כל מה שמעניין בתנועה הקיבוצית ובקיבוצים - בניוזלטר השבועי

אין מילים. מה שקורה ברחבי המדינה פשוט מרגש ומדהים. ערים וקיבוצים, צמתים ומחלפים, גשרים ופינות רחוב - מי שרצה להשתיק את ההפגנות קיבל אותן בכל מקום ברחבי הארץ - והכל בשל ניהול פוליטי וניסיון מושחת של ראש הממשלה וחייליו במפלגה לנצח את המחאה במקום את המגפה, על חשבון הבריאות והפרנסה של כולנו. הקיבוצניקים יצאו בהמוניהם להפגין, בשער הקיבוץ, בצמתים ובמחלפים הקרובים, בצעדה רגלית או בשיירת מחאה של עשרות קלנועיות.

יצאנו להפגין נגד ראש ממשלה, שהאסון הבריאותי והכלכלי הנורא הזה שמכרסם לדור שלם את התקווה, נמצא במקרה הטוב במקום השלישי בסדר העדיפויות שלו. האמון בהנהגה הוא כה רופף, עד שאפילו שרי הממשלה אינם עומדים בהנחיות אותן הנחיתו. אותה הנהגה שהביאה את המדינה לצמרת ההידבקות והתמותה העולמיים. המסקנה ברורה וחד משמעית: אסור שבנימין נתניהו יישאר ראש ממשלה, אפילו לא יום אחד נוסף.

די לספינים ולשקרים, די למסכי העשן, די לפילוג ולשנאה. מגיעה לנו תקווה. מגיעה לנו מנהיגות ישרה. מנהיגות שנלחמת במגפה ולא מפלגת ומסיתה. 

לקריאת הפוסט שכתב מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר בתשובה לראש הממשלה נתניהו שהתייחס השבוע להפגנות ברחבי הארץ במהלך ישיבת סיעת הליכוד, ואמר כי "אלה ההפגנות הספונטניות הכי מאורגנות שראיתי בחיים שלי": לחצו כאן

לצפייה בתמונות מהמוקדים הרבים מאוד שבהם הפגינו חברי וחברות הקיבוצים, ותיקים, צעירים וצעירים מאוד - לחצו כאן

מעוניינים/ות לקיים הפגנה או פעילות מחאה בקיבוצכם/ן או באזור - הירשמו כאן

גל הקורונה הראשון היה שיעור מערכתי וקהילתי, ומאז התבססה בנו ההבנה שההתמודדות עם נגיף הקורונה תימשך לפרק זמן לא ידוע. בחודשים האחרונים נדרשו הקהילות לבצע התאמות במענה החינוך החברתי-קהילתי. השגרה הנוכחית מביאה עמה אתגרים נוספים ושונים בהשוואה לסגר הקודם, וביניהם: חוסר ביטחון לגבי היכולת שלנו לשלוט בהתפרצות הנגיף, תחושת חוסר וודאות מתעצמת ומתמשכת, תחושת ייאוש, חרדות, דאגות, בידודים שחוזרים על עצמם, ילדים מבודדים, חולים בקהילה, ריחוק פיזי, התמודדות אינטנסיבית של ההורים עם הילדים ועתיד כלכלי לא ברור.

המפגש הראשון היה וובינר משותף ל"שבילים" ו"פרדס-מרכז לחינוך ערכי" ועסק בתפקיד אנשי החינוך ביצירת חוסן חינוכי-קהילתי, תוך יצירה של קרקע יציבה עבור בני ובנות הנוער, בחינת האופן המיטבי להגדיל את מעגל השותפים של אנשי החינוך בקהילה ואיך רותמים אנשים נוספים לטובת הילדים ובני הנוער על ידי יצירת רשתות חברתיות חדשות בקיבוץ. 

המפגש השני היה בנושא "בית הספר של החיים" - מענה חינוכי של הקהילה ועל ידי הקהילה, אשר מקדם את הלמידה של בני הנוער והילדים בקיבוץ בעזרת אנשי הקהילה. במפגש הוצגו שני מודלים חדשים שפותחו בקיבוץ חצור ובקיבוץ עין שמר. מנהלות החינוך של הקיבוצים, שירה רום מחצור ועידית יוקר קמיניר מעין שמר, הסבירו את היוזמה הקיבוצית והרחיבו על אופן ההפעלה וכיצד גויסה הקהילה לטובת המענה החינוכי.

המפגש השלישי עסק ב"דרושים חולמות/חולמים" - תוכנית חברתית-ערכית שהיא תוצר של שיתוף פעולה בין "שבילים", מחלקת שנת שירות ומחלקת ביטחון בתנועה הקיבוצית. מטרת התוכנית היא להכין את בני הנוער לשנת השירות ולשירות משמעותי ומיטבי בצבא. בהמשך למפגש זה, הוקם צוות המשלב מדריכי נעורים, נציגי מועצות, מנהלי חינוך וצוות "שבילים" אשר יעסוק בהתאמת התכנים לשכבות י'-י"ב בזמני קורונה או שגרה אחרת. הצוות כבר החל להיפגש ולעבוד, ובקרוב יתקיים מפגש זום נוסף להצגת תוצרי הצוות. 

חשוב להדגיש כי במציאות בה אנו נמצאים, כאשר השגרה הכי ודאית שיש היא חוסר הוודאות, כאשר התוכנית החינוכיות מתבססת בעיקר על עוגנים חדשים שנבנים תוך כדי תנועה, וצוותי החינוך מתמודדים עם מציאות מורכבת וחדשה שאין לה תקדים במדינה, אנו עוסקים ביצירת פתרונות למען מערכות החינוך - הגדלת מעגל השותפים בקהילה, בחינת המשאבים השונים אשר עומדים לרשות הקהילה, מיפוי צרכים של ההורים, הילדים ובני הנוער ועוד ועוד.

תקופת הקורונה המתמשכת מציבה בפנינו אתגרים חדשות לבקרים. התמשכות המשבר הבריאותי והצרכים ההולכים וגדלים, הביאו את שירותי הדם של מד"א למצב של מחסור משמעותי במנות דם. מקומות עבודה שבעבר ערכו התרמות דם נמנעים מכך בימים אלו (וגם מרביתם סגורים או שמגיעים אליהם רק מקצת מהעובדים), וגם האפשרות של בנק הדם לקיים מבצעי התרמה במקומות ציבוריים השתנתה בהתאם למגבלות הקורונה.

מאז ומתמיד נהגו רבים מהקיבוצים לבצע אצלם ימי התרמה, אולם שעת משבר זו מחייבת הערכות ומאמץ נוספים להרחבת מעגל התרומה. שיתוף פעולה שנוצר בין שירותי הדם של מד"א, אגף צעירים ומעורבות בחברה ומחלקת בריאות ורווחה בתנועה הקיבוצית, הוביל למבצע התרמה נרחב הקורא לקיבוצניקים לבוא ולתרום מנות דם ככל הניתן לשם הצלת חיים. המבצע יצר מוטיבציה גבוהה בקרב קיבוצים ששנים לא תרמו דם, והוביל גם להתרמות נוספות בטווח זמן מיידי גם בקיבוצים שתרמו רק 3 חודשים קודם לכן. בעקבות המבצע נרשמו מעל 40 קיבוצים להתרמה והיד עוד נטויה!

עדי רמות, ממחלקת בריאות ורווחה בתנועה הקיבוצית, ציינה: "אני גאה בקיבוצים הרבים שנענו לקריאת המצוקה של שרותי הדם ובטוחה שעוד רבים יעשו כן בעקבותם."

"בעקבות המחסור והירידה המשמעותית במלאי הדם עם פרוץ הגל השני של התפשטות נגיף הקורונה, קיבלתי פניה מעדי רמות שמסרה לי שבתנועה הקיבוצית ערים למצב הדם וברצונם להרים את הכפפה ולתרום", מספר ליאור אלטמן, מנהל מערך התרמות הדם הארצי של מגן דוד אדום. "שיתוף הפעולה הייחודי עודד עשרות קיבוצים, שחלקם תורמים באופן קבוע וחלקם האחר הצטרף למעגל בעקבות המבצע. אני מברך על שיתוף הפעולה עם התנועה הקיבוצית - הערבות ההדדית היא נר לרגלינו, כעם וכארגון, ועל כך נתונה תודתנו."

בנק הדם כשמו כן הוא, אולם אורך חייה של מנת דם הוא 35 יום בלבד ולכן יש צורך להתרים כל השנה, ובתקופת הקורונה הצורך רק הולך וגובר. חשוב לזכור שפעילות בנק הדם מותרת לפי הכללים וההנחיות בתקופת הקורונה. כל אדם בריא מגיל 18 (או מגיל 17 באישור הורים) ועד 60 יכול לתרום, וכל תרומה מסייעת ל- 3 אנשים. מערכת ייצור הדם באנשים בריאים משלימה את החוסר שנוצר בעקבות התרומה בתוך יממה, ותרומת הדם מעניקה סיפוק אדיר לתורם.

דניאלה לבנסארט, מרכזת הפורום פונה לקיבוצים: "העשייה של הפורום לא באה להחליף את העשייה של כל קיבוץ וקיבוץ באזור שלו. מדובר ברובד נוסף המאפשר לנו להשתמש בכוח המשותף שלנו כדי לייצר שינוי ולהניע תהליכים. אנחנו רוצים אתכם איתנו, וקוראים בזאת למנהלים ולמנהלות- צרפו את הקיבוצים שאתם עומדים בראשם, ולחברות ולחברים - בקשו מהקיבוצים שלכם להצטרף לפורום. היכולת לשתף פעולה הופכת את השלם לגדול בהרבה מסך חלקיו. העשייה הזו הפכה רלבנטית יותר מתמיד על רקע משבר הקורונה, שברור לכל, שמעבר למשבר בריאותי וכלכלי, חשף והציף משבר מנהיגותי חריף".

כך למשל בזכות הפורום קמה המכינה הקדם צבאית הראשונה של התנועה הקיבוצית. מכינת רעות, שבראשה עומד דן ורדי. 60% מהחניכים במכינה הם מהפריפריה, מרקעים מגוונים, וכולם עוברים חוויה מעצבת, והכנה לשירות משמעותי וחיים אזרחיים תורמים. השלוחה הראשונה של המכינה פועלת בקיבוץ יחיעם, והשנה, על אף כל הקשיים והאתגרים, קמה שלוחה שניה של המכינה בראש הנקרה.

לבנסארט מוסיפה: "השנה, כנגד כל הסיכויים, הפורום הצליח לעמוד בכמעט 100 אחוז מיעדי הגיוס, זאת בזכות היותו רשת המורכבת מחברים רבים, ולא גוף אחד או קרן. על אף הזמנים הקשים הקיבוצים עמדו בהתחייבותם לפורום, נתנו כל אחד את חלקו וביטאו את הכוח הגלום בשיתוף פעולה. חלק מקסמו של הפורום הוא בכך שאין ארגון, אין מנגנון ואין תקורות. 

כדי להצטרף, קיבוץ נדרש רק לקבל החלטה על הצטרפות, ולאשר בתקציבו תמיכה בגובה 10,000 ש"ח (יש קיבוצים שמעבירים סכומים גדולים יותר, וזה מבורך) – המועברת ישירות לפרויקט שהפורום - באמצעות האסיפה - החליט לתמוך בו".

בשיטה הפשוטה והרזה הזו, הצליח הפורום לגייס עד כה 600,000 ₪, והשאיפה היא - אפילו בצל משבר הקורונה להגיע למיליון ש"ח. 

עופר, שיצר וביים את הסרט, זכה בפרס הגדול בסך 40,000 ₪ ולמחמאות רבות מהשופטים שנימקו את זכייתו: "אפוס תיעודי רחב יריעה שמשרטט באנושיות ובמבט אוהב וסקרן את היווצרותו והתפוררותו של חלום אוטופי, פראי ושנוי במחלוקת - קומונה משפחתית בלב יער ברזילאי מרהיב ביופיו. סרט נפלא שצולם, נערך ובוים בכישרון רב אשר אינו מפסיק להפתיע, לרגש ולהאיר שאלות..."

בשיחה בין פריימן לבמאית והמפיקה טל ברדה, חברת הנהלת הפורום הדוקומנטרי בישראל, באתר האינטרנט של הפסטיבל, הוא אמר: "לפני שש שנים כשהתחלתי לצלם את הסרט בברזיל הרחוקה לא העלתי בדעתי שההקרנה שלו תהיה באון ליין, אבל זה מאפשר ליותר אנשים לצפות בו, ויש בזה גם משהו טוב."

"הסרט נקרא לעזוב את גן עדן לא סתם, יש לזה משמעות מאד עמוקה. יש מחיר שמשלמים על מגורים בצורה כזאת של קומונה, ואנחנו מכירים את הקיבוצים כאן, וגם על זה מדובר בסרט. בכל סרט בוחרים במה מתמקדים וכאן היה 15 ילדים ועוד הרבה דמויות וכל אחד הוא עולם ומלואו, וזה היה לא פשוט.
האמנתי בסרט הזה מההתחלה, עוד לפני שהיה לי כל מימון. שמעתי את הסיפור והחלטתי שאני פשוט עושה את זה".

על מה הסיפור ועל מה הסרט – צפו ותדעו.

דרישות התפקיד:

• חיבור לשליחות ולערכים של חברה משותפת.
• כישורי מנהיגות והובלה חברתית.
• ניסיון בניהול מערכות מורכבות ויכולת ליצירת שיתופי פעולה.
• יחסי אנוש טובים ויכולת מוכחת בהעצמת עובדים.
• ייצוגיות ציבורית בארץ ובחו"ל (כישורי נאום, שכנוע ותקשורת בן אישית).
• חיבור לבעלות של הארגון – התנועה הקיבוצית, חבצלת והשומר הצעיר.
• יכולת פעולה בזירה רב תרבותית
• חבר/ת קיבוץ, איש/ת תנועה – יתרון.
• רקע וניסיון בפעילות ציבורית.
• יכולת להוביל תהליכים אסטרטגיים וניסיון מוכח בבניה של תהליכים ארגוניים.
• ידע וניסיון בניהול תקציבים גיוס כספים ועבודה עם תמיכות ממשלתיות וקרנות.
• כושר הבעה בכתב ובעל פה בעברית ובאנגלית – חובה, ערבית – יתרון.

משרה מלאה (100% משרה), כניסה לתפקיד ברבעון הראשון של 2021, הרואים את עצמם מתאימים לתפקיד מוזמנים להציע את מועמדותם.המשרה פתוחה לנשים וגברים כאחד. המתאימים/ות בלבד יקבלו פנייה חוזרת.

נא לשלוח קו"ח עד ליום 12/11/20, למייל:  kerens@givathaviva.org.il  

למען הסר ספק אין לראות בפרסום זה מכרז, הפרסום והליך הבחירה אינם כפופים לדיני מכרזים.

" שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה: רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה."

שיר השירים, פרק ח' פסוק ו'

מרכז "שלהבתיה". ירושלים של שנות ה-50. משנת 1956 עד שנת 1967, המכון הפיני הפעיל במיסיון בית-ספר ופנימייה לילדים יהודים. המתחם שנמצא עדיין ברחוב שבטי ישראל, כלל בזמנו גם את בית הבישופ ברחוב הנביאים 25. בין קירות האבן הירושלמית, תחת חלונות מקושתים ואיקונוגרפיה נוצרית אוונגליסטית, נפתח ונסגר פרק בסיפור החיים של אמו של אליקו, יחד עם אחיו ואחותו הגדולים. מלווים בנזירה הם הלכו יחד את רחוב הנביאים, אמא ושני ילדיה הקטנים, עד למיסיון שם הילדים העבירו שנים מילדותם.

בית השיטה. כעבור חמישים שנים ויותר. במבנה נטוש ומיועד להריסה, לאורך חודשים של עבודה ועם צוות של אנשים וילדים, מוקם סט צילום. דלתות נבנות, ציורים נתלים, קירות נצבעים, עד לשחזור לא בהכרח נאמן למציאות, של המיסיון בו קורות משפחתו התגלמו לפני כל כך הרבה שנים. שמיכת החום הכבדה של העמק מתפוגגת בכניסה לחלל, אל תוך קרירות ירוקה ולא אישית של הקירות וצלחות הפלסטיק. העמל הרב מתכנס למוזיאון הזיכרון של משפחתו בירושלים.

כל תמונה שצולמה בסט היא פנטזיה חולמנית של דבר שהיה, גם אם לא בדיוק כך. זיכרון או פצע שאליקו חובש ברחמנות. תהליכי חשיפה, גילוי והסתרה בנופים נורדיים. צילום אחרי צילום נערמים לתל של אירועים מורכבים, שחזורים לא מדויקים, שבילים מתפתלים בין חדרי זיכרון מעומעמים של אמו, אחיו ואחותו.