כל מה שמעניין בתנועה הקיבוצית ובקיבוצים - בניוזלטר השבועי

ברק, נשוי ואב לשלושה, הלך לעולמו לאחר מאבק קשה על חייו והותיר אחריו משפחה כואבת ואבלה. הוא נכדם של מייסדי קיבוץ גינוסר, ספורטאי, חבר הסגל האולימפי בתחום הקיאקים ומחנך דור העתיד בתחום. 

דנה לופן, אלמנתו של ברק, סיפרה על האהבה הגדולה לבן זוגה ועל החלומות הגדולים שהיו להם לגבי קיבוץ גינוסר בו גדל והתחנך: "בכל פעם שאנחנו מגיעים לבית המדהים של ההורים של בעלי, שאני כמו בת להם, רואים אנשים שהם בלב שלי, ויודעת שהם בלב של ברק. היה לנו ברור שנבנה פה את הבית ואני יודעת כמה זה שימח אותם והם חיכו לו. זה היה צריך לקרות בקרוב. היו לנו חלומות גדולים ביחד".

"ברק יישאר איתנו לנצח, אנחנו נשמור על המשפחה שלנו, לא נוותר, לא נשכח", ספדה לו אמו, בהירה. "כמה שהוא היה חזק זה לא עזר, הפגיעה היתה כל כך קשה. אני הייתי בטוחה שהוא מספיק חזק, אבל זה לא עזר. בן זקונים, ילד לתפארת, אבא מסור, מאמן, איש חינוך".

פעילות ופעילי התנועה הקיבוצית וחברות וחברי הקיבוצים ברחבי הארץ שולחים את תנחומים למשפחת לופן ולבית גינוסר כולו בשעה קשה זו. אנו אתכם באבלכם הכבד.

לאחר שנתיים בהן המעטנו כולנו לחגוג את ליל הסדר ביחד, בפסח הקרוב שבים הקיבוצים למסורת האירוח. התנועה הקיבוצית חברה לארגון הסיוע "לב אחד" והוציאה קול קורא לאירוח לליל הסדר בקיבוצים וגם בסדרי פסח משפחתיים ברחבי הארץ. מוקד הסיוע לפליטים של "הג'וינט" ומשרד הרווחה הוציא הודעה לכלל הפליטים הרשומים במאגרי המידע הקיימים, ועשרות משפחות אכן ביקשו להתארח בליל הסדר אצל עשרות קיבוצים ומאות משפחות שנרשמו לארח את המשפחות מאוקראינה ורוסיה.

עפרי רביב, ראש אגף צעירים ומעורבות בחברה של התנועה הקיבוצית: "אנחנו שמחים שגם השנה הקיבוצים יפתחו את דלתם ולבם במטרה לסייע לעולים החדשים ולפליטים מאוקראינה ולחגוג ביחד את  ליל הסדר. זוהי מצווה אנושית לחבר בין מי שאין לו איך או עם מי לחגוג, ובין קיבוצים ברחבי הארץ. אני רוצה להודות לשיר גורן ומוריה איילון-שחר שהוציאו השנה את המבצע לפועל". 

האירוע נפתח בברכה לכבוד החג של מנהלת רשת הצעירים בתנועה, רותם שניצקי, ו"בהעברת מקל" בין נחשון אלוני, הרכז היוצא של בוגרי הרשת ומאיה לב שהחליפה אותו בתפקיד. לאחר מכן נערכה פעילות להיכרות וחיבורים בין הבוגרות והבוגרים ושיחה על תפקידה ומקומה של הרשת, כיצד התכניות בהן הם השתתפו ומשתתפים תורמות להם וכיצד הם רואים את החיבור שלהם לרשת הצעירים כמנוף לעשייה, ליוזמה ולמנהיגות צעירה בקיבוץ, באזור ובמדינה בכלל.

בהמשך הערב פגשו הצעירים והצעירות את שלמה למפרט, פעיל חברתי וקהילתי שהקים את עמותת ״עושים שכונה״ הפועלת לחיבור של שכונות במעמד סוציו-אקונומי נמוך עם מתנדבים מכל רחבי הארץ ויוצרת חיבורים וגשרים בין אוכלוסיות בחברה הישראלית. המיזם המצליח, שהתחיל משיפוץ מקלטים שכונתיים והקמת גינות קהילתיות, תופס תאוצה ותורם לבניית קהילות מקומיות. שלמה סיפר איך לוקחים בעיה בחברה ופועלים על מנת לשנות אותה, איך משלבים בין קבוצות בחברה הישראלית ויוצרים חיבורים המובילים לפיתוח מנהיגות, ללקיחת אחריות וליוזמה מקומית.

רוצות ורוצים גם להצטרף אלינו לתכניות המנהיגות השונות ולרשת הצעירים?
מוזמנים.ות לעקוב אחרינו בפייסבוק – https://www.facebook.com/hareshetkz

אמנון מספר כי הוא מתעד את הלחימה באוקראינה, מאז שהחלה בחבל דונבאס ולוהאנסק שבמזרח המדינה, לאחר מהפכת מידאן וסיפוח חצי האי קרים בשנת 2014, כלומר, לאורך שמונה השנים האחרונות. עקב כך, הוא מרגיש באוקראינה כמו בביתו השני מבחינת היכרות עם האנשים החיים במדינה, ואף התגורר בקייב לתקופות קצרות במהלך השנים האחרונות. לכן, עוד לפני  שפלשו הרוסים לאוקראינה היה לו ברור שהוא חוזר לשם, גם אם לא תהיה לו עבודה. "האנשים והמקום עצמו קרובים לליבי מאוד, הרבה מעבר להקשר הצילומי/תיעודי", הוא אומר לנו.

מה גורם לך ללוות את המצב באוקראינה כל כך הרבה שנים?

"תחושה ברמה מסוימת שהמדינה הזו היא סוג של בית שני בשבילי. המשפחה שלי בחלקה, מצד אמא שלי, מהכפר וורצקי - על הגבול בין רומניה לאוקראינה - כך שיש לי גם חיבור משפחתי למדינה. זאת יחד עם כל העבר של מלחמת העולם השנייה, השואה והעם האוקראיני של אז וזה של היום, שלדעתי האישית הוא שונה בתכלית מהתקופה האפלה ההיא".

מה אתה יכול לספר לנו על העם האוקראיני וההתמודדות שלו עם הפלישה הרוסית?

"אני מוריד את הכובע בפני העם האוקראיני. מה שהם עוברים ועוד יעברו, לצערי, במלחמה הזו אלו דברים שאנחנו פה בישראל כיום לא יכולים בכלל לדמיין. אורך הרוח שלהם מדהים אותי כל פעם מחדש,ֹ האחווה והיכולת להתלכד יחדיו כנגד אויב שמאיים לכבוש ולשעבד אותם הן בלתי רגילות. למרות כל הקשיים הם מראים אומץ לב ורוח לחימה ללא פשרות. האוקראינים לא ייכנעו לעולם, לא משנה כמה הרוסים יפגיזו ויהרסו להם את המדינה. הם ימשיכו להילחם גם מתוך החורבות וההריסות, כי הם נלחמים על המדינה שלהם, על האדמה שלהם ועל העתיד שלהם".

כיצד מתמודדים עם כל המראות הקשים שרואים שם?

"אני חושב שעצם זה שגדלתי בלינה משותפת די עוזר לי למעשה להתמודד עם החוויות והמראות הקשים. הקיבוץ של פעם לימד אותנו שאין אינדיבידואל או רגש שלך כבנאדם פרטי, אלא רק הקהילה והיכולת שלך לתרום ולהיות חלק ממנה. כשאתה גדל בצורה כזו, ברמה מסוימת אתה נחסם רגשית (לדעתי האישית כמובן), מכיוון שזו הדרך הכמעט יחידה להתמודד עם צורת חיים שכזו, לטוב ולרע. זה הביא אותי להיות מי שאני כבנאדם, לעשות את מה שאני עושה בחמש עשרה השנים האחרונות, וככל הנראה, כן, גם עוזר לי להתמודד עם הדברים שראיתי וחוויתי, לא רק באוקראינה, אלא גם במקומות אחרים בעולם בהם אני מצלם, כמו גם בישראל".

הבחירה להגיע לעמק המעיינות נולדה מתוך רצון להתוודע לתהליכי הצמיחה המרשימים שהובילה המועצה בעשור האחרון, שהיו מלווים בפעילות אינטנסיבית בתחומי הפיתוח הקהילתי. הסיור נפתח ביום רביעי (6.4) במרכז עידן טכנולוגי, במפגש עם מנהל אגף קהילה בעמק המעיינות, איתמר מטיאש, שהציג את המועצה ואת מודל האיתנות הקהילתית שפותח באגף ומשמש כלי משמעותי לליווי הישובים. איתמר הדגיש את האמון כגורם מפתח עבור איתנות מועצתית ויישובית, ואכן - מושג זה המשיך ללוות את הקבוצה לכל אורך הסיור.

לאחר סיור במרכז, שמהווה מקום מפגש חינוכי-קהילתי לחינוך ויזמות בתחומי הטכנולוגיה, המשיכו המשתתפות/ים לקיבוץ כפר רופין. בפאב המקומי - הסנדלריה ההיסטורית שהפכה ביוזמה קהילתית התנדבותית לפאב – שמעו על תהליך מרשים של צמיחה והתחדשות בקיבוץ שנמצא "בסוף העולם", ושלמרות אתגרים כלכליים וגאוגרפיים מתאפיין בקהילה מגוונת, פעילה ומעורבת בצורה יוצאת דופן, שהופכת את "הרוח הכפר רופינית" לאבן שואבת לנקלטים ומקור לאיתנות קהילתית. משם, לטירת צבי לשיחה על תהליך איחוד הסטטוסים שהתקיים בקיבוץ בשנים האחרונות, ובמסגרתו נקלטו כבר עשרות משפחות מתושבי ההרחבה לחברות מלאה.

למחרת, נפתח היום במוזיאון בית שאן, עיר המחוז האזורית. מנהלת המוזיאון טלי אורן סיפרה על המקום ולאחר מכאן התקיימה שיחה עם אלעד ערמון משדה נחום, ממקימי ומובילי רשת "עירעמק" שמהווה פלטפורמה לחיבור ושיתוף פעולה בין נשות ואנשי העיר והמועצה. את חלקו האחרון של הסיור עשתה הקבוצה בסיור מודרך בשבילי ניר דוד ובשיחה במועדון על ההיסטוריה של הקיבוץ וההתמודדות המורכבת שעבר בשנים האחרונות סביב המאבק על נחל האסי. 

מפגש זה הינו המפגש השני שמתקיים השנה כחלק מתכנית ימי הלמידה לקידום צוותי מעורבות חברתית התנועה הקיבוצית ומיועד לכלל ממלאי.ות התפקידים בקיבוצים ולרכזי מעורבות חברתית בפרט.

המפגש יעסוק בפרויקטים החברתיים המתקיימים בקיבוץ מירב, בקיבוץ הדתי ובמ.א עמק המעיינות בתחומים שונים, יחל בסיור ב"בית בגלבוע", "בית מאזן" ו"חקלאות בגלבוע". בהמשך, עדי שגיא, מנהל צמיחה דמוגרפית ומעורבות חברתית בקיבוץ הדתי יספר על העשייה החברתית בקיבוץ הדתי ומיד לאחריו הילה קאופמן, מנהלת מחלקת הרווחה במ.א עמק המעיינות תספר על הפרוייקטים המתקיימים במועצה בתחום העשייה החברתית.

ציורי הנשים של חדוה מלר-ברזילי, שופכים אור על נשים אמניות לאורך ההסטוריה הישראלית, היוצרות באמצעות מילים את אומנותן. אמניות שלא חששו לבטא באופן פומבי ונחרץ אמירות, שעוררו עליהן ביקורת ציבורית ולעתים אף פגעו בפרנסתן. הבחירה בדמויות האמניות נעשתה לאחר עיון מעמיק בכתביהן, בדברים שנכתבו עליהן ובהסטוריה האישית שלהן. לתערוכה נבחרו אומניות אשר אמירתן חרגה מהמרחב הפרטי והאישי, אל הציבורי. הדמויות בתערוכה מיישירות מבט אל הצופה, כמרמזות על האומץ וההעזה הנדרשים מנשים אמניות לומר באופן ישיר את דעתן, גם אם הדברים לא היו תמיד מקובלים על האוזן הציבורית בתקופה בה הן נאמרו.

בכל יצירה בתערוכה משולבת תמצית האמירה של דמות האמנית המוצגת, ולידה יצירה מילולית שלה המאפיינת את אמריתה זו. פס הקול המלווה את התערוכה, נוצר גם הוא על ידי האמנית, מושמע בקולה, ומורכב מקטעי היצירות הנבחרות. באופן זה היא משאילה ליוצרות את קולה, ונותנת דגש נוסף קולי לאמירתן.

"חשוב לבחון את אמירותיהן של האומניות על רקע התקופה ההסטורית במדינת ישראל בה הן הושמעו", אומרת חדוה. דרך יצירותיה בתערוכה, היא מציעה להאיר פן נוסף ביצירתן של היוצרות שנבחרו לתערוכה, ולהכיר בהן כנשים אומניות פורצות דרך. התערוכה הינה חוצת גבולות ומחברת בין תחומי האומנות, המילולית המוסיקלית והחזותית.