כל מה שמעניין בתנועה הקיבוצית ובקיבוצים - בניוזלטר השבועי

צוותי החירום וההנהלות חברו לעבודה משותפת. ממלאי התפקידים כולם יצרו את מעגלי השותפים וביחד עם מתנדבים רבים יצרו מענה שלם לצורכי הקיבוץ לעת חירום, תוך התאמות ושינויים בהתאם לצרכי הקיבוץ ובהתאם להנחיות משרד הבריאות. 

איך ממשיכים?

הקורונה עדיין כאן, אמנם לא לתמיד, אבל לא נפרדת כל כך מהר. אנחנו נדרשים להתארגנות לקראת שגרת קורונה מתמשכת ומשתנה - וזה מאתגר מכל הבחינות.  "במשבר הזה מומחיות מתבטאת לא כיישום של ידע קיים  אלא כיכולת רב תחומית ללוש ידע קיים ולפתח ידע רב תחומי חדש במטרה להתמודד עם המצב הייחודי...  הכלי המשמעותי ביותר בהתמודדות עם המגיפה ומגוון השלכותיה הוא ביצוע צעדים שונים, בחינת השפעתם ולמידה מתמדת" (מתוך המאמר "מסגרת קינפין - איך מסווגים אי ודאות").

מרכיבי "קהילה קיבוצית במיטבה" נכחו בהתארגנות ובחירום, המשימה של כולנו היא למנף את היכולות הקהילתיות ואת מעגל השותפים ביצירת שגרת קורונה קהילתית מיטבית בטווחי זמן שונים.

בטווח הבינוני והארוך - צוות תנועתי רב מערכתי מפתח "מפת דרכים" לקיבוץ, המשלבת ניתוח כלכלי, היבטים ומשמעויות חברתיות קהילתית ודיוק משפטי, שתוכל להוות בסיס לדיון בכל קיבוץ וכלי עזר לימים הבאים ליצירת מתווה לאסטרטגיית חזרה לשגרה מלאה, בשלבים ובהתאם להנחיות הממשלה. הצוות פונה לממלאי תפקידים מקיבוצים שונים בתחומים השונים, כדי שישתתפו ויסייעו ביצירת הכלי.

ההתמודדות עם מגפת  הקורונה היא אתגר יוצא דופן בעוצמתו. אתגר למדינה ואתגר לעולם כולו. עד הרגע הזה, עמדנו במבחן בצורה מעוררת השראה. כל חוזקותיו של הקיבוץ באו כאן לידי ביטוי. עם זאת, צפויים לנו עוד זמנים לא פשוטים ואיומים מורכבים. המשימה המוטלת על כתפינו היא לשמר את יתרונו היחסי של הקיבוץ לאורך ימים ושנים, לזהות את מרכיבי החוסן הייחודי שלנו ולשמור עליהם מכל משמר, לעתיד לבוא.

עם זאת, ניתן לזהות מספר מוקדי פגיעה משמעותיים:

1. הקשה שבהם בענפי התיירות והאירוח ובמיוחד בקיבוצים שכלכלתם נשענת בעיקר על ענפים אלו.
2. בקיבוצים עם כלכלה מהודקת שאין להם רזרבות לשעת משבר.
3. בחלק מענפי התעשייה.
4. בקיבוצים שהשקיעו ערב המשבר ונקלעו למצוקה תזרימית.
5. בתחום הפרנסה – עובדים שפוטרו או הוצאו לחל"ת, ובפרט כאלו שאינם מקבלים דמי אבטלה..

התמשכות והעמקת המשבר, שאינם הכרחיים אך בהחלט אפשריים, ועלולים לגרום להמשך שיתוק הפעילות הכלכלית - טומנים בחובם אתגר משמעותי ללא מעט קיבוצים ועלולים לדרדר את חלקם למצוקה ממשית.

פעילות אגף כלכלה:

אגף כלכלה ממשיך לעסוק בפעילות השוטפת במידת האפשר, אך עיקר הפעילות מופנית להתמודדות עם המשבר, בשני ערוצים:

1. מעקב אחר קיבוצים במצוקה וסיוע לקיבוצים שיקלעו למשבר.
2. התאמת התכנית הכלכלית של הממשלה לקיבוצים כך שהקיבוצים לא יופלו לרעה, וזכויותיהם וזכויות חבריהם לא יקופחו. בפרט, אנו עוסקים בהחלת הסדר המענק המיוחד לעצמאים גם על חברי קיבוץ זכאים, בהתאמת הסדר הסיוע הישיר לעסקים שנפגעו לקיבוצים, בקבלת הלוואות מהקרן לעסקים קטנים ובינוניים גם בקיבוצים נזקקים ובקבלת המענק המיוחד בסך 500 ₪ לילדים, מבוגרים ואחרים - לכלל חברי הקיבוץ הזכאים.

לעצרת לזיכרון השואה והגבורה הנערכת מדי שנה בקיבוץ יד מרדכי עם נעילת אירועי השואה נוהגים להגיע קהל רב של ניצולי שואה ובני משפחותיהם, בני נוער, בכירי המדינה, אנשי סגל דיפלומטי, חיילי ומפקדי צה"ל, אנשי זרועות הביטחון ואלפי אזרחים מכל קצוות הארץ. השנה בשל המגבלות שודרה העצרת המוקלטת מוקדם יותר, בלילה שבין שני לשלישי בערוץ 13. הנשיא ראובן ריבלין נשא דברים והדגיש את חשיבות זיכרון השואה גם בימים בהם העולם מתמודד עם משבר הקורונה. "במלחמת העולם השנייה התאחדו אומות העולם, נלחמו נגד הנאצים וניצחו אותם, גם בימינו אלה התאחדו אומות העולם למאבק משותף נגד הקורונה וננצח אותו", אמר. בטקס נשא דברים גם יו"ר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית, אברהם דובדבני. לדבריו, "הסולידריות היהודית חובקת עולם ועל מדינת ישראל מוטלת האחריות להמשך קיומו של העם היהודי". כמו כן, הובאו דברים בשם מפקד מרד גטו ורשה, מרדכי אנילביץ', והמשורר אבא קובנר. בעצרת ציינו 75 שנים לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ.

עצרת הנעילה של יום הזיכרון לשואה ולגבורה בלוחמי הגטאות  היא מסורת בת 71 שנה. משנת 1949, בה נוסדה העצרת, ראשונה מסוגה בעולם, ועד היום, המסורת הזו לא נעצרה. השנה, בעקבות מגפת הקורונה עלה לראשונה החשש שהעצרת תבוטל. אך ביוזמת  ביוזמת בית לוחמי הגטאות, מועצה אזורית מטה אשר והתנועה הקיבוצית היא שודרה בצורה וירטואלית למאות אלפי צופים ברחבי העולם. בעצרת שודרו דבריהם של נשיא המדינה ריבלין ונשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות. 

העצרת הציגה את היסודות מהם בנויה תרבות הזיכרון, כשהפעם הדליקו את המשואות נציגים שונים בחברה הישראלית: הדיל מזעל - אחות מהמרכז הרפואי לגליל בנהריה שטיפלה בעשרות חולי קורונה ואף נדבקה במחלה; חניכי תנועות הנוער, יונתן שטיין – מחנך, בן לוחמי הגטאות, נכדה של ניצולת השואה ואשת החינוך דורקה שטרנברג; ד"ר משה שנר, היסטוריון, בן לפרטיזנית ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות . בטקס השתתפו גם הזמרים ארקדי דוכין, רוני דלומי ומאיה אברהם.

הדיל מזעל, אחות במלר"ד (מחלקה לרפואה דחופה - חדר מיון), בת 33, נשואה +3, במקור מהכפר הבדואי ערב אל-ערמאשה הסמוך לגבול עם לבנון, גדלה בעיר רמלה ומתגוררת עם משפחתה בקיבוץ אילון שבגליל. היא עובדת כאחות במרכז הרפואי לגליל מזה ארבע שנים. לאחרונה חלתה בקורונה, החלימה וחזרה לעבודתה ביום ראשון השבוע. הדיל נבחרה להדליק משואה לזכר חסידי אומות עולם, בני משפחת מצקביץ', שסיכנו את חייהם כדי להציל ילדה וחמישה מבני משפחתה. לקריאה מורחבת על הדיל: לחצו כאן.

בחלק מקיבוצים קיימו טקס משודר ובחלק מהקיבוצים המשתתפים הצטלמו בביתם, ובקיבוצים אחרים צולמו המשתתפים באולפן, מועדון או באנדרטה (תוך הקפדה ושמירה על הכללים והנהלים) - במקרים אלו, נערכו הקטעים לכלל טקס שלם אשר ישודר בערב יום השואה בערוץ המקומי.  

קיבוצים רבים נערכו לקיים את המסורת החשובה של ציון יום השואה והגבורה באופן קהילתי למרות האתגרים ומצאו דרכים ייחודיות לציון יום חשוב זה. ריקי רז ויעל לחיאני ממטה התרבות של התנועה הקיבוצית מציינות כי "למרות השהות בבית תחושת ה'ביחד' לא נעדרה מהטקסים" ומוסיפות כי "רכזות ורכזי התרבות שיתפו וסיפרו על מתכונת ההיערכות בקיבוצים: חלקם קיימו ראיון או עדות מצולמת להקרנה עם שורדי שואה מהקיבוץ או מחוצה לו, חלקם שיתפו בעדויות של ילדים שגדלו בצילם של שורדי השואה, דור שני ושלישי לשורדים ואף ישנם קיבוצים שבחרו לקיים פורמט דומה לתוכנית הטלוויזיה "סליחה על השאלה" וצילמו את בני הדור השני השלישי עונים על שאלות שלעיתים קשה לשאול".

יש קיבוצים שהעבירו את הטקס באמצעות חשבון זום הקיבוצי - בשידור ישיר וכדי למזער תקלות  ערכו חזרה גנרלית מבעוד מועד. הטקס יוקלט וישודר מאוחר יותר לטובת אלה שיהיה להם קושי להתחבר לזום באופן ישיר.

דבורה סניץ, רכזת התרבות הוותיקה מקיבוץ ברקאי מספרת על ההכנות ליום השואה: "פטריסיה (איילה ופלר) והצוות אשר מובילים את טקס יום השואה, יצרו טקס אשר מותאם לנסיבות בשנה זו ועם זאת מכבד את שורדי השואה ומשפחותיהם אשר חיים בברקאי. בטקס, אשר כותרתו 'קול הדורות: זיכרון אישי, משפחתי וקהילתי' -  לוקחים חלק חברים מהקהילה.

אחת הפעולות שויטקה יצאה אליה היא פיצוץ תחנות של טרנספורמטורים בעיר וילנה. בדרך לעיר היא נשאה את המוקשים עליה, וכאשר הם הגיעו לעיר הם הצמידו את המוקשים המגנטים לטרנספורמטורים. באותו לילה וילנה הייתה בעלטה. בדרך חזרה הם מוציאים כ-60 יהודים מקיליס –"מחנה קטן שבו רוכזו יהודים והתקינו פרוות לגרמנים. ויטקה הולכת עם היהודים האלה בדרך המסוכנת ליער, ובדרך היא מקבלת הודעה שיש פקודה האומרת שאסור יותר להביא יהודים ליער. ויטקה מחליטה להביא את הקבוצה ליער, למרות שהיא יודעת שיכולים להוציא אותה להורג על כך שהפרה פקודה. "אני החלטתי להפר פקודה מאשר לשלוח את היהודים חזרה." (עמוד 43)

בדבריה אומרת ויטקה: "חשוב לי לציין זאת, כי לא היינו אדונים ביער שלנו, אלא גדוד יהודי יחידי. קיימת איזו אגדה, שניתן להציל יהודים, ואנחנו נאלצנו להכריע בדילמה: האם להילחם או להציל יהודים".

ויטקה אכן לא ידעה פחד מהו והייתה יותר אמיצה מהרבה הרבה גברים. נזכיר עוד סיפור על כך שיום אחד פרטיזנים ליטאים אנטישמים התקיפו אותה ועוד שני בחורים פרטיזנים יהודים, ולקחו להם את הנשק. ויטקה, מבלי להתבלבל, לקחה את הסוס נסעה למפקדה ותבעה שיחזירו לה את הנשק וכך היה.

זהו סיפורה של חברת קיבוצנו ויטקה זיכרונה לברכה, אשר לא היססה לסכן את עצמה למען הסיכוי להציל יהודים ממוות ודאי למרות הסיכון הרב שבמעשה זה, לוחמת אמיצה שפוצצה לבדה רכבת גרמנית עוד בתקופת הגטו, היהודייה הראשונה שעשתה זאת. לאחר היציאה מהגטו ליערות ניווטה ויטקה לוחמים פרטיזנים ביערות רודניקי לפעולות קרביות, וכל שעשתה היה בצו מצפונה ועל פי ערכיה המוסריים והערכיים.

הקהילות הקיבוציות התגלו בשבועות האחרונים במלוא יכולתן. מאידך, היו אלה ימים מאוד לא קלים מבחינת מערכת החינוך וההורים. מערכות החינוך נסגרו, הצוותים נשלחו לחל"ת והמשימה הקהילתית היתה לשמור על חבריה וחברותיה ובריאותם. 

המסמך המצורף לוקח בחשבון את השונות בין קיבוץ לקיבוץ ומכיר ביכולותיה של כל קהילה לקחת אחריות תוך רתימת שותפים והפעלת יצירתיות לטובת יצירת המודל הנכון למידותיה.

המודל נשען על יסודות החינוך והקהילה הקיבוציים, בראייה רחבה על מנת שיכילו מגוון רחב ככל האפשר של אפשרויות, תכנים ושותפים הפועלים במרחב הקיבוצי שלנו, שגרת קורונה יוצרת הזדמנות למצוא את השווה, המשותף והמחבר בינינו , דווקא בימים שבהם הריחוק הוא צו השעה.

המודל אינו נוסחה מדויקת, ועל כל קהילה למצוא את המתווה המתאים לה, לצרכיה ולרצונותיה על בסיס ארבע הנחות יסוד:

עולה שאלה האם ואיך מסבירים לילד מושגים וארועים שגם מבוגר מתקשה לעכל ולהבין?
נושא הזיכרון יכול לעורר מבוכה ורתיעה. לעיתים שיח על ימי הזיכרון יכול להיות עבור הורה מציף ומורכב, ולהביא לביטול או התעלמות מהשאלות של הילד. ישנם הורים הבוחרים לעבור ימים אלה ללא הסבר כלשהו לילדים. ילדים חשופים ליום זה ולסממנים שלו דרך הצפירה למשל, דרך תגובה (גם רגשית ולא תמיד מודעת) של ההורה ליום הזיכרון, דרך חלקי שיחה, תמונה מכתבה בטלוויזיה, ודרך האחים הגדולים. שהייה משפחתית הדוקה בימים אלה מגבילה את היכולת לסנן תכנים שילדים נחשפים אליהם.

כאשר ילדים פוגשים תוכן או סממן כלשהו, כדאי להתייחס לכך ובאופן מותאם. ילדים יכולים לעבד מידע ששמעו ולבטא אותו במגוון דרכים. בשאלה, ציור, אי שקט ועוד. תלוי בגיל, מזג ויכולות הביטוי של הילד. התייחסות למה שהילד מסוגל להבין, ומתן הסבר למה שהוא שומע, רואה וחש, יכולים לסייע לו. נוכחות מרגיעה ומארגנת חשובה ביותר.

באגרת כתבו השניים, בין היתר: "מאז חרב עלייך עולמך בלילה הקר של 4 בפברואר 1997 עם נפילתו של בנך קובי, ביחד עם 72 לוחמי צה"ל, באסון המסוקים, נרתמת למען כלל המשפחות השכולות.

ברגישות אך בעקשות רבה לא נחת מאז לרגע, ועשית לילות כימים למען אלו.

בין הפעילויות הרבות, ידעת לדאוג בצורה נחושה למען המשפחות השכולות בקיבוצים ברחבי הארץ, אשר הממסד לא תמיד ידע כיצד לטפל ולסייע להן בתוך צורת החיים הקיבוצית.

לאלו התווספה מלחמה פרטית – מלחמה בגבורה במחלה ארורה. נלחמת – ויכולת לה.

בשם המשפחות השכולות כולן ובתוכן אנחנו חברי המשפחות השכולות בקיבוצים, התנועה הקיבוצית וסניף יד לבנים הקיבוצי שלוחה לך ברכה גדולה על הבחרך להדלקת משואה".

איילה מינקר: "מטרת הערב היא לתת מקום ביום הזיכרון למגוון רחב של תחושות וחוויות, ולא להתמקד רק בחווית האובדן והשכול. היה לי חשוב ליצור ערב שמאפשר לכולם להיות שותפים בו ולא להשאיר את יום הזיכרון כשייך למשפחות השכולות בלבד".

כל דובר מביא את הזווית שלו על חוויית החיים מדינת ישראל בצורה אותנטית ופתוחה, כך שהצופים לא פעם מוצאים עצמם שותפים לחוויה ולתחושות.  

שילוב השירים עם החוויות האינטימיות שעולות, יוצר חיבור עמוק בין הדוברים ובין הצופים, חיבור שמזקק את החוויה הישראלית.

בין הדוברים השנה: תומר פישלר, מרמת השרון, ישים זרקור על הווי הלוחמים הייחודי בתקופת שירותו בלבנון כחייל וכמפקד, רינת שפרן, מקיבוץ שניר תספר החוויה שלה ביום היציאה מלבנון, כקצינת אגף מבצעים של אוגדה 91 (עוצבת הגליל), אייל כהן, מחיפה, שיספר על התחושות שלו כסרן במילואים, חמוד אבו חיה, מבית ג'אן, על התחושות הקשות, סביב מותו של אחיו במהלך שירותו הצבאי בשנת 2000, איילה מינקר, מקיבוץ ניר יצחק, תשתף בחוויית החיים בעוטף עזה, עינת עובדיה, מפתח תקווה, תדבר על התחושות האימהיות סביב לידת בן בישראל

הצופים יוזמנו לשיר בביתם יחד עם איילה מינקר שתוביל את הערב בשירה ועומר קינן על הקלידים (ניתן יהיה להוריד מצגת מסודרת עם מילות כל השירים). בין השירים המוכרים, אשר מהווים חלק מרפטואר השירים הישראלי, תשיר איילה גם את השיר 'שישאר בינינו' שנכתב על ידי אחיה שנהרג באסון המסוקים בשאר ישוב בשנת 1997 והולחן על ידי יוני רכטר. השיר נכתב כמילות פרידה מחבריו בסוף י"ב. ניתן להאזין לשיר בקישור: https://youtu.be/3cLY2LN5xaE

האירוע ישודר בדף הפייסבוק של 'בין הקולות - משיר אישי לסיפור קהילתי'

למרות המצב רבים מאיתנו ממשיכים לצאת לעבודה בחוץ וחוזרים הביתה מאוחר. ואז, לא תמיד יש מי שיעזור, ועד שמתארגנים לצאת לקניונית, לכלבו, למינימרקט או פשוט לצרכניה, מגלים שאיחרנו את המועד ושעות הפעילות כבר הסתיימו.

האם המשלוחים הגיעו לחצר הקיבוץ? כן! האמת שכבר די מזמן התרגלנו להזמין אוכל מוכן מהעיר הקרובה, אבל מה בנוגע להזמנת מצרכים און ליין? מנייר טואלט ועד ירקות טריים, משוקולד פרה ועד לחם שיפון? האם לא הגיע הזמן להתקדם?

אנו מזהים שאחד השינויים שיביא איתו משבר הקורונה הוא עליה בשירותים און ליין, וזו גם ההזדמנות של החברה הקיבוצית ללכת צעד קדימה, ולאמץ פתרונות נוחים ונגישים שמקלים גם על התושבים וגם על נותני השירותים. יושבים בבית, נכנסים למחשב או לטלפון הנייד, בוחרים מוצר, רואים מה יש במבצע, לוחצים להזמנה וזהו זה.

למידע נוסף, צרו קשר עם חברת אפקט מערכות שפיתחו מוצר חדש בשם כלבוליין, המותאם בדיוק לימים אלה. הם גם נותנים חודש חינם להתנסות, הטמעה והדרכה צמודים - info@effects-systems.com  או 054-220-9086