כל מה שמעניין בתנועה הקיבוצית ובקיבוצים - בניוזלטר השבועי

אלה ימים קשים לעולם. אלה ימים קשים לאדם. אנחנו, שהתרגלנו להיות מסוגלים להגדיר בעיות ולפתור אותן בפרק זמן סביר, מגלים את גבולות יכולתנו. "המורה" – נגיף קטן (5 מיקרון) מלמד אותנו את גבולות הכוח.

אלה ימים קשים למדינה ולאזרחיה. לאחר שנים ארוכות של שיווק המציאות ואריזתה במשפטים נוצצים, אנו מגלים לפתע שלא תמיד יש תשובות ולא קל לייצר פתרונות בהבל פה. כל כך רצינו להאמין... כל כך השתדלנו לחשוב ש"קצת מאמץ, וקצת חוסר נוחות... והנה אנחנו חוזרים לשגרתנו המבורכת". לא קרה!

אי הוודאות המדעית וחוסר ההכרות עם האיום החדש שהופיע בחיינו הביאו לפרשנויות שונות והפוכות של המצב וכולנו נסחפנו להאמין שהרע מכל כבר מאחורינו, והתחלנו כבר לסכם... ובכן – מסתבר שלא כך!

אלה יהיו גם ימים קשים לתנועה הקיבוצית ולקהילות הקיבוציות. "הקיץ הזה נראה די אבוד" החלטות הממשלה נראות לחלקנו מנותקות מן הצורך האמתי וחסרות פרופורציה. אולי. אבל אנחנו ציבור שומר חוק, ואנחנו נקיים את ההחלטות והצווים הללו, גם אם אנחנו מתפוצצים מתסכול. זהו אירוע שונה. למעלה מ-100 קיבוצים כבר "פגשו את הקורונה בחצרם" בחולים, בנדבקים מאומתים ובלמעלה מאלף מבודדים. להערכתי, המספרים ימשיכו ויטפסו בימים הקרובים, ואחר כך ההתפרצות תרוסן... והם יתחילו לרדת. הכלכלה הקיבוצית שנפגעה פחות בגל הראשון תעמוד בפני אתגרים ייחודיים איתם טרם התמודדנו, כך גם מערכות הערבות ההדדית, המהוות את אחד היתרונות הבולטים ביותר של הדרך הקיבוצית.

החיים בכפר, בפריפריה, מרחיקים אותנו מן האזורים האדומים, מערכות החינוך שלנו יצליחו במקום שאחרים מתקשים, הקהילות הקיבוציות כבר הוכיחו את עמידותן ואני משוכנע שביחד נצלח גם את האתגר העכשווי. בהרבה דבקות, בהרבה נחישות ובהמון סבלנות. "על הדרך" נמצא גם את דרכנו הייחודית לסייע למצוקותיהם של ציבורים אחרים, הזקוקים לעזרה ובכוחנו לסייע. לא אכנס לדוגמאות, הן רבות, ואנחנו לגמרי שם.

הציבור הישראלי מתחיל להכיר בייחוד שלנו. הביקוש להיקלט בקיבוצים הגיע לשיא של כל הזמנים, נצטרך לשנס מתניים ולבנות ולבנות ולבנות. ואחרי שהוירוס יודבר במוקדם או במאוחר, נעמוד חסונים יותר לקדם את ההזדמנויות הגלומות בעתיד, והן רבות.

האיומים כאן, האתגרים רבים, יחד נעשה ונצליח!

• כל מי שהיה במגע ישיר עם חולה מאומת – פחות משני מטר ל-15 דקות לפחות.
• אנשים השבים מחו"ל

מה זה מעגל שני?

אותם אנשים שהיו בקשר ישיר עם חולה מאומת. חולים אלא יעברו בדיקת מטוש על פי הנחיות משרד הבריאות, המידה ויפתחו תסמיני מחלה, תעשה הבדיקה מיידית.

מה זה מעגל שלישי?

הורים ואחים שנמצאים בבידוד אך לא היו במגע עם חולה מאומת. הם אינם מדבקים ויכולים לחזור לעבודה ולמסגרות ללא בדיקה אלא אם פתחו תסמיני מחלה.

מה עושים עם ילד שצריך להכנס לבידוד?

אחד ההורים צריך להיות עם הילד בחדר נפרד, רצוי שירותים נפרדים, אותו הורה למשך כל זמן הבידוד.

למה הכוונה בבידוד משפחתי?

שני ההורים עם כל ילדיהם נשארים בבידוד בבית. לא יוצאים אלא לקניות וטיפול רפואי.

גל הקורונה הראשון אפשר לכולנו את הפקת הלקחים, הלמידה המערכתית וההבנה עד כמה מערכת חינוך המקיימת שגרה חשובה וחיונית לכלל הקהילה, מתוך המחויבות להפעילה על בסיס ההנחיות המתעדכנות.

מצורף מודל לקיבוצים ולמערכות החינוך הפועלות במסגרת קהילתית (*למעט מערכות הפועלות על פי תכנית של "גני ובית ספר של החופש הגדול" וכקייטנות פרטיות). המודל מדגיש את חשיבות ההיכרות עם החקיקה לשעת חירום המתעדכנת מעת לעת, כמסגרת מחייבת, את ביסוס ההיערכות הקהילתית ומיפוי האמצעים שיאפשרו את קידום המטרה וקיום השגרה הקהילתית.

בימים הקרובים נקיים מפגשי זום למנהלי חינוך ומנהלי קהילות להצגת המודל וללמידה מהניסיון המצטבר בקיבוצים השונים - עקבו אחר הפירסומים ונשמח שתצטרפו כצוות קהילתי.

אגף חינוך כאן אתכם ועבורכם בכל עת!

בואו נשמור ביחד על שגרת חיים בטוחה ובריאה.

והנה שוב מצב. אז מה זה עכשיו? חירום? שגרה? סגר פתוח? פתוח אבל אסור?

גם הפעם יכול נוכל!! על מה מבוססת הערכתי זו??

ד"ר אורי בן נשר מונה 6 סעיפים  היוצרים במשותף חוסן תפקודי הנדרש לפרט או לארגון: 

• מסגרת של מודעות ומתן משמעות ערכית לאיום או למצב הדחק.
• רצון או צורך לתפקד גם במצב חירום ולהתמודד עם האתגר.
• מיקוד שליטה פנימי ורצון של הפרטים להשפיע על עתידם ולעצב אותו בכוחות עצמם.
• אמונה ביכולת ההתמודדות והרגשת מסוגלות.
• גיבוש, לכידות וזהות קהילתית.
• מחויבות, נחישות והתמדה – נכונות לחתור ליעדים וכושר סיבולת.

בחודשים האחרונים חמשת הסעיפים הראשונים באו לידי ביטוי בקיבוצים רבים, הם נגזרים ממרכיבי הזהות הקיבוצית שלנו בשגרה ובחרום. בסעיף הגיבוש הלכידות והזהות הקהילתית ראינו מופעים מרגשים מדן ועד אילות, במרכז ובפריפריה, ואלו ימשיכו להתבטא במקומותינו גם הלאה. החיסון אמנם טרם נמצא, אבל לנו חיסון ייחודי משלנו, מודעות של בית ודרך, לכידות וזהות של קהילה קיבוצית במיטבה, רצון ויכולת להתמודד.

צלחנו את הגל הראשון גם בזכות עבודה קשה וסיזיפית של רבות ורבים. עכשיו, כשהמצב שוב משתנה, עכשיו הזמן לסעיף השישי – להמשך ההובלה בנחישות ובהתמדה, מתוך מחויבות.

מהיכרותי עם רבים ממלאות וממלאי התפקידים זה מה שמאפיין אתכם.

1. משחקי דרך: סימני דרך, חפש את המטמון ועוד – לפי קבוצות של עד 20.
2. משחקי חידונים על אנשי הקיבוץ: זהו את הילד (שהיום הוא מבוגר) בתמונה, מי עובד באיזה מקום עבודה וכדומה.
3. שיעורי ספורט בחוץ עד 20 איש – 20 דקות. באופן זה המדריך/כה יכול/ה ללמד 3 קבוצות במשך שעה (קצת יותר אם מחשבים החלפה כל 20 דקות)
4. לוח בדיחות וחידות: ניתן להוסיף כל הזמן. החוויה היא מעצם ההליכה ללוח לראות מה חדש.
5. סיורים בשדות רגליים או באופניים – עד 20 איש.
6. הקמת שידור רדיו מקומי בהנחיית אנשי הקיבוץ -כולל בחירת מוזיקה, ראיונות ועוד.
7. ייסוד או חידוש פינת הטיפים להתמודדות עם השלכות הקורונה.
8. חלוקת זרעים לגינות הפרטיות ומעקב לאורך הקיץ על הצמיחה בגינות (תודה לנורית מנהלת התרבות בקיבות ארז).
9. בניית פינות משחק וטיפוס בחצרות הבתים (תודה לאביאל מנהל התרבות בקיבוץ משואות יצחק).
10. פתיחת מועדונים – מועדון הספר הטוב, מועדון הסרט הדוקומנטרי וכדומה, כל מועדון עד 20 איש. הקסם: לאחר ההקמה מופעל על ידי אחד מחברי המועדון.

יש לכם עוד רעיון מעולה? בקיבוץ שלכם הייתה פעילות מוצלחת?

שלחו לנו ועזרו לנו להרחיב את הרשימה.

במקביל לתהליך בחינת ההיתכנות של הרפסודיה, התגבשה תפיסה הממליצה למנהלי החינוך והמדריכים לתכנן את תוכנית החופש הגדול כך שתתבסס על משאבים מקומיים ופעילות פנים קיבוצית, מבלי לצאת החוצה או להיפגש עם קבוצות אחרות. כל זאת היה בתחילת חודש יוני, והיום אנו רואים שקבלת ההחלטות והצפי למה שנוכל לעשות היה מדויק. גם היום, סבורים באגף חינוך כי אין אפשרות לבצע אירוע בסדר גודל כזה, כאשר ברור שהשמירה על הנהלים תפגע באופן מהותי בעבודה החינוכית ואף תפגע בעבודה השנתית של המדריך עם הקבוצה. על מנת לתת מענה לצורך במפגש ארצי וליכולת להרגיש חלק ממשהו גדול יותר שנקרא "התנועה הקיבוצית", יצרו באגף פעילות ערב-לילה המיועדת לשכבות שבשנה הבאה ירכיבו את השכבה הבוגרת של חברת הנעורים י'-י"ב, ויהיו המובילות של מערכת החינוך החברתי. כדי ליצור אירוע חינוכי מסוג זה הוחלט ליצור מעגל שותפים פעיל עם השטח, וביחד לדייק את צרכי הנוער ומה ייתפס עבורו כמשמעותי בקיץ שונה זה. פעילי אגף חינוך יזמו מפגשי זום עם מנהלי החינוך ומדריכי הנעורים, ומשם יצאו לדרך עם צוות מצומצם הכולל מדריכי נוער אשר נותנים משוב וממקדים את הפעילות שנבנתה על מנת שתתאים בצורה הטובה ביותר לבני הנוער. 

אנו מזהים את הרצון של צוותי החינוך לתת תחושה ש"עסקים כרגיל" וניתן לקיים פעילויות מסורתיות להן חיכינו כל השנה. זהו בדיוק מקומם של מנהלי הקהילות ומנהלי החינוך לוודא שהצוותים מקדמים תכנית חינוכית ערכית המשלבת הנאה, גיבוש וכיף ושומרת על בריאות הילדים, הנוער והצוות. באמצעות "משימה בלתי אפשרית"  נוצרת הזדמנות קהילתית לתת במה משמעותית לנוער להראות את יכולותיו. אנו ממליצים שמנהלי הקהילה יחברו לפעילות השיא את רכז התרבות, יפתחו את מחסני הציוד למיניהם ושהפעילות תשודר בערוצי התקשורת המקומיים על מנת שחברי הקהילה יכירו את ההזדמנות לחיבורים שיחזקו את הקהילה וחוסנה, ועל הדרך - יצירת גאוות יחידה וזכות להשתייך לבית הקיבוצי.

חשוב לציין כי גם פעילות כמו זו, בתוך שטח הקיבוץ, צריכה להיות בהלימה להנחיות משרד הבריאות והמשימות יותאמו להנחיות גם ברגע האחרון.

פיזרו, שהבטיחה את מקומה במשחקים הפראלימפיים בטוקיו שנדחו ל-2021, נחשבת לאחת הספורטאיות הפראלימפיות המפורסמות והגדולות ביותר בהיסטוריה הישראלית. 

סיבוך בלידתה הוביל את ענבל לשיתוק בגפיה התחתונות, אך כבר בגיל 5 החלה להתאמן בשחייה ומגיל 11 השתתפה בתחרויות ארציות ובינלאומית ואף התנדבה לצבא ושירתה כמדריכת שחייה במכון וינגייט. ברפרטואר הבלתי נתפש של ענבל 9 מדליות פאראלימפיות. לאתונה (2004) הגיעה כשהייתה בת 16, ומשם חזרה עם מדלית כסף ומדלית ארד, מבייג'ין (2008) חזרה עם שלוש מדליות כסף, ומלונדון (2012) עם 3 מדליות ארד. בריו (2016) זכתה במדליית ארד אחת. בנוסף, לענבל 3 מדליות זהב, 7 כסף ו-2 ארד מאליפויות עולם, ו-3 מדליות זהב, 2 כסף ו-4 ארד מאליפויות אירופה.

במסיבת העיתונאים בה הכריזה על פרישתה אמרה ענבל בתרגשות: "השחייה היתה החיים שלי, במים הרגשתי שאני יכולה לעוף, ככל שהיה יותר קשה אהבתי את זה יותר. תמיד היה יחס ישיר בין מה שנתתי מעצמי למה שהשגתי. זה כבר לא כך. כבר אין ביכולתי להיות הספורטאית שהצבתי לעצמי להיות, כדי להיות נאמנה לספורטאית שהייתי, מתוך כבוד לספורטאית שהייתי ולספורט בכלל – היום אני מסיימת".

בעינינו מדובר באחת הספורטאיות מעוררות ההשראה במדינה, מודל לנחישות, אומץ, התמדה וניצחון רוח האדם. אוהבים אותך ענבל ומאחלים לך בהצלחה רבה בהמשך הדרך, בכל אשר תפני ומקווים שתמשיכי להעניק לעולם השראה ואת האומץ להעז, לחלום ולהגשים. תודה!

תיאור התפקיד:

1. ליווי מדריכי הגרעינים של התנועה הקיבוצית במהלך המסלול (החל משנת השירות ועד לשחרור הגרעינים).
2. גיבוש צוותי הדרכה ששכבתיים סביב תוכן חינוכי ורעיוני בנושאי משימה, קבוצה והמשכיות.
3. הובלת תחום מנהיגות משתתפי המסלול, ליווי הקמת מוסדות הובלה של הגרעינים עצמם.
4. הובלת תהליך תוכן סביב הגשמה והמשכיות כקבוצה משימתית

דרישות התפקיד:

1. חברות בקבוצה שיתופית או קיבוץ.
2. בוגר/ת מסלול הנח"ל- יתרון.
3. בעל/ת יכולת בניית תכנים והובלת קבוצה חינוכית.
4. בעל/ת יכולות ניהול והובלת צוות.
5. ניידות גבוהה

כפיפות: מנהלת מסלול הנח"ל (רכזת מעגל הקבוצות).

הקף משרה: 50%

התחלה מיידית