כל מה שמעניין בתנועה הקיבוצית ובקיבוצים - בניוזלטר השבועי

התפרצות נגיף הקורונה ממשיכה להפגיש אותנו עם מצב חדש ולא מוכר: מחלה לא ידועה שתוצאותיה אינן ברורות עדין. קצב האירועים לא נתפס, אין מקום ל"סמוך" ולאלתורים ואנו נדרשים לקבלת החלטות בעולם חסר ודאות. האתגר המובנה הוא ההתמודדות עם הפחדים המובנים במציאות דינאמית של אי וודאות כשהעוגן הרציונאלי היחיד הקיים הוא מילוי אחר הנחיות משרד הבריאות כלשונן.                

במצב הזה באים לידי ביטוי הערכים המרכזיים של הקהילות הקיבוציות הרב-דוריות שנדרשות להכריע בדילמות  רגישות הנוגעות בערבות ההדדית ולעיתים אף בסוגיות כלכליות.

ממה שקורה בשטח אנו רואים שהקיבוצים מוצאים את הדרך להתמודד עם האתגר החדש ובכולם ישנה הציפיה מהחברות ומהחברים, מהתושבות ומהתושבים לנהוג באחריות: למלא אחר ההנחיות, לדווח על בידוד עצמי לאנשים האחראים על כך בקיבוץ, לגורמי המועצה ולמשרד הבריאות.

רכזי האזורים, אגף חברה (מחלקת בריאות, מטה התרבות), אגף חינוך, אגף צעירים (מחלקת המתנדבים) ואגף כלכלה - כולנו כאן לתת תמיכה עזרה וסיוע כל אחד בתחום שלו על מנת שנעבור את התקופה הלא פשוטה עם הרבה יצירתיות , שמחה ובריאות.
 

העולם כולו, ומדינת ישראל בתוכו, חווים בימים אלה משבר קשה באמת. משבר בריאותי, המתגלגל במהירות לכדי משבר כלכלי חריף.

המשבר הזה חושף כמה אמיתות בסיסיות על חיינו בעולם המערבי, כמו למשל העובדה כי רובה של הכלכלה המערבית, כיום, היא "כלכלת מותרות", והעובדה כי הצמיחה הכלכלית המדהימה שחווה העולם מקורה בצריכת מוצרים ושירותים ש"אפשר גם בלעדיהם".

כאשר מופיע איום אמיתי וחמור (כמו למשל נגיף הקורונה, והשלכותיו) האנשים נוטים להתכנס לדברים הממשיים והחשובים באמת. פתאום מתברר שיש כמה דברים חשובים בהרבה מהגרסה המעודכנת של הטלפון הסלולארי או מחופשת הסקי באלפים.

בהתמודדות הקשה עם הבלתי נודע ועם איומים חיצוניים מבהילים, אנחנו חוזרים אל הבסיס. אל הצורך להגן על עצמנו ועל בני משפחתנו, אל ההכרח לספק קיום כלכלי ליקרים לנו, אל הצורך הנפשי בתחושת מוגנות ובמערכות שיעשו הכל, ה כ ל בעבורנו ובעבור היקרים לנו.

זו יכולה להיות שעתו הגדולה של הקיבוץ. המערכות הכלכליות והקהילתיות שלנו אינן בנויות בכדי להשיא את רמת החיים, הן אינן "מפנקות" ומתקשות להתמודד מול "כלכלת המותרות" או "תפנוקי העיר", אך הן מערכות ביטוח מעולות לדברים החשובים באמת.

הקהילה הקיבוצית, בקיבוצים המתחדשים, ובוודאי בקיבוצים השיתופיים, מסוגלת לספק לנו, חברי הקיבוצים, שכבת הגנה נוספת, משמעותית מאוד, שאינה בנמצא ליחידים או לקהילות מגובשות פחות. רובנו לא בחרנו בקיבוץ מן הטעם הזה, אך זהו תוצר לוואי מעולה שבמעולים.

אני מבקש לקרוא להנהגות הקיבוצים ולצוותי הצ"חי, לזהות את ההזדמנות שבאה עם המשבר. אני מציע להבליט ולהדגיש את עצמתה ויכולותיה של הערבות ההדדית שאנחנו מקיימים בכל ימות השנה, בעת המבחן בה אנו נמצאים.

אל תהססו ליזום ולהפעיל מהלכים בלתי שגרתיים המחדדים את היתרונות הללו. והכל, כמובן, במגבלות החמורות ותוך ציות מלא להנחיות משרד הבריאות.

אני מבקש לאחל לחברי הקיבוצים כולם ובפרט לצוותי הבריאות והקהילה, כי נצליח לצלוח את המשבר העולמי הקשה, בשלום, ונדע לצאת מצדו השני כקהילות מחוזקות יותר, סולידריות יותר ומכירות טוב יותר ביתרונות החשובים הגלומים בגישת החיים הייחודית שלנו.

שנהיה בריאים

ניר מאיר

בקיבוצים רבים התארגנו מתנדבים כדי ללוות את המבודדים ולדאוג להם לארוחות, לקניות בכלבו והבאת תרופות חיוניות ואפילו למשלוחי ספרים מהספרייה. בנוסף לזה, ביוזמת יעל אייזנר, מנהלת מחלקת חיילים בודדים, קיבוצים המפעילים חד"א יעזרו לחיילים בודדים הנמצאים בבידוד בקיבוצים סמוכים עם ארוחות סדירות.

בשמת בן-ארצי האחראית על החיילים הבודדים בקיבוץ מלכיה מספרת:" שישה חיילים בודדים שעלו מאירופה במסגרת גרעין צבר בקיבוץ מלכיה, נמצאים בבידוד. צוות הגרעין, הנהלת הקהילה, צוות צחי והמשפחות המארחות נמצאים לצידם לאורך כל הדרך. קהילת מלכיה נרתמה ומידי יום נשלחות ארוחות חמות, פינוקים ומשלוחי מנות. גם מברעם, הקיבוץ השכן נרתמו לעזור ולשלוח פינוקים לחיילי הגרעין. אני מקבלת פניות מתושבי המקום מכל חתכי הגילאים, כולם רוצים לעזור.אפילו מהמועצה שלנו, (גליל עליון) קיבלו המבודדים משלוחי מנות. מרחיב את הלב שהקהילת מלכיה פינתה מקום בלב ובשטח לחיילים הצעירים שירגישו שזהו ביתם, גם בימים שכאלה. כן כן ציונות בקיבוץ. מצב רוחם של החיילים טוב ותודה לכל המתעניינים".

בקיבוץ גבעת-ברנר כמו בקיבוצים ובישובים הסמוכים, הוכנסו כל תלמידי תיכון "ברנר" לבידוד בשל נער חולה בקורונה שהיה בבית הספר.

שולה אופיר, יו"ר הוועד המקומי בגבעת ברנר מספרת: "אצלנו היו מהתחלת הבידוד כמעט 180 נערים וחברים בבידוד בסך הכל – 165 מבית הספר ועוד משפחות שחזרו מחו"ל.  חברי וחברות הקיבוץ התגייסו להכנסת ארוחות למבודדים, בבתי הילדים הצעירים הכינו להם מאפים, ובספרייה דאגו למשלוחי ספרים למבודדים. כמובן שיחד עם זאת היינו עם ה"אצבע על הדופק" לראות ולשמוע מי צריך מה ואיך אפשר עוד לעזור להם"

אבי בלין, מנהל הקהילה בקיבוץ הוסיף כי "מתנדבים מחלקים עוגות למשפחות המבודדות בקיבוץ, אוספים עבורן את הדואר ורוכשים עבורן מצרכים".

בדבריו התייחס מאיר לחוסן התזונתי של ישראל בימי משבר כמו שאנו מתחילים לחוות כעת: "כבר יותר מעשור, מאז עלה נתניהו לשלטון וניסה בכל כוחו לחסל את החקלאות הישראלית, ולצערנו זכה ל"הצלחה" לא מבוטלת, אנחנו מזהירים מהרגע שבו לאזרחי ישראל לא תהייה תוצרת חקלאית טריה בשל סגירת גבולות המדינה".

 במסיבת עיתונאים שנערכה ביום רביעי בנושא ההיערכות הכלכלית להשלכות נגיף הקורונה, בה השתתפו שר האוצר, שר הכלכלה, נגיד בנק ישראל ומנכ"ל משרד האוצר, אמר ראש הממשלה נתניהו כי ''אנחנו נבצע הקלות ליבואנים בהכנסת סחורות לארץ, לא יהיה מחסור של חומרי גלם בתעשייה בישראל משום שיש לנו את אותה יכולת שתיארתי עכשיו. כמובן יש שאלה של אספקה באוויר, ואנחנו נעשה כל מה שצריך כדי לאפשר את הדבר הזה. אנחנו מגייסים את הגורמים הדרושים כולל חיל האוויר וחברות תעופה ישראליות עבור זה''. בתגובה לדברים, תקף מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר את מדיניות הממשלה ואמר: "אתה יכול להבטיח את המשך היבוא החקלאי? איך אפשר להבטיח הבטחות כאלה במציאות של היום? מי רוצה לקנות גבינה מאיטליה או דג מסין לחג הפסח? החקלאות הישראלית בקושי רב שרדה את ימי שלטונך. שבענו מהבטחות ריקות מתוכן ומצ'קים ללא כיסוי. איפה הדגים שרצית לייבא מסין לפסח? מי ייקנה אותם? איפה העגבניות שאתה ורמי לוי רצתם לייבא מטורקיה? מי ייקנה אותם?''.

לפני מסיבת העיתונאים התקיים כנס חירום של ראשי המועצות המקומיות וראשי הארגונים החקלאיים בישראל בהשתתפות שר החקלאות, צחי הנגבי, בצל משבר הקורונה. בכינוס הוצגו נתוני האמת של מצב התוצרת החקלאית בישראל, מהם עולה כי היא עונה כרגע על כמות הצריכה. יחד עם זאת, יש לצמצם את התלות בייבוא ולהגדיל את התפוקה המקומית, בכדי להבטיח את ביטחון המזון לאזרחי ישראל. 

מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל אבשלום (אבו) וילן: "משבר הקורונה חשף בפנינו את הצורך המשמעותי בחיזוק התוצרת המקומית ואספקת המזון לאזרחים ומקביל את היעילות והנחישות שיודעת מדינת ישראל להפעיל בשמירה על בטחון הציבור. הגיע הזמן לפעול בצורה אחראית ונחושה גם בנושא החקלאות הישראלית שנמצאת פסע ממשבר עמוק שממנו כבר לא תהיה דרך חזרה, רגע לפני שנאבד את יכולת האספקה העצמית שלנו שהיא  קריטית לעיתות משבר ולמדינה שנמצאת במצב בטחוני מאתגר בכל עת.״

יו"ר התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים, יעקב בכר, אמר לשר הנגבי בכינוס החירום: "במשך עשור, אם לא יותר, החקלאות הוכתה שוק על ירך כמעט בכל פרמטר. כתוצאה מכך הבנו שצריך לחוקק חוק שיבטא את הזכויות שלנו וההתיישבות מיסדה חוק חקלאות על דעת כולם. יש טיוטא מסודרת לחוק שתבטיח שלא נמשיך להילחם בכל פקיד ממשלה - תובילו את חקיקת חוק החקלאות. בגלל המכות שספגה החקלאות ופתיחת הייבוא באופן פרוע, חלק ניכר מהתצרוכת המקומית תלויה בייבוא, לא כי לא ניתן לייצר אלא בגלל שהפסיקו לייצר וענפים שלמים צומצמו. צריך לעשות בדק בית אמיתי בממשלת ישראל."

סגן ניצן אלקון גדלה והתחנכה בקיבוץ קריית ענבים שליד ירושלים. היא למדה בתיכון ליד״ה בירושלים שם הרחיבה ביולוגיה, כימיה ותנ״ך. אחרי התיכון בחרה לדחות את הגיוס בשנה ולצאת למכינה הקדם צבאית ״רבין״ בחיפה, ולאחר מכן החליטה להתגייס לקורס חובלים. את קורס החובלים סיימה כאישה היחידה, מתוך 12 נשים שהתחילו אותו. היא תשמש כקצינה ימית ותפקד בכלי המלחמה של זרוע הים. "אחרי ציפייה כל כך ארוכה, שנתיים וארבעה חודשים, סוף־סוף זה הגיע", אמרה סגן אלקון, "בתחילת הדרך היה קושי פיזי, אבל לאט־לאט מסתגלים. כל מפקד שמקבל חיילים לידיים מחזיק בהמון אחריות. תפקידי יהיה לנווט את הספינה בים ולדאוג לכשירות שלה. אני אחראית לבטיחות של עצמי, של החיילים שלי ושל הספינה. אני מאמינה שלנשים יש מקום ראוי בקורס, אני לא הראשונה ובטח לא האחרונה שמסיימת אותו. כולם דחפו אותי קדימה. בסופו של דבר אתה נמדד לפי היכולות שלך. מי שמתאים - מצליח".

סגן יוני אביאני גדל בקיבוץ כפר עזה, למד בתיכון ״שער הנגב״ והרחיב פיזיקה ורובוטיקה. לפני הגיוס עשה שנת שירות של קק״ל דרך התנועה הקיבוצית שם התעסק בחקלאות, הדרכת טיולים והתנדבות עם ילדים בעלי מוגבלויות. אחרי שנת השירות התגייס לקורס חובלים.

סגן דותן בן-דור מקיבוץ מירב, גר בילדותו שנה במרוקו ושנתיים בדרום אפריקה. הוא למד בתיכון ״שדה אליהו״ והרחיב פיזיקה ומדעי המחשב. לפני הצבא היה בישיבת ״אלי״ במעלה אדומים והתגייס לקורס חובלים.

אני סגן ניצן אלקון, ובשבוע שעבר סיימתי את קורס החובלים במחזור 140 אחרי כמעט שנתיים וחצי מלמדות ומחשלות.

כשקיבלתי מיונים לקורס חובלים, חקרתי על התפקיד והרגשתי שמצאתי מקום שמתאים לי בדיוק. תמיד רציתי להיות לוחמת ומפקדת בשירות הצבאי, והנה עמדה בפני הזדמנות לשרת בתפקיד שמשלב בין השתיים, ובנוסף מציב בפני את מגוון האתגרים המיוחדים של שירות בים. במהלך הקורס נותרתי לבד מכלל הבנות שהתחילו את המסלול, מה שהפך את הקורס למאתגר אף יותר.

כשנשארתי האישה היחידה בקורס, לצד החששות, ראיתי הזדמנות גדולה להתפתחות אישית. התמיכה האינסופית שקיבלתי מחבריי לקורס ומהצוות הפיקודי סייעה לי מאוד ודחפה אותי קדימה, ולצד זאת רכשתי עצמאות, כוח רצון ונחישות שהפכו אותי למי שאני היום. 

חשוב לי למסור לבנות שרוצות להתגייס לקורס חובלים שיעזו לחלום בגדול, ושאם רק יאמינו בעצמן הן יכולות להשיג כל יעד ולכבוש כל פסגה. החוויה שלי בקורס המחישה לי כמה זרוע הים מוכנה וזקוקה לקצינות, מפקדות ולוחמות איכותיות על כלי השיט וביחידות הלוחמות השונות. אני מקווה לראות עוד הרבה חובלות מצטרפות לשורותינו בשנים הקרובות, ותורמות מהיכולות שלהן למדינה.

אני מרוצה מאוד מהמסע המדהים שעברתי ולא יכולה לחכות להתחיל את השירות שלי באח״י יפו. אני אסירת תודה על כל רגע בקורס, גם הרגעים הטובים ובעיקר הרגעים המאתגרים יותר - מהם למדתי הכי הרבה. והכי חשוב, אני גאה לקרוא לעצמי חובלת בזרוע הים.

את המחזור הנוכחי סיימו 35 בוגרים שמייצגים מגוון אמיתי ואיכותי של החברה הישראלית, ובתהליך יפה ומרגש נפתחו אחד לשני ומצאו את המכנה והבסיסים המשותפים לשיחה ביניהם, כשהמובילים ביניהם הם ערכי הרעות והשאיפה לצדק. אם רק נעיף מבט על נוכחות החניכים מדרום הארץ נמצא שתי חניכות מבאר שבע, חניך ממושב ניר ישראל, חניכה מקיבוץ בארי ועוד חניך מאשקלון. יחד הם הורידו מחיצות ולמדו להכיר ולאהוב גם את השונים וגם כל אחד את עצמו, כמו שאמרה חניכה אחת בשיחת הסיכום "למדתי לאהוב את עצמי".

גם התוצאות בטווח הקצר של המכינה ניכרות – בחצי השנה הזו חידשה ביחד עם קהילת יחיעם את יום העלייה לקרקע, בו יצאו לצעדה, בדחיפת חניכי המכינה, בה השתתפו 200 מחברי קהילת יחיעם ובנוסף חניכי ובוגרי מכינת רעות – מה שהם מקווים שיהפוך להיות מסורת. במחזור הזה העצימו גם את הקשר והמעורבות עם יחיעם. חניכי המכינה התנדבו בגני הילדים, פגשו את ילדי כיתות א'-ו' בבית הספר היסודי בו ה לומדים, עזרו למרכזון הצעיר והפעילו בעצמם את המרכזון הבוגר. החניכים הקימו מקלט מוזיקה ביחד עם בני נוער מהקיבוץ ונפגשו על בסיס שבועי גם עם ותיקי הקיבוץ.

בזכות כל הפעולות הללו, כמו גם הגברת המפגשים עם הנהגת הקיבוץ וימי עיון בבית התנועה הקיבוצית, החניכים נחשפו לרעיון הקיבוצי, וכ-70% מהם העידו על כך שהם מרגישים זיקה לתנועה הקיבוצית והרעיון הקיבוצי ו-90% מתוך החניכים רואים את עצמם חיים ומעורבים בקהילה בעתיד.

החניכים הראשונים של המכינה יתגייסו כבר בשבוע הבא, כשעד סוף חודש אפריל כולם צפויים להתגייס לצה"ל ללא יוצא מן הכלל – 100% גיוס. נאחל להם מעל במה זו הצלחה בדרכם, שירות תורם ומשמעותי וכמובן שישמרו על עצמם.

דן ורדי (פלך), מנהל המכינה: "כל הפרויקט הזה לא היה מצליח להתרומם ללא גב חזק ומשמעותי של התנועה הקיבוצית ואגף צעירים ומעורבות בחברה בהובלת עפרי רביב, העידוד מצד המועצה האזורית מטה אשר והתמיכה והנכונות לעזרה, סיוע ועצה טובה של הנהגת יחיעם – ירון פוקס ועידן רז, זמינותו של ישי רדל ותמיכתו הבלתי-רשמית של רז דגן, רכז התרבות."