלחת סקרה את ההשקעות שבוצעו השנה, בינהן הקמת משטח טקסים, הצבת מצלמות מעקב, שילוט בשתי שפות ואישרה את ביצוע התשלום עבורן למועצה לאחר שכל האסמכתאות כבר התקבלו.(כ – 100 אש"ח) כמו כן, אושרה העברת שארית התקציב השוטף לחשבון המועצה בסך 45 אש"ח. לשנת 2021 אושר תקציב שוטף של 95 אלף ש"ח בדומה לשנה זו.

בנוסף אושרו השקעות להתקנת כריזה ותאורה סולארית בהיקף של כ – 25 אש"ח וכן כ – 40 אלף ש"ח להחלפת חלק מהגדרות המקיפות את האנדרטה בגדר דקורטיבית יותר. שפרן מציין כי סכומים להשקעות אלה כבר אושרו בשנת 2019 אך לא נוצלו עד כה.

ומסכם: "שמחנו על ביקור מוצלח של אנשי משרד הבטחון, ומהמשתתפים הביעו הערכה לתחזוקת האתר והפעולות שנעשות בו. ביחד עם גורמי המועצה שתומכת ומעורבת בכל שנדרש, נקדם את ביצוע ההשקעות שאושרו ואת המשך התחזוקה השוטפת של האתר".

המפעל הקיבוצי, אשר הוקם בשנת 1982, מעסיק קרוב ל-100 עובדים מהקיבוץ ומהאזור (כולל הפזורה הבדואית), ונמצא מאות מטרים מביתו של דוד בן גוריון – ראש הממשלה הראשון, ואחד מראשוני המתיישבים בקיבוץ. דביק מייצאת את מוצריה ללמעלה מ-30 מדינות, ובנוסף משמשת יצרן יחיד ומוביל עבור השוק המקומי.

הלקוח מדובאי הינו חברה מקומית בשם KIMOHA, אשר רכש את סרט ההדבקה שמיועד לייצור של ידיות נשיאה (אותה ידית שעוזרת בהחזקה של שישיית בקבוקי ליטר וחצי). הלקוח נמצא בקשר עם דביק כבר מספר שנים אולם רק בשבועות האחרונים, נמצא פתרון לוגיסטי ופיננסי שמאפשר לממש קשר זה.  אנחנו גאים ומתרגשים לקחת חלק במהלך ההיסטורי, ואין לנו ספק שלו ה"זקן" היה איתנו הוא היה מתפאר במשמעות המיוחדת שמקבל בימים אלו חזונו, להפריח את השממה.

מנכ"ל "דביק", חביאר גוכמן: "דביק, גאה ומתרגשת להיות חלק מעשיית ההיסטוריה ומהסימבוליות שמקיבוצו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל יוצאת הסחורה הראשונה לדובאי. עובדי החברה, קישטו את הסחורה בדגלי ישראל ואיחוד האמירויות בתקווה לשותפות ארוכת שנים."

* המשלוח בוצע על ידי חברת GES – גלובל שיפינג.