כל מה שמעניין בתנועה הקיבוצית ובקיבוצים - בניוזלטר השבועי

בריג׳יט מלוא, אמו של רב-סרן נדב מלוא ז״ל משדה אליהו, מפקד פלוגה בחטיבת הצנחנים שנפל בשנת 1997 ברצועת הביטחון בדרום לבנון נפגשה לשיחה מרגשת עם הרמטכ"ל, רב אלוף אביב כוכבי. המפגש שודר בטקס ״שירים לזכרם״ ברחבת הכנסת, בהשתתפות ראשי המדינה וכוחות הביטחון, שהתקיים בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה ושודר בכאן 11.

בשיחה עם בריג'יט, סיפר לה רא"ל כוכבי על היכרותו עם נדב ז"ל: "את נדב הכרתי כשהייתי מג"ד 101. חיפשתי את האנשים הכי טובים שאני יכול מהחטיבה כדי שיבואו ויהיו מפקדי פלוגות בגדוד. קראתי לו לשיחה אליי ואמרתי לו שאני רוצה שהוא יהיה מ"פ בגדוד. הרגשתי איך האיש הזה כובש אותי". צפו במפגש המרגש בלחיצה על התמונה.

בשנה שעברה, נשאה בריג'יט דברים בטקס ההתייחדות השנתי באנדרטה לזכר חללי הקיבוצים, בהזמנת מזכ"ל התנועה, ואמרה בין היתר: "הבהרנו לחבריו של נדב מהאזרחות והשירות הצבאי שמבחינתנו אין מקום לרגשות אשמה כי אין אשמים במלחמה, כמו שאין טעם למסקנות בדיעבד. לעומת זאת, כדי להיות ראויים לנדב ולכל הנופלים עלינו לחיות חיים ערכיים ומשמעותיים. אין ספק, גם "מלחמה ללא שם" משאירה צלקות. אצל חלק הן הגלידו ואצל חלק הן ממשיכות לדמם. כולי תקווה שבזכות הרשתות החברתיות והלגיטימציה לדבר, לשאול ולהרגיש יוכלו הלוחמים למצוא שקט ושלווה לנפשותיהם".

אחד החיילים שהותיר אחריו שיר שזוכה כעת לביצוע הוא רב"ט יואב חרובי ז"ל. את שירו 'שיר הפרידות' הלחינה ומבצעת סמלת במיל' שיר זוארץ ועיבד והפיק אותו מוזיקלית עודד דוידוב (לחצו על התמונה לשמיעת השיר). שיר מספרת שהטקסט של יואב משך אותה מהשנייה הראשונה והיא קיוותה שאלו המילים שאותן תלחין.

יואב נולד בתל אביב בשנת 1947. תחילה עברה משפחתו ליגור, ולאחר מכן המשיך בקיבוץ החותרים עד לסיום לימודיו התיכוניים וקבלתו לחבר קיבוץ מן המניין. יואב היה פעיל בספורט ומגוון רחב של פעילויות בחטיבה, כגון הדרכה, ארגון מסיבות ועריכת העלון. הוא הרבה לכתוב, החל משירי ילדות, פזמונים למסיבות וחגים במשק (ולאחר מכן בצבא) וכלה במאמרים בהירי הגות שהביעו את חדות עינו ושכלו ונטייתו לזנוח מוסכמות ולפלס דרכו על פי מצפונו והבנתו. במשק עבד בשרברבות, בין השאר. 

בנובמבר 1965 גויס יואב לצה"ל, עבר טירונות וקורס מכי"ם והיה חייל גאה בגדוד 13 של גולני. הוא הרבה לכתוב מהשירות לחיה אהובתו ולמשפחתו. ב-17 ביולי 1967 נפל יואב בעת מילוי תפקידו ברמת הגולן והובא למנוחת עולמים בקיבוצו. איציק לחובר, בן דודו של יואב, סיפר השבוע בריאיון לרזי ברקאי בגל"צ כי יואב וחבריו שהו באוהל במובלעת שנכבשה חודש לפני כן מהסורים במלחמת ששת הימים, כאשר השתחררה ניצרה מהרימון שהיה בחגורתו. יואב הבין שהוא חייב להיפטר מהרימון על מנת להציל את חבריו ורץ החוצה מהאוהל אך לא הספיק לזרוק אותו לפני שהתפוצץ עליו והרגו. להאזנה לריאיון שקיים רזי ברקאי עם בן דודו של יואב והזמרת שביצעה את השיר: לחצו כאן.

בשנת 1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים, חיברה חברת קיבוץ בית השיטה דורית צמרת את השיר "החיטה צומחת שוב" בניסיון לתאר את תחושותיה ותחושות חברי הקיבוץ, את ההלם והכאב, מנפילתם של 11 מבני הקיבוץ במלחמה, מרביתם חבריה הקרובים.

השיר נכתב במקור עבור המקהלה הקיבוצית, "האשקולית", לטקס ציון שנה למלחמה, והולחן על ידי חיים ברקני. ב-1983 לאחר שזכה לביצוע של חוה אלברשטיין, זכה השיר לפרסום נרחב והפך לסמל המוכר כל כך של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

בצילום: טיסת כדורים פורחים מעל שדות עמק יזרעאל.

מאיה משרתת כחיילת במערך 'כיפת ברזל' וסיפורה מיוחד ומעורר השראה במיוחד. כשהוריה היו בערך בגילה הם עלו לארץ, חיו כאן מספר שנים ועזבו לוונצואלה בעקבות עבודתו של האב. לפני כחמש שנים המשפחה היגרה מוונצואלה לפרו - ארץ הולדתו של אביהן. בגיל 19 החליטה מאיה לבקר בארץ וללמוד עברית והגיעה לאולפן במעגן מיכאל. שנתיים לאחר מכן היא חזרה לאולפן שני בקיבוץ יחד עם אחותה הבכורה, תמי.

מאיה החליטה להתגייס לצבא על אף שחששה כי לא יגייסו אותה כיוון שעברה את גיל 20, נחישותה נשאה פרי והיא מצאה בית מאמץ נפלא בקיבוץ רמת יוחנן במסגרת תוכנית אימוץ החיילים הבודדים של התנועה הקיבוצית. היא נפרדה מתמי שעד אז הייתה צמודה אליה והחליטה להתגייס גם היא בעקבות אחותה הצעירה, אך עברה לקיבוץ להב בעקבות אהבה שפרחה לה עם בחור אותו הכירה באולפן. קראו עוד על הסיפור המיוחד של מאיה ותמי.

במסגרת מיזם "כנפיים", המשותף לסוכנות היהודית, קרן מיראז' וקרן היסוד, הטיסו את הוריה של מאיה לישראל על מנת שיוכלו להיות איתה בטקס בבית הנשיא, והם שהו תחילה בבידוד של שבועיים בקיבוץ להב שהתנדב לסייע להם בכל צרכיהם עד לפגישה המרגשת עם מאיה השבוע, שתועדה בכתבה ששודרה בחדשות 12.

עיתונאית 'הארץ', גילי איזיקוביץ, ראייינה את יעל גורי, גלעד מאירי וניסים קלדרון, וזמרי האופרה הישראלית בביצועים מיוחדים לשירים של חיים גורי, האיש שסיפורו האישי וסיפורה של ישראל שזורים כל כך עמוק זה בזה. האיש שכתב על הילדות שלנו, התקווה והכאב שמכירים רק מי שגדלו בארץ הזאת: "פנס בודד", "מעשה ביונה", "שירי לי שיר על תפוח", "באב אל וואד" ו"הרעות". לחצו על התמונה לצפייה. 

חשבנו שאין ראוי ממופע זה ליום העצמאות. עצמאות שמח!

שלכם, אנשי "צוותא"