השבוע בתנועה הקיבוצית – האם השכולה ממלחמת לבנון ה-2 דואגת לאלו שנשארו בחיים עם פצעים וצלקות בנפש

בימים אלו מתקיימות בבתי הקברות בקיבוצים וביישובים ברחבי הארץ טקסי האזכרה לחיילים והאזרחים שנפלו במלחמת לבנון השנייה ב-2006 ובמבצע צוק איתן ב-2014. אנחנו מחבקים את המשפחות השכולות והחברים.

השנה, בחרנו להביא את דבריה המרגשים של אסתי כהן, אמו של נמרוד כהן ז"ל בן מצפה שלם, שנפל היום, לפני 12 שנים (12.7.2006) כשהוא בן 19, ביומה הראשון של לבנון השניה, בעת המרדף אחרי חוטפי אודי גולדווסר ואלדד רגב, מהאזכרה שנערכה לפני שבועיים:

"אנחנו רוצים להודות לכל האנשים היקרים שבאו להיות אתנו ולזכור את נמרוד אהובנו. אנחנו רוצים לשתף את דברינו השנה, שבעינינו משקפים משהו מרוח התקופה. קצת ארוך, אבל נשמח שיגיעו לכמה יותר אנשים.

12 שנים...

12 שנים... ואתם אנשים יקרים, מתמידים ומקפידים להתקבץ יחד כאן אתנו על ההר הזה מדי שנה בשנה וזוכרים את נמרוד. זה לא מובן מאליו ועל כך תודתנו.

אולם בתוך הכאב שלנו, אנו פוגשים בכאבם של אותם אחרים. של אלה שגדלו עם נמרוד, בני הקיבוץ, והחברים מהשכבה, שעברו יחד איתו את כל שנות הילדות והנעורים, למדו, שיחקו, השתובבו, ניגנו, טיילו, אהבו, עישנו סיגריה ראשונה יחד, היו זה בתוך חייו של זה, וכל היחד הזה כרך את ליבותיהם יחד בחוט בלתי נראה, אך נוכח, של אהבה ורעות, של קרבה ואחווה. חלקם היו לו כמו אחים. וביום אחד, נמרוד, אחד מהם, נעלם מחייהם בנסיבות אכזריות ובלתי נתפסות, והותיר אותם אילמים. לכאורה, זה לא האבל שלהם, זה לא השכול שלהם. חברם נהרג, הם כואבים את זה וממשיכים הלאה. לכאורה. אבל פגשנו ואנחנו פוגשים, אם בדיבור, אם במכתב, או בשיחת טלפון מהוססת, חברי ילדות של נמרוד, שלכתו הכתה בהם עמוקות. שעד היום, שנים הם לא דיברו על הכאב, על תחושת האובדן, על רגשות האשם, על ההימנעות מלפגוש אותנו ולהישיר מבט, כל חבר או חברה בדרכם, נשרטו עמוקות בליבם, והם נושאים את השריטה בתוכם, וכביכול "הכל בסדר", "חזרה לשגרה".
ויש את בני המשפחה המורחבת, סבא וסבתא, דודות, בני דודות, וכל המעגלים של החברים הקרובים שסובבים אותנו. כאבם לא מדובר, כל כולם נתונים לתמוך בנו ולאהוב, להיות משענת, להבין- אבל גם הם איבדו. גם בם נפער חור, שספק עד כמה הם מרשים לעצמם לתת לו מקום בחייהם, שהרי הם לא המשפחה הגרעינית, אז איך יביעו את כאבם?

ובתוך כאבנו אנחנו פוגשים גם את כאבם של הלוחמים שהיו לצד נמרוד בקרב, ועוד קודם בפלוגה, במחלקה, בטירונות. את חברי הגרעין שהתחילו את דרכם יחד בגיל 18, העבירו שנת שירות בהדרכת נוער, וחלקו חזון חברתי משותף, של תרומה ועשייה למען הקהילה. את החיילים שהגיעו מגרעינים של תנועות נוער אחרות, שהכירו עם הגיוס ועשו את כל הפרק המבצעי יחד, חלקו לילות בשמירה, במארבים, בסיורים, וגם את שעותיו האחרונות, בקרב הנורא שסיים את חייו. עשרות ואולי מאות אנשים שנגעו בנמרוד והוא נגע בהם, נותרו עם עובדת מותו הלומים, מבלי שייחשבו פצועים או שבורי רוח, כי הרי הם "בריאים ושלמים". וזה לא רק מותו, זה להשתתף במלחמה כאשר הם עדיין כל כך צעירים, ולראות מראות, ולעשות פעולות, ולמלא הוראות, צודקות ואחראיות ככל שיהיו, אך אלה הותירו בנפשם את רישומן, והן הולכות איתם מאז, באשר ילכו".

מעל מאה ימים ברציפות שהדרום בוער. כאלף שריפות, מעל 36,000 דונמים של טבע ירוק ושטחים חקלאיים הפכו לאפר. תושבים נחנקים בבתיהם. 

אבל לנתניהו והממשלה שלו זה ממש לא בוער להחזיר את הביטחון לדרום.

אנחנו לא ניתן להם להמשיך עם הספינים ולברוח מאחריות!

במוצ"ש הקרוב, 14.7, בשעה 20:30, ניפגש בקיבוץ בארי לעצרת תמיכה והזדהות עם תושבי עוטף עזה. מופע אורח: יהלי סובול. 
 

תכנית מתנדבי חו"ל בקיבוצים קלטה עד היום מעל 400,000 צעירים מכל העולם וממשיכה לעשות כך כבר מעל 50 שנה. ב-20 השנים האחרונות, נהנים קיבוצי הערבה גם מקליטה של מתנדבים מהודו. המתנדבים ההודים מגיעים לתקופת התנדבות של עד שנה בה הם מתנסים בעבודה חקלאית בבית אריזה, במטעי התמרים וברפתות, משתלבים בחיי הקהילה והחברה הקיבוצית ומכירים את מדינת ישראל דרך טיולים בארץ  וסיורים באזור.

תנאי החום הכבדים השוררים בערבה והמרחק הגדול מכל יישוב, מקשים על מציאת כוח אדם בעיקר לחבל ארץ זה. המתנדבים ההודים, המורגלים במזג אוויר כזה, נלהבים להזדמנות להתנסות בעבודה חקלאית ישראלית מהמתקדמות והמפותחות בעולם. השילוב בין קיבוצי הערבה לבין ההודים, יצר תכנית מצליחה עבור הקיבוצים, המתנדבים ומדינת ישראל.

איה שגיא, מנהלת תוכנית המתנדבים בתנועה הקיבוצית: "לאחרונה, החליטו משרד החוץ ומשרד הפנים לסגור תכנית  ציונית וחשובה זו, ולעצור את כניסתם של המתנדבים ההודים לישראל ולקיבוצים, לאחר עבודה מאומצת ומשותפת של מטה התנועה הקיבוצית ומחלקת מתנדבי חו"ל בתנועה הקיבוצית עם מועצת חבל אילות, בית אריזה ערדום ורכזי המשק בערבה הדרומית, הצלחנו כצעד ראשון לאפשר הארכת שהייה למתנדבים ההודים שנמצאים בקיבוצים. הצעד הבא הוכתר בהצלחה כאשר התבשרנו אתמול על ידי מנכ"ל משרד הפנים, פרופ' מור יוסף, על ביטול הגזירה ועל אישור כניסתם מחדש של המתנדבים ההודים לארץ ולקיבוצים".

יוסי עמיאל, מזכיר קיבוץ יהל בו נמצאים רבים מהמתנדבים ההודים מברך על ההצלחה: "לעיתים אנו חשים בערבה שאנו נשכחים ע"י המדינה, לאחרונה גם באירוע של העצירה הגורפת של מתן ויזות המתנדבים, רגע לפני תחילת עונת גדיד התמרים, שהותירה אותנו חסרי אונים ובלי ידיים עובדות, מה שעלול היה לייצר לנו בעיה קשה של פרנסה ואף אי יכולת לעמוד בהתחייבויות הרבות ללקוחות באירופה ושאר העולם. 
באמצעות התגיסות התנועה ובעלי התפקידים בחבל אילות, הצלחנו לשכנע את המדינה לבטל את רוע הגזירה, כפי שניר הבטיח, התנועה עמדה לצידנו ופעלנו יחד לשנות את עמדת המדינה. תודה מיוחדת לחבר הכנסת איתן ברושי שהתגייס לעזרתנו ותמיד נכון לסייע, תודה להדס מנכ"לית התנועה ולאיה מרכזת תוכנית המתנדבים שפעלו איתנו לאורך כל הדרך. תודה לעידית מנכל"ית ערדום ולחנן גינת ראש המועצה שלנו שנרתמו מיד לפעול. תמיד ידעתי שהדרך המשותפת היא הדרך המנצחת בסופו של דבר, ושיתוף הפעולה שומר עלינו כקיבוצים".

אמי, רוז'קה קורצ'ק ז"ל סיפרה: "הייתי תלמידה טובה והמנהל היה משבח אותי בפני הכיתה בנוסח זה: כיצד זה היהודים הם תלמידים יותר טובים מכם? החלטתי שצורה זו של הסתה נגד יהודים ראויה לתגובה הולמת". בהיותה בת 11 ארגנה אמי שביתה של 30 התלמידים היהודים כנגד המנהל האנטישמי ושלושה ימים כל התלמידים היהודיים לא הלכו לבית הספר. המנהל היה מורה לפיזיקה "ואני לא יודעת פיזיקה עד היום" (רוז'קה לחימתה הגותה דמותה/ מורשת  עמ' 7, 1988). החוויה של הסתה ואנטישמיות כנגד היהודים הייתה הבסיס לחברותה בתנועת נוער ציונית - השומר הצעיר ובבחירתה בציונות.

אני, גדלתי עם חווית האנטישמיות של הפולנים כלפי אמי. אך יחד עם זאת היא גם סיפרה לי על חסידות אומות העולם: אם המנזר, אנה בורובסקה שהסתירה קבוצה של יהודים וביניהם אבא קובנר במנזר שעמדה בראשו, אירנה אדמוביץ, שהייתה שייכת לצופים הפולנים ועזרה מאד לחברי השומר הצעיר, וכמובן על דמויות נוספות.

גדלתי בבית בו שואת היהודים היה הנושא החשוב ביותר שאותו חייבים ללמד ולזכור. לא כדי לעשות דמוניזציה, אלא כדי לדעת את העובדות והאירועים שהביאו להשמדתם של שישה מיליון יהודים. כיצד חיו יהודי אירופה, כיצד נרצחו בשל יהדותם, איך נהגו הרוצחים ואלה שעמדו מהצד.

ידע וזיכרון אשר לאורם נשאף להיות בני אדם טובים יותר ומוסריים יותר.

במשך מספר ימים התהלכתי בהרגשה לא נוחה שקולו של באואר הוא הקול היחיד שנשמע, וכשראיתי בעיתון הארץ את המודעה בגודל עמוד שלם על ההסכם בין ממשלת ישראל לממשלת פולין, ועליו חתום גם ראש ממשלתנו, התביישתי עוד יותר ותהיתי כיצד זיכרון השואה וקורבנותיה נעשו הפקר.

מדובר ביריד הכי גדול אי פעם שנערך אך ורק לטובת המרחב הכפרי, ולמעשה גם המגוון ביותר. כל המועצות האזוריות נכחו בו, ולצדן מניפה רחבה של תנועות התיישבות. החל מהתנועות הוותיקות והגדולות, בראשן כמובן התנועה הקיבוצית, וכלה בתנועות צעירות ומבטיחות כמו תנועת אור, איילים, השומר החדש ועוד.

אלפי הישראלים שפקדו את דוכני היריד קיבלו מידע עדכני אודות אפשרויות המגורים והתעסוקה ביישובים השונים, והמארגנים מהחטיבה להתיישבות בטוחים שאת הפירות שנזרעו בתל אביב יקצור המרחב הכפרי כולו בשנים הקרובות.

"החלטנו להשיק יריד ברמה של תכל'ס", מסביר עמית נצר, מנהל אזור גליל בחטיבה להתיישבות והפרויקטור שהיה אחראי על ההפקה מטעם החטיבה, "בלי גימיקים, בלי הבטחות באוויר, עם כמה שיותר יישובים וכמה שיותר מידע".

"מגיע שאפו לחטיבה להתיישבות במלוא מובן המילה, אירוע מאד איכותי ויפה", אומר ירון לינדמן, מנהל המחלקה לצמיחה דמוגרפית בתנועה הקיבוצית, "הם הרימו כאן יריד מרשים שכלל את כל המועצות האזוריות, מאות יישובים וחשוב לא פחות – את כל התנועות המיישבות ביחד.
התרשמתי מאד לראות איך הקיבוצים משקיעים אנרגיה רבה בדוכניהם ביריד. חברי קיבוץ ששולטים בחומר הגיעו עם מלוא המרץ וההקשבה להסביר למשפחות המתעניינות מה זה אומר לגור בקיבוץ ולהיות חבר קיבוץ בשנת 2018. החל מתשובות בנושאי חינוך ותעסוקה, דרך מענה לדברים יומיומיים לחלוטין, וכלה בסוגיות משמעותיות הנוגעות להגדרות כמו חבר קיבוץ, קיבוץ מתחדש, שותפות בנכסים, ערבות הדדית, רשת ביטחון ועוד. מספקים אינפורמציה מאד ממוקדת ומאד רלבנטית. בסופו של דבר, פגשנו משפחות ישראליות מצוינות שלא מחפשות עסקת נדל"ן. משפחות המבקשות להתחבר לכל היתרונות של הקיבוץ בפרט והמרחב הכפרי בכלל. קהילות תוססות, ערבות הדדית, חינוך מעולה, איכות חיים, תעסוקה טובה. נרטיבים שונים לחלוטין מהמרחב העירוני".

החטיבה להתיישבות, שארגנה והפיקה את היריד, ציינה במהלכו 50 שנים להיווסדה. נשיא המדינה, ראובן ריבלין, כיבד את החטיבה בנוכחותו ונאם בשבחי ההתיישבות הכפרית. "ההתיישבות מחברת בין ימין ושמאל", אמר הנשיא, "היא כוללת קיבוצים של השומר הצעיר לצד יישובים של אמנה, מושבים ותיקים לצד ערים ועיירות". ביריד נכחו גם פוליטיקאים ואישי ציבור לרבות יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית, אברהם דובדבני, שר החקלאות ופיתוח הכפר, אורי אריאל, סגן שר הביטחון, ח"כ הרב אלי בן דהן ועוד.

"מדהים, אין דרך אחרת להגדיר את מה שהיה כאן", אומרת נעמה גרבר, מנהלת הצמיחה הדמוגרפית של קיבוץ מסדה, "הדבר שהכי בלט מבחינתי היה ההעלאה של המרחב הכפרי על ראש שמחתנו. יריד שכל כולו התיישבות כפרית, על מניפת הפרמטרים שמרכיבים אותה כגון דיור בר השגה, חיי קהילה, חינוך, אפשרויות תעסוקה וכמובן דשא ירוק.
אל הדוכן של קיבוץ מסדה (המשתייך למוע"א עמק הירדן ומשווק כ-32 יחידות דיור לבנייה עצמית על מגרשי חצי דונם בשכונה החדשה, ש.ד) הגיעו המון משפחות ישראליות איכותיות ומגוונות. זה היה נהדר. דבר ראשון ראיתי שמבחינה גיאוגרפית יש התעניינות באזור שלנו מצד אנשים מכל הארץ. חיפה, אשקלון, אשדוד, פתח תקווה, כפר סבא, You name it. בנוסף, זה היה נפלא לגלות שבין המתעניינים יש עובדים מתחומים שונים כגון אנשי חינוך, עובדי משרד הביטחון, אחיות, רופאים, אנשי עסקים, עצמאים, מכונאים, עובדי מדינה ועוד".

איחוד הצלה הוקם בשנת 2006 כארגון המושתת על מתנדבים ומטרתו מתן מענה רפואי ראשוני ומקצועי על מנת להציל חיים. כיום (2018) מונה ארגון 'איחוד הצלה' מעל 5,000 מתנדבים – 4000 אנשי רפואה – חובשים, פרמדיקים ורופאים 600 מתנדבי פרויקט תן כבוד, 400 מתנדבי יחידת חוס"ן, הפעילים מדן ועד אילת והוא מאושר כגוף מסייע רשמי בשעת חירום על ידי משרד הבריאות. מתנדבי "איחוד הצלה" מגישים סיוע רפואי לחולים ולפצועים הזקוקים לטיפול וסיוע רפואי מיידי. המתנדבים פזורים בתוך אוכלוסיית ישראל בכל עיר, שכונה ורחוב. הם מגיעים מכל שכבות האוכלוסייה בישראל: יהודים, ערבים, חילונים, חרדים, גברים ונשים. כאשר חלקם פעילים בארגון במסגרת "השירות האזרחי".

מטרת הפגישה היתה להכיר את תחומי הפעילות של איחוד הצלה ולבחון את האפשרות לשיתוף פעולה.

"75% מהקיבוצים נמצאים בפריפריה הגיאוגרפית של ישראל", אומר לין, "וככאלה הזמינות של שירותי ההצלה במרחבים בהם נמצאים הקיבוצים טובה פחות מבמרכזי הערים. אנו מחפשים לדרכים חדשות לשפר את הרמה והזמינות של השירותים הרפואיים ושירותי ההצלה על מרכיביהם השונים בקיבוצים".

יעלי אטשטיין, שזכתה לפני חודש וחצי בתחרות האקתון של התנועה הקיבוצית על המיזם שלה -"מסה קריטית לצרכנות בריאה", מנסה להחדיר את התובנות האלו ועוד רבות בהרצאה שהיא עושה בימים אלו בעיריות, מוסדות אקדמיים, בתי ספר וכמובן קיבוצים.

אנחנו חוגגים בימים אלו שבעים שנה להקמת מדינת ישראל ומצדיעים לכל תנועות ההתיישבות שלקחו חלק בהקמת המדינה והיישוב, בראשן התנועה הקיבוצית. היום כשהמדינה קיימת, גדלה ומתפתחת הגיעה העת לקחת לידיים תפקיד מפתח בשימור חוסנה של החברה לטווח הארוך. התנועה הקיבוצית וחברי הקיבוצים יכולים להיות נושאי הדגל בתחום הקיימות וגם בנושא חשוב המסביר כיצד הקשר שבין בריאות להרגלי צריכה הוא הכלי להטמעתה במגזר הפרטי", אומרת אטשטיין.

"הרעיון המרכזי בהרצאה הוא יצירת חיבור בין אנשים לתרבות הצריכה באופן אישי. כישלון האג'נדה הסביבתית-חברתית ביצירת שינוי אמיתי וסוחף בתרבות הצריכה, בשילוב הרקע המקצועי שלי, שמו אותי על הנתיב למציאת מוטיבציה חזקה יותר שנוגעת ב"בשר" החי, מילולית. במציאות בה פסולות הייצור ותום השימוש מייצרות חולי וזוהמה של הסביבה, היה זה רק עניין של זמן עד שאמצא את פניה של התופעה גם בזמן השימוש עצמו, בבית.

מוצרי צריכה רבים מכילים כימיקלים תעשייתיים רבים הזולגים אל הסביבה הביתית ומגיעים לגופנו בשלל דרכים. עדויות מדעיות הולכות ומציגות תמונה קשה המקשרת כימיקלים שונים כגורמים למגוון רחב של מחלות וליקויים פיזיולוגיים.

מזל הוא שלציבור הצרכנים מגוון אפשרויות רחב להקטנת חשיפה לרעלים – קניית מוצרים נטולי רעלים או מיד שנייה, הכנת מוצרים עצמית ועוד. בהרצאה מוצג כיצד שינוי הרגלי צריכה לבריאים מייצר מצבי win-win , בהם האפקט הבריאותי נותן תגמול מיידי בו בעת שנוצר גמול בצורת מעגלי השפעה סביבתיים-חברתיים חיוביים".

אטשטיין מציעה לקיבוצים להביא את ההרצאה לחבריהם במחיר מיוחד, ולא פחות חשוב - להתאימה לבני נוער.