הנשיא הרצוג בעצרת הנעילה בלוחמי הגטאות: "העם היהודי חייב לקדש את הערבות ההדדית ולא לוותר עליה גם בעת של במחלוקות"

העצרת מתקיימת מדי שנה מאז 1949. השנה, חזרה העצרת למתכונתה המקורית באמפי בקיבוץ לוחמי הגטאות, במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג, והשתתפו בה גם שר החקלאות ופיתוח הכפר, הנגב והגליל, עודד פורר, שר התקשורת, יועז הנדל, סגן שגריר ארה"ב בישראל, ג'ונתן שרייר, מפקד פיקוד הצפון, אלוף אמיר ברעם והח"כים יעל רון בן משה, ענבר בזק ואופיר סופר. לפני העצרת התקיימה לראשונה "צעדת הגבורה" מחוף הים באזור שבי ציון ועד למתחם העצרת.

נשיא המדינה, יצחק הרצוג אמר בפתח העצרת: "במעמד המקודש שבו אנו נועלים את היום נורא ההוד הזה, שמזכיר לנו את התהום העמוקה ביותר אליה הגיעה האנושות; אני מבקש לדבר גם על האופן שבו נוכל להפוך את השיעור למעשה. הרי היום הזה אינו עוסק רק בעבר, ואסור לו שיעסוק רק בו, אלא גם באחריות המוטלת עלינו בהווה ובעתיד. אחיותיי ואחיי, הגורל הועיד אותנו ואת ילדינו להיות למעשה הדור האחרון שיזכה לשמוע את זוועות השואה ממקור ראשון. וכן - זוהי זכות עצומה. אנחנו עם זוכר. הזיכרון היהודי, הוא מעשה אקטיבי. אבל אסור שהשואה תהפוך רק לתחום חקר היסטורי. אסור לנו להסתפק בזיכרון בלבד".

הרצוג המשיך: "הטקס הזה מתקיים בסימן 'מורשתנו לדורות הבאים', והמסורת היהודית נותנת לנו כלים כיצד מטמיעים מורשת וזיכרון, וכיצד הופכים אותם למעשה. רק לפני מספר ימים צִייַנוּ את חג החירות, את היציאה ממצרים. כשישבנו בשולחן הסדר, למדנו כי הפסוק 'כי ישאלך בנך מחר' הוא העירבון לזיכרון. כלומר הדרך לזיכרון הדרך להטמעה של הסיפור המכונן, היא באמצעות שאלות, באמצעות דיון, ואפילו באמצעות המחלוקות - שהן המתודה היהודית ביותר שיש. רק כך האדם מרגיש שהזיכרון הוא גם שלו. רק כך הוא מרגיש מחוייב להפיק ממנו לקח, להפוך לימוד למעשה.  גם כאן, כמו בכל נושא - כל דור ולקחיו, כל תקופה ולקחיה, כל קהילה ולקחיה. אסור לנו להיבהל מכך, מהשונות הזאת, מהפסיפס הזה. זו הדרך היחידה שבה זיכרון השואה ולקחיה ימשיכו לחיות בתוכנו - מתוך סיעור מוחות, מתוך דיון משתף, מתוך חשיבה משותפת, מתוך עיסוק יומיומי בהם". 

עוד הוסיף כי "למנעד הדעות יש ערך גדול. אבל, ישנם מכנים משותפים ישנם קווי מתאר וגבולות, שעליהם אסור לנו לוותר כשאנו מדברים על לקחי השואה: הראשון, מדינת ישראל – המגוונת, שיש בה מנעד עצום של קהילות ואמונות - היא ביתו הלאומי של העם היהודי. ולכן לעולם נשמור על היכולת להגן על עצמנו בעצמנו. השני, העם היהודי חייב לקדש את הערבות ההדדית ולא לוותר עליה גם בעת של מחלוקות. לקחי העבר ואתגרי השעה מחייבים אותנו לדעת לפעול יחד. והשלישי – אהבת האדם, כי חביב אדם שנברא בצלם".

מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר, אמר בעצרת: "כאן, בקיבוץ לוחמי הגיטאות, התקיימה לפני 73 שנים, עצרת הזיכרון הראשונה בעולם לציון יום השואה. כאן בקיבוץ לוחמי הגיטאות, הוקם מוזיאון ההנצחה, יחד עם הנחת אבן הפינה לבית התינוקות הראשון של הקיבוץ – ביום עלייתו לקרקע. וכך, בפעולה פשוטה אך סימבולית כל כך, קמו, באותו יום, בית לתינוקות יהודים בארץ ישראל, לצד מוזיאון המנציח את זכרם של מיליוני הניספים בשואה. מאפר הניספים קם העם היהודי וקמה מדינת ישראל – ביתו היחידי של העם היהודי עלי אדמות. חיינו במקום הזה, יהיו קשורים לעד, לא רק למסורת ישראל כי אם גם לזיכרון השואה והגבורה.

בעוד שנים לא רבות מהיום, קולם של שורדות ושורדי השואה יידום. בזכות בית זה, ובזכות בתי עדות, הנצחה וזיכרון נוספים, סיפורם, וסיפור משפחתם, קהילתם ועיירתם יסופרו לעד. אנחנו בתנועה הקיבוצית, גאים ומוקירים עד מאוד, את הפרטיזנים, אנשי תנועות הנוער והלוחמים שהקימו כאן את קיבוץ לוחמי הגיטאות. אנחנו שותפים פעילים בפעילות בית לוחמי הגיטאות מהקמתו ועד היום. ונהיה שותפים בו לעד".

יו"ר הוועד המנהל של בית לוחמי הגטאות נוגה בוטנסקי: "היום אנחנו כבר יודעים. רצח העם היהודי לא התרחש בפלנטה אחרת. לא טרופי דעת חוללוהו, לא קטני דעת הגוהו. הכול פרי מעשיו של האדם. הם לא הצליחו. כי בני האדם הם שמיגרו תוכנית זו. אלה שמרדו ולו כדי לרשום "שלוש שורות בהיסטוריה", שלחמו בידיהם, בנשקם המועט. אלה ששרדו בגופם, ברוחם. אלה שהסתירו, אלה שסיפרו לעולם כולו על חדלון ברואיו.אלה - ניצחו.לקחי השואה הם שמכתיבים לנו את עשרת הדברות שלנו לעצמנו כבני אדם, וברוח המקור - ייאמרו בלשון זכר, אך כוונתם לכולנו. במיוחד היום נזכור ולא נשכח את הדיבר השני "קדש חיי אדם". כל בני האדם נולדו שווים, ללא הבדלי דת, גזע, מין, מוצא אתני או מעמד. ואם ביכולתנו לסייע, לתת מפלט ומקלט למי החפץ בכך - חובה היא לנו ולא רק זכות. ויהא גם הוא מורשתנו לדורות הבאים".

יגאל כהן, מנכ"ל בית לוחמי הגטאות: "העצרת השנה עסקה במורשתם של אחרונים – מורשתם של שורדי השואה בעבר ובהווה והמשא הערכי והחינוכי הגדול שממשיך ומנחה את עשייתנו היומיומית בית לוחמי הגטאות".

דבר תנועות הנוער היה בסימן המעבר הבין-דורי. ד"ר דניאלה אוסצקי שטרן הציגה את סיפורם של סבה וסבתה, חיים וחיה לזר-ליטאי שהיו חברי תנועת בית"ר, פרטיזנים ביערות וילנה ובהמשך חייהם פעילים מרכזיים בתיעוד וכתיבת קורותיה של תנועתם בתקופת השואה. חנה שתיל, בתם של רפאל והרלט בן אשר, חברי הנהגת השומר הצעיר בתוניס בתקופת המלחמה. יחד עם חנה, יעלה לבמה גם נכדה, חניך השומר הצעיר מקיבוץ כפר מנחם. 

לצד שתי המשפחות, עלו לבמה נציגי תנועות הנוער: הנוער העובד והלומד, המחנות העולים, הצופים, השומר הצעיר, הנוער הלאומי-בית"ר ובני עקיבא ויציגו בקצרה את פעילותם הנוכחית תוך מתן דגש על התגייסותם בארץ ובחו"ל למען פליטי המלחמה באוקראינה. חוט מקשר לעבר של המשך מרכזיותו של החינוך התנועתי של לעשייה משמעותית ולמעורבות חברתית.

במעמד הדלקת המשואות צוינו סיפורי חייהם של 6 שורדות ושורדי שואה - יהודית מסד, בלה פיש, פרופ' יהושע זק, מיכאל ויגאל, בניהם של בוריה ונעמי יודקובסקי ז"ל, חוה לנג, נכדתו של אברהם קורצפלד ז"ל וכן הונח זר חסידי אומות עולם - אלוֹיזה פּלֶבָה (פולין).

את העצרת ליוו מוזיקלית שלומית אהרון, אניה בוקשטיין ומקהלת המועצה האזורית מטה אשר את תפילת "יזכור" הקריא יפתח קרן, יו"ר ועד ההנהלה של קיבוץ לוחמי הגטאות. כמו כן הובאו דבר תנועות הנוער ודבריו של ראש המועצה האזורית מטה אשר משה דוידוביץ.