ילקוט הכזבים של ההסתה נגד הקיבוצים

"ב–28.7 פורסם בעמודים אלה מאמר של ד"ר הני זובידה וד"ר בני נוריאלי, מרצים במכללת עמק יזרעאל, תחת הכותרת: "מה משותף לקיבוצים ולמתנחלים? ביזה ברשות המדינה ובעידודה". הטיעון העיקרי שלהם היה ש"ישראל היא מדינה קטנה, והקרקע היא המשאב העיקרי שלה. בפועל, המדינה העבירה את רוב המרחב שבשליטתה לשתי קבוצות מיעוט חסרות סמכות חוקית: הקיבוצים והמתנחלים. שתיהן מנהלות מרחב שגרים בו בעיקר פלסטינים ויוצאי ארצות ערב והאיסלאם. שתיהן נוקטות שיטה די עתיקה, המשלבת גזענות ודחיקה מהמרחב של קבוצות 'אחרות' (...) הקיבוצים... פולשים לקרקעות חקלאיות בבנייה תעשייתית ופרטית ודוחקים את האוכלוסיות ה'לא רצויות' החוצה" (...) עד למלחמה (ב–1948, ע.ל.) היו רק 6% מהקרקע בידי התנועה הציונית. לאחר המלחמה — 93%. אולם בתוך זמן קצר הועברו כ-86% מקרקעות הלאום למועצות האזוריות שנשלטות בידי קיבוצים ומושבים שיתופיים".

במאמר זה אתייחס רק לקיבוצים, ולא למתנחלים. המאמר של זובידה ונוריאלי הוא חלק מקמפיין לדמוניזציה של הקיבוצים. מדובר בקמפיין אובססיבי, שקרי, מסית ורווי שנאת חינם, שחברי הקשת הדמוקרטית המזרחית ועסקני קיפוח מזרחים נוספים מנהלים זה שנים רבות. רוב חברי הקיבוצים הם ציבור ערכי, חרוץ ושומר חוק שמתגורר בסְפר ובפריפריה. עסקני הקיפוח מציגים אותם, בהכללה ובלי שום הוכחות עובדתיות, כחבורת אשכנזים גזענים, שודדי קרקעות ורודפי מזרחים, אף שבניגוד לתדמיתם האשכנזית למהדרין של הקיבוצים, בין רבע לשליש מחבריהם הם מזרחים.

מדהים שזובידה ונוריאלי מטיחים בקיבוצים האשמות מכלילות וקשות בשלל עוולות ופשעים, בלי להציג שום ראיות עובדתיות להוכחת טיעוניהם. הם לא נקבו אפילו באחד משמות הקיבוצים ש"פלשו לקרקעות חקלאיות בבנייה תעשייתית ופרטית", לא כתבו מתי, היכן ולכמה קרקעות הם פלשו, כמה מבנים תעשייתיים ופרטיים הם בנו בקרקעות שאליהן פלשו כביכול, ואילו חוקים הם הפרו."

קראו את מאמרו המלא של עודד ליפשיץ באתר הארץ או הורידו אותו בגרסת PDF.