|
לפני שנה בדיוק נבחר רם שפע (גבעת חיים איחוד) לראשות התאחדות הסטודנטים הארצית. שפע, 31, נשוי לאפרת ואבא של זוהר בן החצי שנה ("אני מאוהב בפלא הזה"!) כיהן בתפקיד סגן יו"ר התאחדות הסטודנטים בשנתיים לפני כניסתו לתפקיד. בעבר כיהן כיו"ר אגודת הסטודנטים של מכללת סמינר הקיבוצים. לשפע תואר ראשון בחינוך ומקרא במכללת סמינר הקיבוצים.
העובדה שגדלת במשפחת ספורט מחוננת: סבך מורה לספורט ואביך, גרשון שפע, היה אלוף ישראל בשחייה וייצג את המדינה שלוש פעמים באולימפיאדה, תרמה לכך שהגעת לתפקיד הזה?
"אני חושב שזה מאד תרם. אבא שלי,אשר במשך שנים המשיך ואימן את טובי השחיינים בישראל, אף פעם לא לחץ לעשות את מה שהוא אוהב, אבל תמיד דחף להיות הכי טובים במה שאנחנו עושים ואוהבים. יש לו אמירה קבועה שמאד מאפיינת את צורת המחשבה הזו לפיה "המקום הראשון הוא לא הדבר הכי חשוב, הוא הדבר היחיד שחשוב". מובן שגם אמא שלי וכל המשפחה דחפו ללא הרף את כולנו למציינות ועשייה בכל דבר שעשינו".
העובדה שבעבר קיבוצניקים היו יותר בעמדות מפתח בזירה הציבורית וכיום הם בודדים מאד מפריעה לך?
"לצערי זה נכון וזה נובע מכך שהקיבוצניקים התרגלו לפני כמה עשרות שנים שהכל מונח על "מגש של כסף" ושהם יכולים להתקדם בקלות לעמדות מפתח. זה התחיל כבר בדור החלוצים בו הרגשנו שהכל מגיע לנו ושאנחנו צריכים להיות בכל מערכת. לאט לאט הפסיפס הישראלי הראה שהמציאות מורכבת וכולם רוצים להתקדם ולהיות במוקדי ההשפעה, ומי שהתאמץ ועבד בשביל זה נמצא שם ואחרים, כמונו הקיבוצניקים, נמצאים שם הרבה פחות. הקיבוצניקים נשארו במקום של פעם, ואם הם לא ייצאו מהאדישות ומאזור הנוחות הם ישארו באזורים לא משפיעים. אם רוצים להשפיע צריך לעשות גם מחוץ לגבולות הקיבוץ. לצערי, כמו רוב אזרחי ישראל, גם רבים מבני ובנות הקיבוצים בוחרים בקריירה מכניסה במקום קריירה עם השפעה. זה בסדר לעשות לביתך, אבל חייבים למצוא איים של עשיה חברתית - אם אתה סטודנט ולא עושה למען אחרים, אז יש פספוס, אם אתה בקיבוץ, אפילו בתפקיד בתוך הקהילה ולא עושה לאזור מגוריך יש פספוס".
איך אתה הגעת לעשייה הציבורית?
"האמת, פשוט חיפשתי מקום של השפעה על החברה. הגעתי לסמינר הקיבוצים אחרי המחאה החברתית בה הייתי שותף כאזרח צעיר, והיה נראה לי שיש המון אנשים בסמינר שעושים הרבה דברים טובים והרבה מהפכות ודרך האגודה אפשר לסייע לזה. וכמו שאבא שלי אמר – תמיד ראיתי את הדבר הבא – אז אחרי שהצטרפתי לשם, רציתי להיות יו"ר האגודה בסמינר, ואח"כ חשבתי להצטרף להתאחדות הארצית, ואם כבר בהתאחדות הארצית, אז להיות בהנהגה כסגן היו"ר, ואח"כ ביקשתי להשפיע גם כיו"ר ההתאחדות. שאלת אותי קודם על הצעות כאלה ואחרות שאני מקבל להשתלבות ברמה הארצית, אבל אין שום תפקיד היום שיציעו לי שיגרום לי לעזוב את מה שאני עושה עכשיו. להוביל את הצעירים בישראל זה הדבר הכי חשוב שאני יכול לעשות בחיים שלי בשלב זה. אנחנו משפיעים כל יום מחדש על עשרות צעירים וצעירות בישראל, ואני לא אוותר על דקה של עשייה כזאת".
איך אתה רואה את המעורבות של הצעירים בכלל בישראל?
"מצד אחד, אני חושב שאנחנו, הצעירים, לוקחים חלק במגמה הגדולה של אדישות כללית שמאפיינת את כל החברה העולמית. כולם יותר בתוך המסך ופחות מחוץ לבית. מצד שני, אני רואה צעירים רבים כל כך שמחפשים את העשייה ומבינים שהתקופה הסטודנטיאלית היא המקום להתחיל להשפיע. יש לנו קהילות של "תוצרת הארץ" בנחל עוז, נתיבות, שדרות, קריית מלאכי, רהט, בני ברק, טבריה, קריית שמונה וכמובן בלוד. זאת מהפכה של יציאה ממקום אחד של עשייה חברתית לתשעה מקומות, ובעיני זה חוד החנית של העשייה האזרחית הסטודנטיאלית. חשוב לי שגם התנועה הקיבוצית והקיבוצים יצטרפו לעשייה הזאת ואני שמח שלאחרונה התחילה שותפות פורה בין התאחדות הסטודנטים לתנועה. אלו סטודנטים שבוחרים לגור בפריפריה החברתית של ישראל. הם מקדישים חלק משמעותי מהחיים שלהם לקהילה סביבם - פאב חברתי בק"ש, מרכז חברתי ברהט ועוד. הכל בשותפות אדירה עם הרשויות המקומיות, המוסדות להשכלה גבוהה, אגודות הסטודנטים, וכמובן שותפים רבים שבלי עזרתם הכספית כל זה לא היה קורה. אז אחרי מפגן עוצמה חברתית שכזה, אני מתקשה להגיד שהצעירים לא מעורבים, אבל הייתי שמח שזה רק ילך ויגדל, ילך ויתעצם".
|
הוספת תגובה חדשה