טור מיוחד - "שנת השירות נתנה לי כלים וחויות להמשך החיים"

אלו הימים האחרונים של שנת השירות שלי בכפר הנוער ויצ"ו נהלל. זו היתה שנה מלאת חוויות. חוויות טובות , שמחות, מצחיקות, מעייפות, מעצימות, מעצבנות, עצובות ומרגשות, ועל אף אחת מהן אני לא מצטערת.

בכפר הנוער ויצ"ו נהלל המשימה מחולקת ל2 משימות עיקריות, משק ופנימייה. לכל אחד מהם יש חלק שווה בחשיבות לשינשין, מ 08:00 עד-14:00 אנחנו עובדים במשק האקולוגי שלנו, שזה מרכז לחקלאות וקיימות עם גן ירק, חממות, עבודה עם חומרים בשימוש חוזר, הרבה נגרות, ואומנות. בנוסף כל אחד מהשש מחולק לענפים שונים, בהם עובדים בהם בזמן פעילות עם כיתות ט' של הכפר, כ12 שעות בשבוע (אורווה, רפת, מטעים, חממות, והמשק האקולוגי).

החצי השני של היום שלנו הוא בפנימיה. בין השעות 16:00 ל23:00 אנחנו משמשים לחניכים אח בוגר ודמות לחיקוי שתמיד נמצאים שם לכל דבר ועניין: שיחות נפש, סיבובים, יציאה לטיולים שנתיים, ליווים לחוגים, ישיבות בחדר, פעילויות וכל דבר שהם צריכים.

אם ישאלו אותי איזה חלק יותר היה יותר משמעותי בשבילי, לא אדע להגיד. לכל אחד מהחלקים יש משמעות שונה, וזה בין האתגרים הכי גדולים שהיו לנו בקומונה לא רצינו להפסיד שום חלק ולהספיק להיות כמה שיותר טובים בשני העולמות.

הדבר שאי אפשר להכין אליו מראש הוא חיי הקומונה זה לחיות בקבוצה, חוויה עצומה וחיובית לצד הקשיים של השנה.

בסופו של דבר גרים עם עוד שבעה בני גילך, שנהפכים להיות החברים הכי טובים שלך ועם זאת נוצרים לעיתים חיכוכים וריבים. כי אין מה לעשות להיות ולעבוד כל היום ביחד זה קשה, לכל אחד יש דעה שונה ורצון שונה. אבל עברנו גם את הקשיים, למדנו איך לחיות כקבוצה ביחד וללמוד אחד את השני הרבה בזכות המלווה החברתי שלנו שכיוון אותנו לפתור כל בעיה חברתית שהייתה. 

שנת השירות התעצמה והייתה למשמעותית יותר בזכות החוויות מהקומונה - זכות האירועים שהקמנו, בזכות עבודת הצוות בכל פעם מחדש, ובזכות הרגעים של התמיכה והרגעים המאושרים אחד מהשני.

אני הגעתי לשנת שירות באיחור. לאחר ניסיון להתקבל במשך י"ב למקומות שונים, מחלקת שנת השירות הציעו לי להרשם לרשימת המתנה. ולשמחתי, הצלחתי!

בהתחלה חששתי , זהו חוסר וודאות לחתום על דחיית שירות מבלי לדעת אם באמת תגיע לשנת שירות, מתי, לאן, ומתי תתגייס לצבא. וגם שהתקבלתי לנהלל חששתי וחשבתי המון אם להצטרף לקומונה אחרי חודש שהם עובדים ביחד, למה אני עושה את זה לעצמי? אבל מהר מאוד הבנתי שזה שטויות ועכשיו אני אפילו לא זוכרת שהגעתי באיחור, הכימיה עם הקומונה קרתה מאוד מהר והם שכחו שהגעתי מאוחר יותר

המסר שלי זה שאין צורך לפחד, לוותר, והכי חשוב תלכו למקומות שהם לא רק השם ושבאמת מעניינים אתכם, יש המון גופים שרק מחפשים שינשינים או מכיניסטים אז אל תוותרו על השנה הזאת אם זה בלבכם. וגם אם בחרתם לוותר אז כל אחד מוצא את המקום שלו לתרום בחיים גם אם זה בצבא, גם אחרי. זה לא הופך אותי לבן אדם שווה יותר מאחרים, זה פשוט משהו שנתן לי המון כלים וחויות להמשך החיים.