(גם) הקורונה לא עוצרת את אימוץ החיילים הבודדים בקיבוצים

העולים הצעירים בחרו להמשיך את מסלול העלייה שאותו החלו עוד לפני פרוץ הקורונה בעולם, זאת למרות תקופת חוסר הוודאות וההגבלות שיצרה המגפה. עם הגעתם לנתב"ג הם ייכנסו לבידוד למשך שבועיים. לאחר מכן יתחילו את פרק הקליטה של התכנית לחיילים בודדים באחד הקיבוצים המאמצים. הצעירים צפויים להתגייס לתפקידים משמעותיים של לוחמים ותומכי לחימה כחיילים בודדים. גיוסם צפוי כבר בחורף הקרוב.

את הצעירים יקלטו אחד עשר קיבוצים מכל רחבי הארץ: גזית, לוחמי הגטאות, גשר הזיו, בית זרע, אפיקים, יבנה, עלומים, אורים, טללים, גבע וניר יצחק.

מלבד הקיבוצים הללו, ישנם עוד כעשרים קיבוצים המאמצים חיילים בודדים במסגרת גרעיני צבר וקיבוצים רבים המאמצים חיילים בודדים מחו"ל או ישראלים ללא עורף משפחתי. בכל אחד מהקיבוצים אומצו ויאומצו החיילים והחיילות על ידי משפחות מתנדבות.

בכתבה שפורסמה לאחרונה בעיתון 'ידיעות אחרונות', סופר על נועה ושני גבעתי, בנות ה- 18 מהות׳ורן וודס, אילינוי, שהגיעו בטיסה מיוחדת של "נפש בנפש" ואמורות להגיע לקיבוץ אורים, וזאת בניגוד לדעת אמן. "אמא לא תמכה ברעיון שנעשה עלייה ונעבור לישראל", מספרת נועה. "היא פחדה שנרגיש בודדות, אבל הבינה ששתינו לא מוכנות לוותר ואנחנו רוצות להיות חלק מעם ישראל, ולתרום אז היא וויתרה".

אחותה שני ציינה בפני הכתב, איתמר אייכנר כי מרבית חבריהן מתחילים בקרוב את לימודיהם בקולג'. "יכול להיות שהם חושבים שעשיתי טעות, הם הרי בקולג' ומתחילים את החיים הבוגרים שלהם. אבל אני לא בטוחה שקולג' ייתן להם יותר ממה שהצבא ייתן לי. הלימודים, הקולג' והקריירה יכולים לחכות. יש כאן משהו הרבה יותר גדול ומשמעותי. אני לא מתחרטת על כלום, למרות שאני יודעת שיהיה לא קל".

מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר: "שלוש מאות הצעירות והצעירים שיגיעו בשבוע הבא לקיבוצים הם דוגמא לנוער ציוני ונחוש שמגשים חלום ובא להשתתף במאמץ הלאומי של תרומה לבטחון המדינה ושמחים על יכולתנו לסייע במיזם החשוב של גרעיני צב"ר.  
אף פעם לא קל לעזוב את הבית לארץ אחרת, קל וחומר בימי הקורונה המגבירים את חוסר הוודאות ומחייבים גם כניסה לבידוד למען המשימה. התנועה הקיבוצית רתומה ומחוייבת לחיילים הבודדים כמו גם לישראלים חסרי עורף משפחתי, וגאה בקיבוציה המקיימים את השליחות הזאת למען בטחון ישראל ולהעצמת החברה הישראלית".

מנהלת מחלקת חיילים בודדים בתנועה, יעל אייזנר מוסיפה: "בכל שנה באמצע אוגוסט עם הגעת הגרעינים ליבי עולה על גדותיו מהתרגשות. עיניהם הבורקות של הצעירים האמיצים שעזבו בית, משפחה,חברים כדי לעלות לארץ לבדם ולהתגייס הוא משהו שאי אפשר להתרגל אליו. השנה ההתרגשות גדולה שבעתיים. בעיצומה של מגפת הקורונה הקיבוצים המופלאים כדרכם לא מאכזבים.
ההתארגנות, גיוס המשאבים, הכנת צוותים, משפחות מאמצות, חדרים, קבלת פנים... והכל במגבלות הקורונה עם כל הלב ובהתגייסות
מדהימה. רוצה לאחל בהצלחה רבה לרכזי הגרעינים, לחניכים ולכולנו שנדע להפיק מפרק הקליטה את המיטב למרות מגבלות הקורונה".