"הם עשו זאת מבלי לשאול מה יוצא לי מזה. דור שלישי להגנה, דור שלישי לסכנה, דור שלישי שמקווה לאיל ואיל לא הופיע"

הדרך הייתה שקטה, לוחמי השייטת התקדמו בצלילה ומאחור בסירות, לוחמי סיירת מטכ"ל. ליל חצי ירח, 1969. הם נעו אל האי גרין שבלב ימת סואץ. הם נעו אל לב הסכנה ועוד רגע יפתחו בהתקפה. ארבעת אלפים שנה קודם לכן, על שביל בדרך לכאן ממש, צעדו בשקט, אל הסכנה, אל הר המוריה, אב ובנו, אברהם שאמר הנני ויצחק. צרורות המקלעים הפרו את השקט באחת. הלוחמים הסתערו על האי, הם תקפו את המצודה שבמרכזו, וניהלו לחימה מטווחים קצרים. הכדורים שרקו לכל עבר וגם לכיוונו של חיים שטורמן, שמחיר הסכנה היה צרוב בו מילדות. הוא נקרא על שם סבו, שנהרג ממוקש במהלך משימת סיור. חיים הסבא גדל באוקראינה, וראה את משפחתו ואת הקהילה היהודית כולה נתונות לאלימות ולהתקפות קבועות.

"קום לך לך לעיר ההריגה" כתב ביאליק על הפרעות ביהודים, ולא חסך ביקורת על הגישה הקורבנית ועל חוסר המעשה. חיים ומשפחתו עשו מעשה, הם ראו את ההשפלה, שמעו את קול הצעקה והקשיבו לקולם הפנימי שאמר להם, 'קום לך לך לארצך', והם ענו הנני. הם ידעו שרק הארץ שלנו עם כוח מגן משלנו, יאפשרו להם חיים בטוחים. חיים עלה לארץ עם משפחתו, יחד עם חבריו הקים את קיבוץ עין חרוד והצטרף ל'שומר', הארגון שאימץ את העיקרון שבו האמין, הגנה עצמית.

הנני אמר פעם אחר פעם, עד לפעם ההיא, שבה יצא למשימת סיור שממנה לא שב, אבל הוריש לבנו משה את רוח ההגנה ואת עקרון ההולכים ראשונה. הבן משה גדל והיה בין ראשוני הלוחמים של הפלמ"ח, וכשהגיע תורו, כמו בירושה מאביו אמר הנני, אמירה שמשמעותה להיענות לקריאה ולהתייצב למשימה. הוא הגן על ביתו ממש כשהוביל במלחמת העצמאות את מחלקתו לכיבוש משלט באזור בית שאן. גם הוא לא חזר מן הקרב, וכמו אביו, הוריש לבנו חיים את רוח ההגנה ורוח ההולכים ראשונה. לך לך, קח את גורלך בידיך נצטווה אברהם, והעתיק את חייו לארץ המובטחת. הארץ המובטחת הפכה למדינה מפותחת ועתירת הישגים, אבל נותרה מוקפת איומים ואתגרים. זו מציאות אשר קוראת לכל נער ונערה לעשות מעשה, ובתורם, עם חינוך וגיבוי מההורים והמחנכים, להתייצב ולקחת חלק בהגנת המדינה והאזרחים.

הלחימה באי גרין נמשכה, וחיים שטורמן הנכד, בנו של איש הפלמ"ח ונכדו של איש 'השומר', המשיך להתקדם ולהילחם ביחד עם חבריו. הם עשו זאת מבלי לשאול מה יוצא לי מזה. דור שלישי להגנה, דור שלישי לסכנה, דור שלישי שמקווה לאיל ואיל לא הופיע. חיים נורה ונהרג, ואיתו עוד חמישה מחבריו, אך המשימה הושלמה. לא עברו חודשים ספורים, ואמיר ברין, בן דודו של חיים, נכד נוסף של חיים הסבא, נהרג כמוהו כשהטנק בו לחם עלה על מוקש. הסב, הבן ושני הנכדים קבורים יחדיו באותו בית עלמין. על מקרים פחות קשים מאלו כתב חיים גורי בהשראת העקדה את שירו 'הירושה': "יצחק, לא הועלה קורבן. הוא חי ימים רבים, ראה בטוב, עד אור עיניו כהה. אבל את השעה ההיא הוריש לצאצאיו. הם נולדים ומאכלת בליבם". כך כתב.

לחצו כאן לנאום המלא של הרמטכ"ל אביב כוכבי