כבר שלוש? הסתיים מחזור ג' במכינת רעות

ביום שני התקיים טקס זום בהשתתפות החניכים (בשתי השלוחות יחד), הוריהם (כל אחד בביתו), נציגי התנועה הקיבוצית, הקיבוצים המארחים, המועצה האזורית מטה אשר וכל מי שהיה מעוניין. בסך הכל כ- 400 צופים ומשתתפים שהיו מחוברים לכ-150 מחשבים ופלאפונים.

למחרת, יום שלישי, כל שלוחה יצרה "מסע בחיי המכינה": המשפחות נרשמו מראש בקפסולות לפי שעות והגיעו למכינה לשעה וחצי שכללו הופעות, שירים, דוגמה לשיעור ואימון וטקס קטן ואינטימי. יום רביעי הוקדש לפרידה אחרונה בקבוצות ומהצוות, וכלל את הבכי המסורתי בעלייה לאוטובוס.

אירועים אלו הם דוגמה קטנה ליצירתיות שנדרשה השנה – לקחת תכנית שמבוססת כמעט כולה על מפגשים אנושיים מגוונים, מסעות וטיולים ולשנות אותה כמעט מן היסוד בעקבות הנסיבות. זה נתן לצוות החינוכי הזדמנות מופלאה לצלול ולחשוב יחד מה הן המטרות העמוקות במכינה, לאן הם רוצים שהחניכים יגיעו ואיך הכי נכון בנסיבות הקיימות להביא אותם לשם.

כמה ציטוטים נבחרים של חניכים על התהליך שהם עברו השנה במכינה:

"ההתנדבות גרמה לי להבין שאני רוצה לתת בלי לקבל, שזה נותן מלא סיפוק ושארצה להתנדב ולעזור גם אחרי המכינה" - נתן טגאי, פתח תקווה.

"במכינה הרגשתי שנותנים לי מקום ושאנשים הראו את הצבעים האמיתיים שלהם – צבעים ממש יפים. פגשתי חברי אמת" - אורי פריד, תל-אביב.

"בהתחלה רציתי לפרוש, הרגשתי שזה לא אני, פחדתי מהמון דברים. היום אני יודעת שלא רק שזה מתאים לי, נולדתי להיות במכינה. זה הכי אני" - שירה אברג'ל, מושב מבועים.

"למדתי איך ללמוד לא רק בשיעורים, למדתי ללמוד מהאנשים שסביבי, מכל סיטואציה שאני נמצאת בה" - ליהי ממן, טבריה.
 

דן ורדי (פלך), ראש המכינה, מספר על התהליך החינוכי שאותו נאלצו להתאים השנה למגבלות הקורונה:

"בתחילת השנה קראנו מתוך הספר של אליהו רגב "הקיבוץ מת יחי הקיבוץ", ודיברנו על דרגות השינוי שנדרשות מאיתנו בתוך המציאות החדשה. ברגע שיצאנו מתוך תחושת הפספוס וההחמצה מהשנה הזו בה אי אפשר לעשות כלום, מצאנו את הכוחות להמציא את עצמנו מחדש ולהיות שלמים עם התוכנית המתחדשת שלנו.

כשדייקנו את המטרות שלנו הבנו שבעומק אנחנו נוגעים בארבעה צירי זהות של החניכים, וכמובן גם שלנו: יהדות ישראלית – האמונה שהיהדות והזהות היהודית שייכת ומעצבת את כולנו, ללא הבדל בין תפיסות או אמונות. קבוצה וקהילתיות – האמונה שהיכולת הגדולה הנדרשת מכל אדם, אבל במיוחד ממנהיג או מוביל שינוי, היא למצוא שותפים ולהיות חלק ממשהו גדול יותר. תפיסה כלכלית-חברתית – הידיעה שהתחדדה בעיניי בתקופת הקורונה שכולנו ערבים זה לזה וכמובן ציונות – הקשר שלא ניתן לנתק אל ארץ ישראל והאחריות עליה ועל החברה הישראלית. 

היום, בסוף התהליך, אני יכול לומר בביטחון שהיה מעולה ומשמעותי. צללנו לתוכן ולזהות אחד של השני, נתנו הרבה במה לחניכים שעל-אף הריחוק החברתי הצליחו להרגיש בבית בקיבוצים שלהם, וגם בתוך הקיבוץ נוכחותם הורגשה. דווקא בתקופה בה המפגש מצטמצם לגבולות המסך, זה שהמכינה הייתה אי של שפיות בו אפשר לנשום רגיל היה לא מובן מאליו.

אני מסיים את המחזור מלא בהכרת תודה וכבר בעבודה והתרגשות לקראת מחזור ד'."